על המתח שיוצרת הדרישה למידתיות סביב המאבק בטרור שוחחנו עם האלוף במיל' גרשון הכהן, הפורס משנה סדורה שראשיתה בימי ראשית הציונות המעשית בעשורים הראשונים של המאה הקודמת. בפתח דבריו מציין האלוף במיל' הכהן כי השיח אודות מידתיות בתגובה לטרור כרוך גם בשאלה המשפטית, שאלה שאין בכוונתו להיכנס אליה, אם כי הוא יכול להעיר שיש לו ספקות באשר ליכולת של שופט שאינו מעורב באירועים הביטחוניים להכריע בסוגיות המידתיות סיב המאבק בטרור. בעיניו ההיבט המשפטי של שמירת המידתיות מזכיר את המונח סבירות שגם עליו יש לא מעט שאלות וספקות. הכהן מרחיב הרבה יותר בשאלת היבט המצביאות שנוגע למידתיות שבתגובה הצבאית המחייבת מענה מדויק לתוקפים ולטרוריסטים. "בעולם מאוד מתוקשר, כשכל אחד הוא עיתונאי שגם מפיץ במצלמה קטנה תמונות לכל העולם, מי שמפעיל כוח צריך להיות מאד זהיר למען עצמו עוד לפני השאלה המוסרית", מציין הכהן ורומז לכל אותן פעמים בהן צילום אחד העצים את הנראות של תגובה צבאית, גם אם זו הייתה מידתית. במציאות שכזו, הוא אומר, על מפעיל הכוח לוודא שהכוח המופעל אכן מוביל אל התכלית הנדרשת של הפעולה הצבאית. "בסרט 'הקלות הבלתי נסבלת של הקיום' רואים את כניסת הכוחות הרוסיים לפראג, וצלמת עם מצלמה עוצרת שם טנק. התמונה הזו הופכת את מאבק הצ'כים פראג למאבק הרואי ופוגעת ברוסים. אם מפקד הטנק היה הורג אותה הוא היה עושה גרוע יותר מבחינת הצבא הרוסי", אומר הכהן. "מצביאות חייבת לשקול היטב את הדיוק באופן שככל הניתן יהיה קשר סיבתי בין מה שאנחנו עושים לבין מה שאנחנו רוצים להשיג". בנקודה זו מזכיר האלוף במיל' הכהן את מאורעות 36' 39', כאשר "בן גוריון התמודד עם הדרישה הציבורית לנקמה כי הורגים יהודים. הוא מתמודד כשהוא מציג טיעון אסטרטגי שאומר שאם ננקוט בפעולות שעושים הערבים נפסיד, כי האינטרס שלנו אחר מזה של הערבים. הערבים רוצים לעצור את כל מפעל האחיזה היהודית בארץ ובנית בית לאומי לעם ההודי, והטרור משרת אותם בכך. אם אנחנו נגיב בדרך שלהם לא בהכרח נשיג את מה שאנחנו רוצים משום שבאותם ימים לא היה לבן גוריון להסתמך אלא על הבריטים, וכדי להגיע לשיתוף פעולה כלשהו איתם הוא חייב לרסן את הכוח היהודי". המענה שבן גוריון מוצא הוא בדמותה של ההיאחזות המעשית בשטח, "הוא מוצא את הכיוון הפוזיטיבי של חומה ומגדל כמענה מוחץ שאינו אלים ונחשב לאירוע חיובי של הפרחת שממה והתיישבות, מה שמחזק את המומנטום של האחיזה היהודית בארץ ישראל". בצעד הזה נוקט בן גוריון תוך כדי בניית כוח צבאי הנתון תחת שליטה מלאה ולשם כך הוא דורש כבר ב-1920, תחילת שנות המנדט, את פירוק ארגון השומר ומפעיל כוח צבאי במספר מקומות. ובחזרה לימינו אלה. "אחד השיקולים שעמדו בפני ממשלת בנט-לפיד מאז התחדשות גל הטרור לפני פסח בשנה שעברה בגל שנמשך עד היום, הייתה ההבנה שמסה גדולה של ערביי יו"ש לא מצטרפת למהומות וזו לא אינתיפאדה שבה מתמודדים עם המון מוסת ברחובות. כדאי למדינת ישראל לתמוך במציאות שבה מעל מאה אלף ערבים יוצאים לעבודה ומתפרנסים, כי אם הם יושבים בבית זה יכול להיות גרוע יותר. עם זאת צריך להעניש, והמתח בין השניים הוא המידתיות שיש לשמר עליה, כשמעל נשמר הקשר בין הפעולות לבין התכלית הדרושה". "התכלית הערבית היא למנוע מאיתנו את ההתפשטות במרחב", אומר הכהן. "רצח האחים בחוו'ארה ורצח האחיות והאם בבקעת הירדן הוא חלק ממבט רחב הרואה את התכלית הגדולה כי בעיניהם אם יהודים חושבים כמה פעמים לפני נסיעה בבקעה או בחוו'ארה זה מוציא את היהודים מהמרחב. ההישג של הוצאת יהודים מהדרכים הוא פרק א' בדרך לדחיקת היהודים מהמרחב כולו. ההתמודדות מול מגמה שכזו היא בהגברת הנוכחות היהודית ובמומנטום של התפתחות ההתיישבות". ברוח זו מציין הכהן את הבניה האסטרטגית כראשונה במעלה ואת אביתר כדוגמא לכך. "החשיבות של אביתר הוא מיקומו של הישוב על ציר הרוחב לבקעת הירדן, כפי ששרטט רבין את מפת צירי התנועה והשליטה על שטחים חיוניים המגנים על הגטו היהודי במשור החוף. לכן רבין דיבר לפני הירצחו על בקעת הירדן בריבונות ישראל ועל ציר חמש בשליטה ישראלית והתיישבות סביבו, כך גם ציר באר שבע דימונה". הכהן מדגיש בדבריו את חשיבותה של נוכחות אזרחית דווקא משום הביטוי שמאחוריה להיאחזות ארוכת טווח וקבועה. לעומת הנוכחות האזרחית "נוכחות צבאית היא תמיד חלשה וארעית ונתונה לפקודת עזיבה. קביעות נוצרת על ידי התיישבות", הוא אומר ומספר על שיחתו עם שייח' דרוזי שמספר לו שעד שלא יראה בדרך למג'דל שאמס אורות של ישובים שבנתה ישראל לא ניתן יהיה לשכנע אותו שאנחנו כאן כדי להישאר. בנייה והתיישבות, אומר הכהן, הן מענה חשוב לניסיונות לפגע בנו, אך חשוב שהדברים יהיו מיידיים ובטווח זמנים הקושר בין הפיגוע לבנייה וההתיישבות. באשר למענה הצה"לי לטרור, אומר האלוף במיל' הכהן כי "יש לתת ציון חיובי מאוד לשבח לצה"ל שפועל בג'נין ושכם ופוגע באויבים של ממש שמחומשים ובנויים מכל הפלגים שמתלכדים יחד. צה"ל פוגע בהם במדויק כמעט בלי לפגוע בבלתי מעורבים וזה מועיל מאוד. הכיוון הוא נכון וצה"ל עושה זאת עם כוחות עילית. היו לנו יותר נפגעים אם היינו משתמשים בחיילי הגדודים כפי שיש המציעים לפתוח במבצע 'חומת מגן' נוסף".