1. ראש השנה תשל"ד, לפני 50 שנה בדיוק, עשרה ימים לפני פרוץ מלחמת יום הדין הנוראה שבמלחמותינו, התנהל באווירה נינוחה, אופטימית. שגרה חגיגית של 'וגילו ברעדה'. אף אחד, גם לא בכירי ההנהגה המדינית והצבאית, לא העלה אפילו על קצה דעתו, שבעוד פחות מעשרה ימים, באחרון שבעשרת ימי הדין והתשובה, תיכפה על ישראל מהלומת פתע, עקובה מדם. הקונספציה של ההנהגה בראשות 'מר ביטחון' משה דיין, ששאבה כוחה מעמדתו הנחרצת של אמ"ן בראשות אלוף אלי זעירא, גרסה שיחלפו עוד עשורים, עד שיעזו הערבים לפתוח במלחמה נוספת אחר תבוסתם הקולוסאלית בששת הימים. ההנהגה לא ראתה ממטר שום הערכה אחרת. וגם אם ראתה, היא לא הירשתה לעובדות לקלקל את השלווה. 2. ראש השנה תשל"ד חל בימי חמישי וששי, והציבור נערך איפוא לשלושה ימים רצופים של שבתון. עיתון מעריב בישר בגליון ערב ר"ה תשל"ד ב'אוזן' (כך מכונה הכותרת מס' 2 שמשמאל ללוגו העיתון) המכובדת שלו, כי עם ישראל משלים היערכותו לחג 'הארוך' שימשך השנה שלושה ימים. מלחמה? הפתעה? איתותי אזהרה? – שום דבר. הכותרת הראשית של 'העיתון הנפוץ ביותר במדינה', במעמדו אז, עסקה בסכסוך במזרח התיכון ובציטוט שני מקורות סותרים לגבי פעילותו של שר החוץ האמריקני קיסינג'ר באותם ימים. מעריב ציטט עיתון לונדוני שטען כי קיסינג'ר הגיש לממשלות קהיר ודמשק תכנית חדשה לפתרון הסיכסוך במזרח התיכון, ואילו העיתון 'דבר' ז"ל ברח מהספקות וקבע כי "אין תכנית קיסינג'ר למזרח התיכון". בשכנות מעוררת צמרמורת דיווח 'דבר' על כך ש-23 יהודים נרצחו בעירק בידי השלטונות, ובסמוך לה ידיעה אחרת עם נתון מספרי זהה ומצמית: "23 רשימות מועמדים הוגשו לבחירות לכנסת". גם בעיתוני הימים הבאים לא עסקו כלל באיום הביטחוני החמור ביותר על המדינה. עיתון אחד, מעריב, שכתבו הצבאי יעקב ארז למד על חומרת המצב מפי אחיו ששימש קצין בכיר בשיריון, התכוון לדווח על המתיחות הגואה לאורך תעלת סואץ, אך צונזר ביד קשה בידי הצנזורה הצבאית שמחקה 98% מן הידיעה והותירה רק מספר מלים מעורפלות, ומעליהן הכותרת הסתמית: "צה"ל עוקב אחרי הנעשה בצד המצרי של התעלה". הא, ותו לא. עוד באותו נושא: שתיקת הכבשים ללכת עם הציונות ולהרגיש בלי הגאון שהפך מאויב הציונות לפרזנטור שלה "מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו" 3. בדיעבד הסתבר שההנהגה הצבאית והמדינית של ישראל, היתה מודעת לעובדות, אבל יותר משעניינו אותה העובדות, היא נשבתה בידי הקונספציה. עד כדי כך שאפילו בעיתוני ערב יום כיפור תשל"ד, פירסמה מפלגת 'המערך' מודעת בחירות בה נאמר כי לאורך התעלה שורר שקט מוחלט וחיילי צה"ל נהנים מן השלווה על גדתה המזרחית. המברקים הסודיים שהגיעו לשולחנם של האחראים, היו חד משמעיים. ביניהם היה דיווח מחריד ברמת הדיוק שלו, שמבוסס על דיווח מפי מרגל הצמרת המצרי אשרף מרוואן. הוא הציג בפרטי פרטים את תכנית המלחמה המצרית-סורית באזני ראש המוסד דאז צבי זמיר, בפגישתם בלונדון, ערב יום כיפור תשל"ד. לימים טען זעירא כי לא התייחס למידע ברצינות מכיוון שחשד שהמקור הוא סוכן כפול בשירות לשכת הנשיא סאדאת. 