ההיכרות הראשונה של הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא עם הרב צבי יהודה הכהן קוק החלה בפגישות אקראיות בשנת תש"ג, בשטיבלך במאה שערים. הרצי"ה היה מגיע להתפלל שם באופן קבוע הן בגלל הקרבה לביתו והן בגלל שאביו נהג להתפלל ולהעביר שיעורים במקום בעודו חי, וכפי שהתבטא: "אבא כאן". הרב שפירא היה מגיע בקביעות לתפילות בשטיבלך שבמאה שערים בגלל הסמיכות לבית אמו ולישיבת חברון שמקומה היה בשכונת גאולה. שם התוודע לרב צבי יהודה. כשהתקרבו זה לזה ובאו בקשרים תורניים, ראה הרב צבי יהודה בענוות רוחו של הרב שפירא והתפעל מצדקותו, והרב שפירא היה דן עימו בתשובות של הרב קוק שהוציא הרב צבי יהודה. כידוע, הרב שפירא הכיר את הרב קוק ואף היה מזכיר פעמים רבות כיצד בדיבור בלימוד היה שופע גאונות עצומה שאין לתארה. הרצי"ה היה זה שחשב להציע לשדך את הרב שפירא עם קרובת משפחתו, פנינה הירשוביץ, אחות גיסו, הרב שלום נתן רענן (הירשוביץ) זצ"ל. כשהרהר הרצי"ה בשידוך אמר לקרוביו: "הוא משלנו". מי שפנה לרב שפירא בשליחותו של הרצי"ה היה ר' שמעון הלפרין. בתחילה הרב שפירא לא נעתר להצעה וסירב להיפגש, אולם לאחר מספר בקשות הסכים. בשנת תש"ד באו השניים בברית הנישואין. בכך נקשר רב אברום בקשרי משפחה עם משפחת הרב קוק והרב רענן, שאיתו עמד בהמשך בקשרים מעמיקים. תפילתו, שהייתה בהתעוררות גדולה, מצאה חן בעיניו של הרצי"ה. הרב יהושע מגנס סיפר ששמע מהרב שפירא שכשנסגר השידוך הביא אותו הרב רענן בפני הרב צבי יהודה, שאמר לו: "אני מאוד אוהב את התפילה שלך". רעייתו של הראי"ה, הרבנית רייזא רבקה, הייתה בין הדמויות שליוו את הרבנית פנינה לחופה. "רעייתו של הרב זצ"ל אמרה לאמי בעקבות החששות שלה שהיא עומדת להתחתן עם גדול כל כך בתורה, אחד שכל עם ישראל ידבר עליו", סח ראש ישיבת מרכז הרב, הרב יעקב שפירא, בנם. בעקבות קשרי הנישואין, הקשר בין הרצי"ה לרב שפירא הלך והתהדק. הרצי"ה ביקש ממנו לשמש כר"מ בישיבת מרכז הרב. באותה עת, בשנת תש"ה, למדו בישיבה עשרה בחורים בלבד. במקביל היו לרב אברום פניות נוספות. למרות בקשתו של הרב כהנמן זצ"ל שיכהן כראש ישיבת פוניבז' בבני ברק, הוא החליט להיענות לבקשתו של הרצי"ה ולהתמנות לר"מ במרכז הרב. את הטעם ביאר בפני תלמידיו פעמים רבות: "אני הולך בדרכו של מרן הרב זצ"ל". לאחר מינויו לר"מ, התבטא הרב צבי פסח פראנק זצ"ל, רבה של ירושלים ומבאי ביתו של הרב קוק: "תמיד ידעתי שהרב צבי יהודה הוא צדיק ופיקח, אבל עכשיו גיליתי עד כמה פיקח הוא, שהביא את הרב שפירא לישיבת מרכז הרב". גם הרב יחזקאל סרנא, ראש ישיבת חברון, נפעם ביותר מגדלותו של הרב שפירא. הרב צבי יהודה קוק סיפר לרב יוסף בדיחי כיצד הרב סרנא אמר לאביו של הרב רענן: "אתם יודעים את מי אתם מקבלים למשפחה שלכם? דעו שאתם מקבלים גאון למשפחה שלכם!" במהלך כל השנים הללו התגוררו הרב שפירא והרצי"ה בסמיכות זה לזה ברחוב עובדיה בשכונת גאולה. הם היו מרבים לשוחח בדברי תורה, וכן היו בקשרי ידידות אמיצים. הם היו נפגשים בקביעות בישיבה ובעניינים הקשורים בה, וכן לעיתים