# את כשרונו המוסיקלי תיעל לטובת ניגונים חסידיים מקוריים, ללא שימוש בכלי נגינה חשמליים "המענים את הנפש בעקרותם" # כשהוא שר שירי א"י בהופעה גם הציבור החרדי נסחף לא בכל יום יוצא אלבום חסידי אותנטי. כשסוף סוף יוצא אחד כזה, מן הראוי להקדיש לו ולאמן שמאחוריו פרק מיוחד. דוד רפאל פיינשיל נולד כדדי בן עמי בקיבוץ נהלל, בבית חילוני עם הרבה יראת שמים, ועוד לפני גיוסו לצבא למד משחק בתל אביב, אצל הבימאית נולה צ'לטון. בצבא הוא שירת בלהקת פיקוד דרום שהעלתה ב-1968 את תכניתה 'זמר בדרום' בהשתתפותם של מתי כספי, דני גרנות ואחרים, וכשירדה התכנית ב-1969, הוא הצטרף ללהקת פיקוד הצפון, שבה השתתפו גם עדנה לב, דודו דותן ז"ל ודובי גל. לאחר שחרורו מהצבא, ב-1971, החל ללמד משחק ובימוי ב'סמינר הקיבוצים' ועבד כשחקן בתיאטרון 'הקאמרי'. באחד הימים הוא פגש את גד קינר, שכתב לו את השיר 'דסדמונה'. בן עמי פנה לידידו מימי הלהקה, מתי כספי, כדי שילחין לו את השיר. השיר נחשף בתכנית הרדיו 'תשואות ראשונות', שהיתה אחראית לאיתור כוכבים צעירים ונתנה להם הזדמנות לשידור חי מול קהל גדול, והפך ללהיט שהגיע לראש מצעד הפזמונים ולהשמעות רבות ברדיו. "נהייתי כוכב בן לילה", אומר בן עמי. "מן השמים רצו, כנראה, להראות לי מה פירוש הצלחה במושגים של העולם הזה כדי למאוס בזה". הנזיר שלימד זוגיות היום זה פשוט לחזור בתשובה, הוא מסביר, כי לכל אחד יש חבר דתי, אבל אז זה היה קשה מאוד. דוד מתאר תקופה הזויה, שבה נתפס לכל מיני טכניקות, הגויות ומדיטציות. "כשעשיתי זן בודהיזם, היינו מתכנסים כמה פעמים בשבוע בהר הזיתים אצל נזיר למדיטציה בת שעה וחצי. פעם בחודש היינו מודטים כל השבת, ופעמיים בשנה היינו בסמינריון במנזר לשבוע שלם, והוא לימד על זוגיות... "בחורה אחת, שלימים חזרה בתשובה, שאלה אותו איך הוא בתור רווק יכול לייעץ בזוגיות, נישואין וחיי משפחה. הנזיר הרים עליה כאלה צעקות בכעס גדול שהיא התחלחלה. האנגלית שלי לא היתה טובה כל-כך, אבל כבר אז אמרתי לחברים שלי שאם אחפש מהות אמצא אותה ביהדות. הנשמה שלי היא לא של זמר ושחקן אלא נשמת ישראל". אחד הסמינריונים התקיים בסוכות, והם בנו סוכה "כדי ללכוד את נשמותינו". דדי אמר את התפילה כשנכנסים לסוכה, "כי כך אמא הרגילה אותנו מהבית". לפתע, תוך כדי מדיטציה, החל לשיר בערגה גדולה את 'אין אדיר כה" בבכיות וגעגועים. התברר למפרע שאותו יום היה שמחת תורה. "הרי לא ידענו מתי יום ומתי לילה במדיטציות המטופשות האלה", הוא מקונן. היה שם אחד שהגדיר את עצמו כחסיד ברסלב, ובן עמי וחבר רפורמי מהזן ביקשו לעשות אצלו שבת. "כשעליתי במדרגות הרעועות בדירה במאה שערים, חשבתי שאני עובר במנהרת הזמן 200 שנה אחורה. אחרי הטבילות במקווה ושולחן השבת המרומם הם הלכו להתבודד. "הלכנו לאיזה שדה, והחסיד אמר לנו ללכת לדבר עם ה'". דדי, כמובן, לא ידע מה עושים, אך לפתע הוא שמע צרחות מהיער. "חשבתי שקרה לו אסון ורצתי אליו. רק אז הבנתי שזו התבודדות, וקניתי את העניין. בהתבודדות אתה עושה מה שאתה רוצה: אפשר לשתוק, לבכות, לרוץ, לשיר, לצחוק וזו המדיטציה הכי נכונה והמעלה הגדולה