נפרד אני מחבר, ידיד ועמית, הרב חיים סבן זצ"ל, שהלך לעולמו בי"ז באלול תשפ"ב. תקצר היריעה מלהקיף את מידותיו ופועלו - בחיק המשפחה, כרב, כמחנך וכאבא למאות רבות של תלמידים, שראה בהם כבניו, כפי שלימדונו חז"ל: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל המלמד בן חברו תורה – מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר ואלה תולדות אהרן ומשה, וכתיב ואלה שמות בני אהרן, לומר לך: אהרן ילד ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו". ואכן, ילדים ותלמידים רבים מאוד היו לו, לרב חיים סבן. הרב צבי יהודה דאג לו למחזור הרב חיים סבן נולד בתאריך י"ז בניסן תש"ד באלג'יר. בהיותו בן שתים־עשרה עלה לארץ דרך עליית הנוער. לבדו עלה ארצה, נער צעיר, הגיע למחנה קליטה ברמת הדסה ומשם לקריית עמל. שם חיפש בית כנסת ולתדהמתו לא מצא, והחליט לעזוב את הקיבוץ. בנחישות ארז את חפציו וצעד לעבר הכביש ללא כל ידיעה לאן מועדות פניו. קיווה שיהיה מי שיאסוף אותו ויביא אותו למקום דתי שיש בו בית כנסת. נהג משאית ראה ילד על הכביש, עצר והציע את עזרתו. כנער סיפר את מה שחווה והנהג החליט להחזירו לרמת הדסה, ומשם נשלח לכפר אליהו - מוסד מעורב לבנים ובנות. לאחר כמחצית השנה הוחלט להפוך את המוסד למוסד לבנות, ואת הבנים להעביר לשערי אברהם. את לימודי התיכון עשה בישיבת הדרום ברחובות. בשל חוסר באמצעים כספיים לא נשאר בישיבה ועבר ללמוד בכפר סיטרין. עם סיום לימודי התיכון, בזכות המחנך הרב יעקב כהן ז"ל - שהיה ר"מ בישיבת מרכז הרב ונשלח לשנה ללמד בכפר סיטרין, והיטיב לעמוד על יכולותיו וכישרונותיו של תלמידו - הוא הוזמן בחודש אלול להגיע לירושלים, למרכז הרב. הרב חיים, שהיה כחודש לפני גיוסו לצבא, נענה בחיוב למחנכו, והלך לישיבת מרכז הרב. הרב יעקב כהן הפגישו עם הרב צבי יהודה קוק זצ"ל. לאחר ששהה בישיבה מספר ימים, בהגיע ראש השנה, ארז את חפציו ובא להיפרד מרבותיו. הרב צבי יהודה ביקש ממנו להישאר, אך הרב חיים טען שאין לו מחזור להתפלל בו. הרב צבי יהודה הרגיעו. "אל דאגה", אמר, ועל מנת להבטיח שיהיה לו מחזור, ביקש מכמה ר"מים לדאוג להביא מחזור שיוענק במיוחד לו. ואכן, ערב ראש השנה מצא הרב חיים על מושבו מחזורים רבים. מאז נשאר שנים רבות כתלמיד במרכז הרב. הרב צבי יהודה קירב אותו וליווה אותו בלימודיו ובצרכיו. לימים שלח אותו עם עוד מספר תלמידים בכירים לחצור הגלילית, להפיץ תורה בקרב בני הנוער והמבוגרים בבתי הכנסת, במועדונים ובכל מקום ליחידים ולקבוצות. כאן המקום לציין שהרב צבי יהודה זצ"ל הסמיך את הרב חיים לרבנות, וכך החל מסעו כמחנך. לא ויתר על אף תלמיד ניסיון החיים והחוויות שחווה הרב חיים בצעירותו סיפקו מסד ותובנות לעשייתו החינוכית. הכרתי את הרב חיים לפני כארבעים שנה, בהיותו ר"מ ומרכז הפנימייה ביד בנימין. אהבתו לתלמידיו לא ידעה גבול. הוא הבין את אשר עובר עליהם, תמך, עודד, ליווה והדריך אותם לבל ייכשלו. עם מינויו של הרב נח גרינפלד כמנהל סמינר מורשת יעקב שימש הרב חיים כעוזרו וסגנו. וכאשר הרב נח גרינפלד מונה למפקח באגף להכשרת מורים במשרד החינוך, הרב חיים מונה למנהל הסמינר, לימים המכללה. מאפייני מנהיגותו בניהול המכללה באו לידי ביטוי בענווה ובפשטות. לא גבה ליבו ולא רמו עיניו. התנהג כראשון בין שווים. בכל יום בהגיעו למכללה פתח בביקור אצל עובדי המינהלה והניקיון, התעניין בשלומם ובשלום ביתם, ידע כל פרט בקורות אותם, שאל והתעניין מי זקוק לעזרה, לעצה, לתמיכה, האזין וסייע ככל יכולתו, והכול מתוך פנים מאירות ורוחב לב. כך נהג גם עם המרצים. הרב חיים סבן לא ויתר על אף תלמיד. כל מי שהתחיל ללמוד ונקלע לקשיים - הרב חיים אבחן ותמך. לאף תלמיד לא הופסקו הלימודים. היו מקרים שר"מ, מרצה או בעל תפקיד טענו שאין מקום לתלמיד זה או אחר והיו שדרשו להפסיק את לימודיו, אבל הרב חיים