לאחרונה למדנו בתורה שעם ישראל גורש מארץ ישראל בגלל שלא עבדנו את ה' בשמחה, למרות שהתברכנו בעושר גשמי ורוחני. המצב הזה לעולם לא היה מתרחש אם אלווין גורדון היה חי באותם ימים. בחיוך המאושר התמידי שלו, הוא הביא שמחה לכל מי שפגש. בדיוק כמו שהשמש מקרינה חמימות, אלווין גורדון שידר שמחה ואהבה. לכולם. מיד. לאחר דקה בנוכחותו אפילו זרים הרגישו כמו אח או בן אהובים. גורדון נטמן אמש בבית העלמין הר המנחות בגבעת שאול לאחר 93 שנים מלאות ומתגמלות. הוא הותיר אחריו את אשתו, איליין ובניו, רוברט, המתגורר בממפיס, טנסי, וברוך, תושב ותיק בבית-אל, מייסד חדשות ישראל הלאומיות של ערוץ 7 באנגלית, וכיום מנהל הפיתוח של מוסדות בית-אל. בני הזוג גורדון עלו לארץ לפני כחמש עשרה שנה כשהוא ממשיך לנהל את משרד עורכי הדין שלו בממפיס. הם היו מבלים 5 חודשים בשנה בישראל, שם הוא הפך לחלק חשוב בחייהם של מאות אנשים בשל מעשי החסד שלו. אלווין גורדון היה דמות מוכרת לתושבי בית אל, שם מתגוררת משפחתו של ברוך כבר קרוב ל-40 שנה. תומך נלהב של הקהילה והישיבה, הוא היה נראה פעמים רבות מסתובב בחוץ בכיפה העיראקית הגדולה והצבעונית שלו, מחלק מתנות קטנות לילדים ומברך את כל מי שפגש בברכה שמחה שיהיה לו יום נפלא. בהספד לאביו אמר ברוך בנו לעולם היה לו זמן לשוחח עם אנשים שפנו אליו במצוקותיהם. "כשביקרתי את ההורים שלי בממפיס", נזכר הבן, "הייתי יושב לעתים קרובות עם אבי במשרד עורכי הדין שלו. בין עיסוקיו הרבים בקהילה היהודית המקומית, ניהל את ענייניהן והכספים של שתי קרנות יהודיות. במשך כל היום היו מגיעים שליחים מכל העולם היהודי, המבקשים עזרה לקהילות ולארגונים שלהם. במקום לכתוב צ'ק במהירות ולהמשיך בעבודתו המשפטית, הוא תמיד היה לוקח את הזמן לשבת עם המבקר ולגרום לו להרגיש רצוי, ולברר בפירוט מה הפרויקט צריך כדי להשיג את מטרותיו בצורה היעילה ביותר. הוא תמיד נהנה להכניס את אחינו ואחיותינו המתבוללים למתיקות התורה. בית גורדון היה כמו מלון ישראלי-אמריקאי בשבת. ארוחות השבת שלנו היו מפורסמות בממפיס כמעט כמו אלביס פרסלי. אבא אהב לספר סיפורים מלאי מסרים שהקסימו את כולם. הוא היה כמו שלמה קרליבך בלי גיטרה. בצורתו הצנועה והבלתי מתנשאת הוא גרם לכל אורח להרגיש בבית. 'בבקבוק הזה של סאות'רן קומפורט עדיין יש הרבה וויסקי טוב,' הוא היה אומר במבטא הדרומי העבה שלו, דוחף אותו לעבר אורח. "שתה עוד משקה. בקבוק וויסקי משובח הוא כמו פרה. יותר משהעגל אוהב לשתות, האם אוהבת לתת את החלב שלה ל'צעירים' שלה. אם אתה רוצה לשמח את הבקבוק הזה, אתה חייב לשתות את הוויסקי שלו.' וכל הזמן הם נהנו מהוויסקי ובנוסף הם התמוגגו מהמסרים של תורה שאבי היה מכניס אותם יחד עם הסיפורים שלו". בנו רוברט אמר שאביו היה האדם הנדיב ביותר שאי פעם פגש. "הוא עזר למאות אנשים ברמת הפרט. לעתים קרובות אבי היה חש שאדם נזקק והוא היה מציע לעזור לו עוד לפני שהאדם הגיש בקשה. הדבר שהכי שימח אותו בכסף היה לתת אותו לאחרים". בממפיס, למשפחת גורדון היו חברים בבית הכנסת הקונסרבטיבי המקומי. התורה עדיין לא הייתה מרכז חייהם כפי שתהפוך לימים. ברוך דיווח כי אביו מצא השראה רבה אצל הרבי מחב"ד. הביקור בקראון הייטס בברוקלין התחילה את התעוררותו הדתית. מר גורדון המתין לתורו עם שתי בנותיו וקהל רב לקבל את ברכתו של הרבי. "כשראה את אבי, עצר הרבי לשאול אותו מאיפה הוא. כשאבי ענה ממפיס, הרבי אמר שעדיין אין לו שליח חב"ד בממפיס ושאבי הוא האיש למשימה. אבי גמגם בהפתעה ואמר שהוא לא יודע תורה. הרבי אמר לו ללמוד ותבוא ברכה גדולה". בהתמסר לשליחותו החדשה, הקים מר גורדון מרכז חב"ד בממפיס ושכר רב לנהל את הפעולות. הוא עצמו החל ללמוד תורה מספר שעות ביום אצל רב בית הכנסת הקונסרבטיבית שקיבל הסמכה לרבנות אורתודוכסית - תלמיד חכם אמיתי שהסכים להנהיג את הקהילה הקונסרבטיבית כי היה זקוק לפרנסה כמו רבנים אורתודוקסיים רבים באותם ימים באמריקה. לאט לאט צמחה ספריית הבית של גורדון לאכלס מאות ספרים על קשת רחבה של נושאים יהודיים. בשנים שלאחר מכן פיתח מר גורדון קשרי ידידות קרובים עם הרב ברל ויין, הרב חיים קריימר, מחבר מספר ספרים על רבי נחמן מברסלב, והרב דוד סמסון, מחבר מספר פירושים על תורתו של הרב קוק. מר גורדון עזר במימון כמה מהפרויקטים והפרסומים החינוכיים שלהם. ברוך סיפר שאביו תמיד הדגיש בפני ילדיו ונכדיו את החשיבות הרבה של מערכות יחסים. "אבי הזכיר לעתים קרובות פרויקט מחקר שבוצע על ידי אוניברסיטת הרווארד. קבוצה של 200 אנשים מכל תחומי החיים עקבו במשך 60 שנה על מנת לקבוע מהם הגורמים העיקריים שהובילו לחיים בריאים ומאושרים. התשובה לא הייתה עושר, הצלחה או תהילה. התשובה התבררה כיחסים טובים עם אנשים אחרים. "אבא שלי היה אדיב לכולם", נזכר בנו רוברט. "הוא אהב לעזור לאנשים ולגרום להם לחייך. בשבילו, לעשות חסד היה הדבר הכי חשוב בעולם". יהי זכרו ברוך ולדוגמה לכולנו.