קרובות במפגשים משפחתיים שבמהלכם כיבדו זה את זה. כך למשל, בי"ז בטבת תשי"א נולד לרב שפירא בנו, יעקב (לימים הרב יעקב שפירא שליט"א, ממשיך דרכו בראשות ישיבת מרכז הרב), והוא כיבד את הרצי"ה לשמש כסנדק. כמעט שנה לאחר מכן, בז' בכסלו תשי"ב, נפטר הרב יעקב משה חרל"פ, ראש הישיבה. הרב זלמן מלמד, ראש הישיבה הגבוהה בבית אל, בעבר ר"מ במרכז הרב, סיפר שעם פטירתו של הרב חרל"פ היה הרב צבי יהודה זצ"ל לראש הישיבה. הוא ביקש מרב אברום לתת שיעור כללי בישיבה במקומו של הרב חרל"פ, והתבטא על כך: "צריך שיהיו אנשים מתוכנו, החיים לפי התורה הגואלת ומרבים שלום בעולם". לימים סיפר רב אברום בשיחה מיוחדת עם הרב חיים שטיינר ובנו הרב יעקב שפירא שלרגל המינוי רצה הרצי"ה לערוך חגיגה ולהזמין את הרב הראשי, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, אך רב אברום לא רצה. מוסיף הרב יהושע מגנס: "רב אברום אמר לי: הרב צבי יהודה צדק, אבל אני לא יכולתי לסבול את הפרסום". "רב אברום יחליט" בשנת תשל"ב חיזק הרצי"ה עוד יותר את מעמדו של הרב שפירא. "באותה שנה נפטר הרב מרדכי פרום, אחד הרבנים הבולטים בישיבה, והיה חיסרון בישיבה. הרב צבי יהודה קרא לנו ואמר: 'צריך לקדם עוד יותר את רב אברום בישיבה!' הוא רצה לחזק את הלימוד בישיבה", מספר הרב חיים שטיינר. הרב אברהם רמר, בספרו 'גדול שימושה', סיפר כי פעמים רבות היה הרצי"ה שולח שאלות ובעיות הלכתיות מסובכות ולענייני הלכה למעשה אל הרב שפירא, שהיה מכריע בהן. בשיחה שערכתי בעבר עם דב פרומן ז"ל, מוותיקי תלמידי הישיבה, לימים מייסד השירות הלאומי, הוא סיפר כי "רב אברום היה מפורסם כבר אז כגדול תורה, הרב צבי יהודה מאוד דיבר בשבחו, וכל סוגיה שאי אפשר היה לפתור, היה אומר לנו: 'הולכים לרב אברום'. הוא היה אומר לנו עליו: 'הוא מלא וגדוש בש"ס ובכל הסוגיות'". עובדה זו הייתה נכונה מהשנים הראשונות ועד השנים האחרונות, כפי שסח הרב יוסף בדיחי: "בשנותיו האחרונות של מרן הרב צבי יהודה, מי שהיה פונה אליו להתייעץ, הן בענייני הכלל והן בענייני הפרט, הן בהלכות ציבור והן בענייני הישיבה – הוא היה מפנה אותו למרן הרב שפירא זצ"ל". גם שאלות למדניות היה מפנה הרצי"ה לרב שפירא, כפי שמספר הרב צפניה דרורי, רבה הראשי של קריית שמונה: "בשאלות לימודיות והלכתיות עיוניות שהייתי בא לשאול אותו, ואפילו שאלות שהיו מאוד חשובות לו, כגון להתגלח ביום העצמאות – הוא רצה שרב אברום יכריע, הוא היה אומר לנו 'רב אברום הוא שיחליט'. הקשר ביניהם היה מוחלט והרב צבי יהודה ידע שרב אברום גדול בתורה ויודע את כל חלקי התורה הלימודיים והעיוניים, ש"ס ופוסקים. הוא היה מרבה לשלוח אליו, ראה בו פוסק גדול". לדברי הרב יצחק שילת, ראש ישיבת ההסדר ברכת משה במעלה אדומים, הדגש בהפניות של הרצי"ה לרב אברום היה בעיקר בשאלות הפרטיות, מפני שהרצי"ה הכריע בעצמו בשאלות כלליות: "הרב צבי יהודה היה מפנה אותנו בדרך קבע בשאלות הלכתיות למו"ר הרב שפירא. הרב צבי יהודה כדרכו היה מכריע בשאלות של כלל ישראל, והיה מפנה לרב שפירא בעיקר בשאלות הנוגעות לפרט, ולעיתים גם בשאלות בנושא הכלל. פעם לאחר שהפנה אותנו לרב אברום בשאלה הלכתית, הזכיר את שמו של אחד מגדולי הדור, ואמר: 'רב אברום כל כך גדול, אפילו יותר מאותו גדול!'" לעיתים הפניות היו גם בשאלות קטנות. הרב יוסף בדיחי מספר שבאחד הבקרים, "עוד בטרם הספיק הרב צבי יהודה לאכול פת שחרית, הופיעו הרב יעקב לבנון והרב אלי הורוביץ בבקשה לנסוע לנוב. הרב אישר זאת מבחינה כללית, אך אמר להתייעץ הלכה למעשה עם הרב שפירא". מתברר שגם בשאלות שבהן התחבט הרצי"ה בעצמו, היה מפנה תלמידים לשאול את הרב שפירא. סיפר הרב ציון טוויל, ראש ישיבת נצר מטעי באריאל: "היה אצל הרב צבי יהודה ספר תורה קטן, עתיק מאוד, והיו בו לא מעט בעיות של אותיות. הרב יצחק שטיינר, אחיו של הרב חיים, היה מומחה גדול לסת"ם, והוא אמר שיש ספק אם מותר לקרוא בו. על כך אמר לנו הרב צבי יהודה: 'תקראו לרב אברום, אני רוצה לדעת מה רב אברום אומר'. הוא החשיב את דעתו מאוד, העריך אותו מאוד והחזיק ממנו. היה ביניהם קשר נפלא ביותר". בעיני התלמידים החיבור בין הרב צבי יהודה לרב אברום יצר השלמה, כפי שהגדיר היטב הרב יעקב אריאל, לשעבר הרב הראשי של רמת גן: "כשרבנו הרב צבי יהודה כינס רבנים לשם הכנת התשתית הציבורית למפעל ההתנחלות ברחבי הארץ, תנועה שכונתה אחר כך בשם גוש אמונים, הרב צבי יהודה הכריע בשאלות, והרב שפירא ישב לימינו ועיגן את דבריו באסמכתאות הלכתיות. למדינה היהודית יש לדעתו מקור בהלכה, וממילא עליה לינוק ממקור סמכותה. שלטון דמוקרטי וחוקי הכנסת תקפים על פי ההלכה, ולכן סמכותם גם מוגבלת במסגרת ההלכה. ההלכה מקיפה את כל תחומי החיים, גם הממלכתיים והציבוריים". שאלה לרוח הקודש גם הרב שפירא, מצידו, היה משתדל תדיר לתת לרב צבי יהודה את זכות הבכורה. למשל, הרב עמית קולא, רב קיבוץ עלומים, בא לרב שפירא בבקשה שיפדה את בנו הבכור – "אלא שהרב שפירא שאל לפי תומו: 'ומדוע לא תפנה לרב צבי יהודה?' האמת היא שפניתי, אלא שהוא לא חש בטוב. התחמקתי מתשובה, והוא בא בשמחה", מספר הרב קולא. כמו כן, בשאלות כבדות משקל שהרב שפירא היה מתחבט בהן, פעמים רבות הפנה לרב צבי יהודה. כך לדוגמה סיפר הרב דוד חי הכהן, רב קהילת אורות התורה בבת ים, ש"היו שאלות כבדות משקל שמו"ר הרב שפירא היה מפנה לרב צבי יהודה. הרב יצחק שטיינר ז"ל שאל אותו שאלה כבדת משקל, והרב שפירא ענה לו: 'זו שאלה לרוח הקודש, זו שאלה לרב צבי יהודה!'" לא אחת הביע רב אברום קפידה על שתלמידיו אינם מבליטים את גדלותו בנגלה ובנסתר של הרב צבי יהודה, בהיותם מתעסקים רק בתורתו האמונית, ושוכחים שהיה ענק בכל שטחי התורה, וזאת הדגיש מידיעה ומהיכרות אישית. הרב שפירא סיפר על אירוע מאותה תקופה שממחיש את גדולת הרב צבי יהודה: "שמעתי מהרב רענן שהייתה תערוכה של כתבי הרב קוק באוניברסיטה, והוא רצה מאוד ללכת לשם. הוא ניגש לרב צבי יהודה וסיפר לו שיש באוניברסיטה תערוכה על הכתבים של אביו. השיב לו הרב צבי יהודה: אומנם את החוכמה של אבא נראה שם, אבל את יראת השמיים של אבא לא נראה שם, אז מה יש לנו לעשות שם? והוא לא הלך לתערוכה. כולם יודעים