הקשיב והחליט: לא אוותר על אף תלמיד. הוא כאן וימשיך ללמוד, ועלינו להירתם בהכוונה, בהבנה, בהכלה, בהדרכה ובסיוע. כל אחד מהתלמידים שהיו מועמדים לסילוק קירב הרב אליו בשיחות, בתמיכה ובהצבת אתגרים, כך יעידו מספר תלמידים שלא אפרט את שמותיהם. אשתף באותו תלמיד שהיה מרושל, התהלך יחף, שערו מתולתל, ולאורך הימים התחמק ונעדר. הוחלט להפסיק את לימודיו, אך כאמור, הרב חיים התנגד לכך בכל תוקף. התלמיד נשאר, והיום הוא מכהן כרב ידוע. הרב חיים קיים הלכה למעשה את דברי הלל הזקן: "הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (אבות א, יב). הרב חיים האמין באמונה שלמה שאכן בכל לומד טמונים כוחות, כישרונות שניתן להוציא מן הכוח אל הפועל, שהרי חינוך בלי אמונת המלמד בלומד ובפוטנציאל הגנוז בו אינו חינוך. בביקוריי במכללה שוחחתי לא פעם עם תלמידים. תלמידים רבים סיפרו לי כי השיחות האישיות עם הרב חיים נתנו להם הרבה כוח להמשך הדרך . לנגד עיניו עמדו דברי מרן הראי"ה קוק זצ"ל: "מטרת החינוך היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת לעשותו טוב וישר" (אגרות ח"א, אגרת קע). "...כי הלוא איננו מכירים את החינוך בתור בורא דברים חדשים בנשמת המתחנך, כי אם בתור מפקח ומוציא מן ההעלם אל הגלוי ומן הכוח אל הפועל מה שהוא גנוז בו בכוח..." (מאמרי הראי"ה, עמ' 33). הרב חיים מימש זאת בביסוס ישיבת ההסדר שליד המכללה, ולומדיה הם גם תלמידי המכללה. נוסף על כך הקים כולל אברכים. יחד עם הרב חיים פוגל יבלח"א יזמו את ייסודו של גרעין תורני מקרב תלמידי המכללה ובוגריה, ואלה יצאו בשליחות לשכונת אושיות ברחובות – שכונת מצוקה, שרבים מתושביה עולים חדשים מאתיופיה. המטרה הייתה לקרבם לתורה הלכה למעשה, לתמוך בהם ולעודד אותם, להקל עליהם את חבלי הקליטה. התלמידים קירבו גם נערים בסיכון והפיחו בהם סיכוי לשוב לדרך הישר. מנהג קבוע היה לו לרב חיים סבן, לבקר את תלמידיו שהתגייסו לצה"ל ביחידות שונות, לעודדם ולברכם ולפגוש את מפקדיהם על מנת שלא לנתק את הקשר עם המכללה. הרב חיים הקים קרן גמ"ח וקרן מלגות, כך שלא היה תלמיד שלא היה יכול לשלם את שכר הלימוד ונאלץ עקב כך להפסיק את לימודיו. מאפיין ייחודי נוסף בסגנון ניהולו של הרב חיים היה שלפני קבלת החלטות משמעותיות הוא נהג לשתף כל מי שקשור לעניין, לשאול לדעתו ולהצעותיו בנדון, וכך ההחלטות היו מתקבלות בשום שכל. מסירותו ותחושת שליחותו של הרב חיים בעשייה החינוכית לא ידעה גבולות. יעידו תלמידיו על התמיכה והעזרה באוזן קשבת, בקידומם ובנטיעת האמונה ביכולתם. מידת הענווה של הרב חיים בלטה לכל מי שהכירו, כדברי הרמח"ל במסילת ישרים פרק כב, שנדמה כאילו נאמרו על הרב חיים עצמו: "הנה כלל הענווה היות האדם בלתי מחשיב עצמו משום טעם שיהיה, וזה הפך הגאווה ממש... חלק הד' הוא חילוק הכבוד לכל אדם, וכן שנינו: איזהו מכובד המכבד את הבריות, ואמרו עוד: מנין היודע בחברו שהוא גדול ממנו אפילו דבר אחד שחייב לנהוג בו כבוד וכו', ועוד שנינו: הוי מקדים בשלום כל אדם, ואמרו עליו על ר' יוחנן בן זכאי שלא הקדים לו אדם שלום מעולם ואפילו גוי בשוק. ובין בדיבור ובין במעשים חייב לנהוג כבוד בחבריו". על מצבתו של הרב חיים סבן נחקקו תמצית חייו ופועלו: "חיים יהודה זצ"ל, אבא אהוב, אוהב ומסור, חי חיי שליחות מתוך אהבת התורה, העם והארץ. בנעוריו עלה לארץ ישראל לבדו ולא יצא ממנה כל ימי חייו. אהב את הבריות וקירבן לתורה. הקים עולה של תורה והעמיד תלמידים הרבה. עשה חסד, צדקה ושלום בקרב הארץ. קיבל ייסוריו באהבה". הרב חיים סבן הלך לעולמו בתאריך י"ז באלול תשפ"ב. חבל על דאבדין ולא משתכחין . הכותב הוא יושב ראש החמ"ד לשעבר וחבר בחבר הנאמנים של מכללת אורות ישראל *** מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com (המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו) ***