ביותר להתקרב אל ה'. ומאז הוא שם. אוסף הניגונים כשגר בתל אביב התבייש בתור זמר ושחקן מפורסם להתקרב לבית הכנסת, אך כשהיה מגיע לנהלל היה מוצא בה פורקן לצימאונו. באותה תקופה, הרב לאו כרב צעיר בתל אביב קירב אותו מאוד. חברים הפגישו אותו עם חסידי חב"ד, והוא נשאר במשך שנה ואף למד תניא וחסידות עם 'המלאך' הרב יצחק גינצבורג. עוד שנה הוא היה אצל הרבי מליובאוויטש. בחב"ד ניסו לקרב אותו, ואף נתנו לו את כל התקליטים של ניגוני חב"ד. "פתאום נתקלתי בניגון מוכר מאוד: 'כי הנה כחומר', שבעצם היה שיר הערש שאמי נהגה לשיר לי על המילים 'שכב בני שכב במנוחה'. באלבום החדש שבתי והקלטתי את השיר". אך דוד התגעגע לירושלים ולהתבודדות, וביקש לחזור. "רבנו אומר שהכול הולך אחרי ההתחלה, ואכן, בברסלב הרגשתי הכי נכון וטוב עבורי. הרגשתי שהדברים של הרבי מברסלב מנחים אותי באופן אישי לעבודת ה'". מתחילת תקופת החזרה בתשובה ובמשך שנים אחר-כך עזב פיינשיל את המוסיקה. "אמן לא יכול לעזוב את המוסיקה בכלל, אבל עזבתי את העיסוק המקצועי שלי במוסיקה". במשך שנים הוא ליקט אצל הזקנים ממאה שערים את ניגוני ברסלב ושאר חסידויות, ובירר כיצד שרים אותם במדויק. ואז החלו להגיע לחצים מכיוונים שונים שיקליט את השירים. "בחב"ד מקובל להשתמש ב'כלים הניטלים' לעבודת ה', וגם הרב גינצבורג עודד אותי מאוד לעשות את זה". באותה תקופה החלו חסידיות שונות להוציא אלבומים, אבל צורת העיבוד החיצונית הרחיקה אותו, ולכן סירב. "עוד כשהייתי חילוני הלכתי עם רחל בולטון (שחזר איתה שתשובה) ל'ערב שירה חסידית' וכמעט הקאנו וברחנו בשאט נפש. אמרתי לעצמי שהשירה החילונית שלי הרבה יותר דתית מהשירים האלה". כשהובטח לו שעל פיו יישק דבר, "הלכתי להתייעץ בשדה והסכמתי". התוכן והכלים העבודה על אלבום עם בן עמי לא היתה פשוטה וארכה שנתיים. כל צליל היה צריך לקבל את אישורו. לבן עמי יש כמה עקרונות שמנחים אותו בעשייה המוסיקלית: ראשית, הוא אינו משתמש בכלל בכלים חשמליים. "המוסיקה מאוד לא מסחרית, ואין שום דריסת רגל לנעשה במוסיקה הכללית מבחינת אווירה והשפעה. מה שנעשה אז היה קודש קודשים לעומת מה שקורה היום, וכבר אז זה היה בעיני טרף". ר' נתן וברסלב בכלל מתייחסים לניגון כאחד מכלי עבודת ה' הגבוהים ביותר. העיבודים שלו משתדלים להוות לבוש אמיתי לניגון "שלא העיבוד והטרראם יהיו העיקר. אני לא מסכים להוריד את הניגון לדיוטה תחתונה". הניגונים החסידיים העתיקים הושפעו מסביבתם הנוצרית. למה הם עדיפים על ההשפעות של היום? "נכון. אפילו האדמו"רים הושפעו מהמוסיקה הנוצרית ואותו דבר במוסיקה המזרחית, אבל כיום כששומעים את המוסיקה הקלאסית אין שום חיבור לטומאה, להבדיל מהמוסיקה של היום, שההשפעה וההקשר נוסכים בך אווירה של ניאוף, השתוללות ופריקת עול. אם לא לוקחים מוסיקה כנסייתית אז לא קיימת נפילה בהמית למקומות שאתה לא רוצה ליפול אליהם". כל כלי חשמלי מביא אותך לכזו השפעה? "היום כבר פחות, כי הכלים מאוד משוכללים. כמו שכתבתי בהקדמה לאלבום השני: 'בלא הרעש החשמלי והאלקטרוני המענה את הנפש בעקרותו, אלא רק בידיהם ובנשיפתם האמיתית של הנגנים'. גם