4. בימים אלה שיחרר ארכיון המדינה את המברק המקורי של זמיר ללשכת ראש הממשלה. כולם שמעו מכבר על קיומו, אבל עכשיו ניתנת לנו הזכות לעיין במקור עצמו, בדיוק כפי שנפלט מהטלפרינטר של לשכת ראש הממשלה. לחצו כאן לקריאת המברק המלא וזה מה שהתריע המברק (הטקסט הובא כמות שהוא, ללא שימוש באותיות סופיות; כך למשל התיבה ככ משמעותה: כך). "סודי ביותר-אישי - ידיעות מהפגישה ב-5.10.73. הצבא המצרי והצבא הסורי עומדים לפתח בהתקפה על ישראל בשבת 6.10.73 לפנות ערב. ההתקפה תפתח בעת ובעונה אחת בחזית הסואצ ובחזית הגולנ. [...] 4. סאדאת קבל ב-25 בספטמבר את ההחלטה לפתח במלחמה ב-6.10, אכ לא ספר לאיש על התאריך. לדברי המקור נבחר תאריכ זה כוונ שהוא 'חג' אצלנו-ולמרות צום הרמדאנ [...]. 6. ההתקפה המצרית תפתח בהרעשה ארטילרית ובהפעלת ח.א. [חיל אוויר] על מטרות בסיני. בעקבות זאת תבוא צליחת התעלה. לצרכ הצליחה יוקמו 5 או 6 גשרימ [...]. לאחר החציה יעשה מאמצ לתפיסת שטח בעמק של כ-10 ק"מ. אינ כוונה להגיע בשלב הראשונ עד קו המעברימ. [...] לצליחה תנתנ הגנה אוירית אינטנסיבית של טילי קרקע/אויר שעיקרה סאמ 2, 3, 6. [...]. 7. הצבא הסורי, החונה כמעט כלו בגזרת החזית, יתקופ בו-זמנית עם המצרימ וינסה לכבש את הגולנ או חלק ממנו. ח.א. הסורי יתקופ 3 בסיסי ח.א. שלנו, שאחד מהמ יהיה רמת דוד. בתקיפה יופעלו 30 מטוסי סוחוי 20 סוריים וכנ מטוסי מיג 21MF ינסו לפגוע במסלולים. התאומ בינ הצבא הסורי ובינ הצבא המצרי יעשה ע"י מספר קצינים מצריים המסופחים למטכ"ל הסורי. המ גמ ידווחו על תחילת ההתקפה הסורית. המקור, אישית, מפקפק עדיינ בככ [בכך] שהסורים יתקיפו במועד, אולם הדעה הכללית היא שאסאד אכנ 'ילכ עם המצרימ', כוונ שזוהי ההזדמנות היחידה שלו לכבש בחזרה את הגולנ. אין הנשיא סאדאת מתנה פעולתו בפעולת הסורים. [...] 11. לדברי המקור התפלאו המצרימ על מה שהם רואימ כחסר תגובה מצד ישראל על הכנות המלחמה המצריות. לדעתם אפשר להסביר באחד משני ההסברימ: א. שהישראלים בטוחימ בעצמם, עוקבים אחרי הנעשה ומוכנים להשמיד את הצבא המצרי אמ יתקופ. ב. שהישראלימ אינמ יודעימ מה בדיוק נעשה ואינמ מבינימ את חומרת המצב לגביהם". [...] 16. לשאלה מהו ההגיונ שבפתיחה במלחמה עתה, ענה המקור שאינ בככ כל הגיונ. להערה, שפתיחה במלחמה עתה תפגע בהשגימ המדיניימ המצריימ האחרונימ ובסיכויימ להגיע להבנה עמ קיסינגר, ענה המקור שאינ מקווימ במצרימ לשומ השג ממגעימ מדיניימ". [...] 20. המקור הביע את דעתו שאנו [הישראלים] יודעימ היטב על ההכנות למלחמה מצד מצרימ וסוריה, אכ מעמידימ פנימ כאילו איננו יודעימ ע'כ ואפ הכחשנו שהיו תנועות צבא מצריות וסוריות לכוונ החזית". הנה כי כן, המידע כולו היה גלוי לעיני האחראים. אבל פרשנותם את העובדות היתה שגויה. התוצאה הנוראה נצרבה על פני 2,656 מצבות בבתי העלמין הצבאיים, ובגופם של 7,251 פצועי הקרבות הקשים, כמו גם 294 השבויים הישראליים. ויהי רצון שבשנת תשפ"ד הבעל"ט נדע לפרש נכונה את העובדות - הביטחוניות, החברתיות, המדיניות והפוליטיות: "וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין"... שנה טובה ומבורכת לכלל ולפרט, שנת גאולה וישועה.