איזו תשוקה גדולה הייתה לרב צבי יהודה לכל תג שאביו כתב, אבל אם אין שם את יראת השמיים - אז אין מה לראות שם. יראת שמיים ניתן להשיג רק בישיבה, מתוך מסירה של התורה מרב לתלמיד ומתוך ההזדהות של התלמיד עם תורתו של הרב ועם אישיותו. רק בישיבה ניתן להגיע למדרגה זו של שימוש תלמידי חכמים" . לצד מעמדו הגדול בישיבה, הרב שפירא ברח כל השנים מהכבוד. משתף הרב חיים אביהוא שוורץ, מרבני מרכז הרב ובית אל: "ניתן לומר שרב אברום הצניע את עצמו מאוד מאוד כל זמן שמורנו ורבנו מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל היה חי. הוא היה צעיר מהרב צבי יהודה בעשרים וכמה שנים ומאוד העריך וכיבד אותו. לא זכור לי שום עניין שבו הוא חלק עליו בפרהסיה, למרות שמן הסתם היו עניינים שהוא סבר בהם באופן שונה, ואף על פי שכל גדולי הדור העריכו אותו מאוד כאחד מגאוני הדור. כבוד התורה היה אצלו ליסוד הכול. גם מורנו ורבנו הרב צבי יהודה העריכו וכיבדו מאוד". חשוב לומר כי הקשר ביניהם היה גם מחוץ לגבולות הישיבה. למשל לגבי היוזמה להקמת ישיבת ירושלים לצעירים (ישל"צ), סיפר הרב יעקב שפירא: "הקמת הישיבה לצעירים הייתה יוזמה של אבי זצ"ל. אבי פנה לרבנו הרב צבי יהודה ואמר: בוא נפתח ישיבה קטנה שילמדו בה הילדים שלנו, ושתתאים לרוחה של הישיבה הגבוהה. הרב צבי יהודה שמח מאוד על הקמת הישיבה, גם הרב רענן תמך ברעיון, והרב דוד כהן, הרב הנזיר, נתן אף הוא את ברכתו. מי שפעל להוציא את הרעיון מהכוח אל הפועל היו בוגרי הישיבה, ובראשם הרב יעקב פילבר והרב איתן איזמן". כמו כן, הקשר ביניהם נסוב גם סביב הוצאת כתבי הרב קוק זצ"ל. רב אברום סייע לרב צבי יהודה רבות בכך וזירזו להוצאת הכתבים. בהקדמת הרצי"ה לחוברת 'לשלושה באלול' הוא הודה לו על כך: "יוחד לברכה רוממה זכאי גדול כב' הרב ר' אברהם כהנא שפירא שליט"א שבזירוז צדקו נתגלגלה זכות הופעתה של חוברת קודש זו " . לא בכדי מיד לאחר פטירתו של הרצי"ה ראה רב אברום חובה להוציא את כתבי הראי"ה והרצי"ה שטרם יצאו לאור בחיי הרצי"ה. לכל מראה עיני הכהן כשהרב צבי יהודה החל להיחלש מאוד הוא העביר את ראשות הישיבה לרב אברהם שפירא זצ"ל. וכפי שסיפר הרב שמעון קליין, מזכירה המיתולוגי של הישיבה ואיש אמונו של הרב צבי יהודה: "כשמלאו לרב צבי יהודה תשעים שנה, קרא לי ולרב אברהם שפירא. כשהוא נרגש אמר כי אבא זצ"ל לא זכה לאריכות ימים משום ששפכו את דמו במחלוקת הידועה, אולם כל אחיו של הרב זצ"ל, ר' דב, ר' שאול חנא ור' שמואל, האריכו ימים עד קרוב לתשעים שנה. כעת גם הוא הגיע לגיל זה ועל כן רוצה להבטיח שלא יתעוררו בעיות בישיבה, ומוסר לגר"א שפירא את האחריות על הישיבה והניהול הכספי שלה, וחתם על סמכותו של הגר"א שפירא לחתום על מסמכי הישיבה בענייני הכספים ושאר הנושאים. הוא הזכיר כי הרב שפירא נושא איתו באחריות קרוב לארבעים שנה, והוא אשר הביאו לשאת בעול משנת תש"ה. וחתם דבריו על הרב שפירא: 'כתוב בחומש: לכל מראה עיני הכהן'". מוסיף הרב יוסף בדיחי: "עוד בחיים חיותו של מרן הרב צבי יהודה הוא קרא לרב שפירא 'ראש ישיבתנו'. בהזמנה