אם השתמשתי בכלים חשמליים, זה היה צליל מאוד מרוחק". עוד עיקרון של בן עמי הוא לא לחרוג מהמלודיה של השיר. הוא לא צריך שהמעבדים יוכיחו שהם יצירתיים. שייתנו לשיר לדבר. "אם יש שינוי בעיבוד, מדובר בייצוג של גרסה אחרת של הניגון. אני לוקח גרסה עיקרית ויותר מהימנה של הניגון, אבל לא מתעלם מגרסאות אחרות". קדושת ארץ ישראל כמו בכל האלבומים, גם באלבום החדש 'אנו לה' ולה' עינינו' מובאות הסכמות של הרב ישראל גרוסמן: "הלכתי להשמיע לו, כדי לראות ששרתי בדיוק בגרסה המדויקת". באלבומים הקודמים פיינשיל שר בהברה ישראלית, כי "המבטא אינו מורגל אצל רוב הציבור, ורק גורם חיץ בהבנת המילים", באלבום הזה דוד כבר הורגל בהברה אשכנזית והוא 'נופל' לפעמים. באלבום הנוכחי ישנו חידוש גדול, והוא שני שירים ישראלים ששרו לפני קום המדינה: 'שם במקום ארזים', שנכתב לפני 115 שנה, ו'ניגונים'. בן עמי ביצע את השירים בסרט שעשה לפני כשנה לטלוויזיה הישראלית. "ראיתי מה זה עשה לצוות ולכל הציבור, והרגשתי שצריך היום כל-כך לחזק את הקשר והגעגועים לארץ ישראל". הוא מספר על התעוררות גדולה בביצוע השיר: "אני נושא בשיר הזה את כל זקני וזקנותי, ואת כל הכיסופים שלהם במשך מאות שנים לארץ ישראל. כל נפשם היתה לעלות ולמסור את נפשם על ארץ ישראל. אמא שלי", הוא נזכר, "אף פעם לא הרשתה לנו להתלונן שחם או קר פה. היא אמרה שסוף סוף הגענו לארץ ישראל ואסור להתלונן". בהופעותיו בשנים האחרונות הכניס דוד שירי ארץ ישראל, והקהל מאוד מתחבר. "אני אף פעם לא יורק לבאר שממנה שתיתי במשך שנים. לא רק הקהל הכללי או הסרוג, אלא גם הקהל ה'שחור' אוהב את השירים הללו", הוא מחייך. האלבומים של בן עמי נוטפים קדושה. הם מכניסים אותך, אם תרצה או לא, לאווירה של שבת קודש ושל 'תמימות ופשיטות'. בכל האלבומים מובאים קטעים מר' נחמן והסברים קצרים על כל ניגון, ייעודו, מקורותיו והאופי הרגשי שיש להעניק לו בעת הביצוע. אתה זמר? "אני נעלב אם קוראים לי זמר. השליחות שלי היא הנחלת השירים והנצחת הניגונים. אני לא מושך את הקהל אלי אלא אל הניגונים עצמם ואל עבודת ה' שבניגונים. היו אנשים שהרהור התשובה שלהם היה כתוצאה מהשירים האלה. יש לי חומר לעוד 50 תקליטים". מה אתה אומר על הפריחה של ברסלב בשנים האחרונות? "אני לא צריך להגיד שום דבר. ר' נחמן נרדף כל חייו ואמר: 'אני ניצחתי ואנצח, גמרתי ואגמור', ואת ר' נתן אפילו ניסו לרצוח. לפני 30 שנה לא היה חסיד ברסלב שלא הכרתי אותו בשמו. היום כשאני באומן אני מכיר אולי אחוז אחד. בשבת האחרונה הייתי ביד בנימין עם העקורים וישבתי עם ישיבת 'תורת החיים'. מאוד נהניתי ושרנו בערגה גדולה. בכל ארונית של כל תלמיד יש ליקוטי מוהר"ן. מקום עם הרבה יראת שמים. "תראה", הוא מוסיף, "יש כל מיני סוגים של ברסלבר'ס. אני לא יכול לפסול אף אחד, אבל תורת ברסלב זה לא רק לרקוד ברחובות. זו תורה עמוקה מני ים. בכל פסקה של ליקוטי מוהר"ן ניתן להתעמק שנים". החיבור לארץ ישראל לפני כשנה הזמינו את דוד רפאל בן עמי לעשות סרט לטלוויזיה, שבו התבקש לספר על העבר ועל הרקע המשפחתי והמוסיקלי שלו. שם בחר לשיר כמה שירי ארץ ישראל, בגלל הרקע המשפחתי. "אמא סיפרה שכשסבתא שיינדל נשארה רק עם הבנות, כי הגברים כבר היו בארץ, היא רצתה לחנך אותם לזיקה לארץ ישראל ולכן פיטרה את העוזרת: 'אנחנו בדרך לארץ ישראל, ולכן עלינו ליהנות רק מיגיע כפינו', היא אמרה. כשעלתה לארץ הועברה סבתו מהאנייה 'פטריה' (שבדיעבד פוצצה על-ידי אנשי ההגנה ונהרגו בה כ-200 מעפילים) לאנייה 'אטלנטיק' וגורשה לאי מאוריציוס, שבו שהתה שנתיים עם מלאריה וטיפוס. ב-45', כשנפתחו השערים, היא עלתה במעיל פרווה באמצע תמוז. עוד לפני שאמרה שלום, הפטירה: 'סוף סוף אפשר לנשום. אוויר של ארץ ישראל'. מספרים שבאותו יום היה שיא השרב והחום והאוויר היה מחניק במיוחד. "אבא ז"ל, איש הפלמ"ח וההגנה, היה חבר של לסקוב, רבין, יגאל ידין, יגאל אלון ויצחק שדה, והוא למעשה ייסד עם לובה אליאב את חיל הים. אמא לא הסכימה שהוא ימשיך בצבא, לכן הוא יצא רק בדרגת סגן אלוף. בתקופת הפלמ"ח נתן אבא פקודה לא להשאיר אבן על אבן מהכפר מג'דל, שגרם להרבה צרות ליהודים. כל פעם שהיינו נוסעים לנצרת היינו עוברים דרך שם, ואבא כאב את העניין שבגלל מרפאה בריטית ששכנה שם הוא לא היה יכול להרוס את הכנסייה, וכך נתנו להם לכבוש לנו את הארץ". בתקופת הסזון האיומה קיבל אביו פקודה למסור את בגין לבריטים, וסירב בתוקף. "לא באתי להילחם ביהודים אלא בבריטים", הצהיר בנחישות. אמן של בן עמי, ילידת וינה, היתה ב'נוער הכשרה' והופנתה לנהלל. שם למדו לעסוק בחקלאות ובכיבוש השממה באידיאלים הגדולים של אז. בהיותה בת 8 חלתה במחלה נדירה ונשלחה מווינה למקום מרפא במנזר באיטליה. כבר בגיל הזה היא סירבה להשתתף בתפילות הנוצריות ואף לאכול מלחם ה'שתי וערב' שלהם לא הסכימה. אחותו הצעירה חזרה בתשובה גם היא. אחות נוספת והאח אוריאל, ששימש ככתב ב'על המשמר' וב'דבר' וכיום הוא מרצה ויועץ לתקשורת "עדיין לא חזרו. אמא הקפידה איתנו על קריאת שמע שעל המיטה והמלאך הגואל. אפילו אחרי האוכל אמרנו 'ואכלת ושבעת וברכת'. היא הקפידה שאבא כל שנה יקדש בסוכה שהקים הסבא בנהלל". סבא יוסף פיינשיל מכר בולים של קרן קיימת בצבא הצאר ונתפס. כשסיפר לאביו שהוא עומד להישפט, שלח לו אביו טלגראמה אל הכלא עם המילים "בן עמי אתה לך לך לארצך ולמולדתך". ואז ברח והגיע בדרך לא דרך לארץ. דוד, אגב, החזיר אחר כך את השם פיינשיל, "אך לא זרקתי את 'בן עמי'". שם במקום ארזים שם במקום ארזים ועבים יישקו, וגלי הירדן בשצף יוצקו, מקום עצמות אבותי נקברו שמה, ודמי המכבים ריוו האדמה על חוף ים התכלת, שם כל חמודותי שם ארצי ארץ אבותי. ועת אכזר בכוחו משם נתשני ואל אדמת נכר בחמה הדיחני, לבני שמה בציון נשארה, קדמה אביטה, ובת עיני ניגרה, פני מזרחה עת אשא תפילותי לשוב אל ארצי ארץ אבותי ואם יד א-לוה כי פתאום תפגענה, ועל אדמת זרים כלא עת אגוונה אזי, אחים, עת אלי קבר תורידוני, פני מזרחה בשאול תשכיבוני, ואל עבר ציון תשימו מראשותי מול ארצי, ארץ אבותי. שם אשכב דומם, אסכית, אשמעה, עד שיכופר כל עוון וחטאה עד מלאת סאת עווני, כוס תלאות ישראל ולנפוצות יהודה עד יבוא הגואל ובזרועו יקבץ כל אחי ואחיותי, וישיבם אל ארצי, ארץ אבותי.