לחתונת בנו של הרב שפירא כתב מרן הרב צבי יהודה בשנת תשל"ז: 'לחתונתו של בן ראש ישיבתנו הקדושה'". על המפגש האחרון של הרב שפירא עם הרצי"ה סיפר הרב יעקב שפירא: "זכיתי להיות, יחד עם אבי זצ"ל וייבדל לחיים הרב איתן איזמן, מהאחרונים לבקר את הרב צבי יהודה בבית החולים שערי צדק לפני פטירתו. הרב צבי יהודה היה מחובר לחמצן, וביקש – מסתמא לכבוד אבי – להוריד את החמצן. הוא הקפיד ללבוש טלית קטן מצמר. הוא התקשה מאוד לדבר, ואחז בידיו של אבי, וישבו בשקט כמה דקות. הם שאלו לשלומו, והוא נענע בראשו כתשובה. לפני שיצאנו אמר לנו, 'שיהיה לכם פורים שמח'. ניבא ולא ידע מה ניבא. למחרת, בבוקר י"ד באדר תשמ"ב, נתבקש רבנו זצ"ל לישיבה של מעלה, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, ועל כל ארץ חיינו, ארץ ישראל". מועד הלוויה של הרב צבי יהודה היה ביום פורים דפרזות, י"ד באדר. עם זאת, הגיעו המונים מכל רחבי הארץ ללוותו בדרכו האחרונה. בגשם זלעפות התאספו ההמונים בישיבה, ומילאו את רחובות קריית משה. לעיני הקהל העצום הספידו הרב אברהם שפירא. סיפר הרב יהושע רוזן: "רבנו הרב צבי יהודה לא הותיר אחריו שאר בשר, ולא היה מי שישב שבעה. אך המוני בית ישראל חשו שזהו אביהם. זכורני איך מו"ר הרב אברהם אלקנה שפירא זצ"ל היה מגיע מדי יום בימי השבעה וישב שם במשך שעות רבות. היה לו חשוב מאוד כבודו וזכרו של הרב צבי יהודה, כשהיה מגיע היה מקפיד לשבת כאבל ולשמוע הספדים ודברי תורה עליו". לאחר פטירת הרצי"ה המשיך רב אברום בהנהגת הישיבה יחד עם הגאון הרב שאול ישראלי זצ"ל, ועמד בראשה עד סוף ימיו . על כך סיפר הרב חיים אביהוא שוורץ: "לאחר פטירתו של מורנו ורבנו הרב צבי יהודה, מונה מורנו על ידי חברי עמותת ישיבת מרכז הרב לראש הישיבה, כשלצידו עמד הגאון הגדול הרב שאול ישראלי. עם מינויו לראשות הישיבה עמד מורנו על כך שכל סדרי הישיבה יימשכו כפי שהיה בחיים חיותו של הרב צבי יהודה וכפי שקיבל מאביו מרן הרב קוק. בישיבות ר"מים בביתו הדגיש הרבה פעמים במיוחד שני דברים : ראשית, שיימשך הסדר המיוחד של לימוד אמונה ושל שיעורי אמונה כפי שהיה לפני כן, וכפי שנקבע בישיבת מרכז הרב על ידי מרן הרב זצ"ל. מורנו הדגיש את חשיבות לימוד 'נתיבות עולם' של המהר"ל ואמר: 'זהו שולחן ערוך של מידות וחובה ללמוד זאת' . שנית, הוא דרש מכל הר"מים ליזום שיחות אישיות עם בחורים, לשמוע מהם את מצבם ואם יש להם קשיים או טענות. הוא אמר: 'בדרך כלל חושבים שלבחורים שקשה להם בלימוד, יש בעיות ולהם צריך לעזור. ואני אומר, שלמצוינים יש לא פחות קשיים, אולי מסוג שונה, ולכן צריך לדבר גם עם המצוינים'". מסכם הרב שוורץ: "מרן הרה"ג שפירא זצ"ל בגדלות תורתו החיה, הכוללת ומקיפה את כל צדדיה עד לפרטי הפרטים, הוא אשר ביסס וחיזק במשך שנות דור את תורת הגאולה, תורת ארץ ישראל, כהמשך ישיר למרן הראי"ה הגדול ובנו יחידו מרן הרצי"ה, שבמרכזה ניצבת הישיבה הקדושה ישיבת מרכז הרב, מתוך יניקה והתבטלות לרבותינו זצ"ל שקדמו לפניו, ובקיימו את 'דבר ד' זו הלכה, דבר ד' זה הקץ' ללא משוא פנים". ***