לרצוח משפחה שלמה בשנתה זה דבר נורא ואיום. אין ולא נמצא בעולם היהודי מישהו שתומך בדבר כזה. ודאי כאשר מדובר באנשים שלפחות לא ידוע עליהם ככאלה המעורבים בפעילות חבלנית כנגד יהודים או תומכים בכך. גם כאשר הצתת האש היתה באופן בלתי מודע למספר האנשים שעלולים למות ממנו אין לכך סליחה וכפרה ויש בכך גרימת מוות אם בסופו שלדבר לא הצליחו להימלט מהבית ונלכדו בשריפה. חמור מכך שבעתיים, מה שארע על ידי רוצחי משפחת פוגל, חטואל ועוד שבו עברו מחבלים ורצחו את בני המשפחה אחד אחד בדם קר ובאופן מודע לחלוטין. לרוצחי משפחת דוואבשה כמו גם לכלל רוצחי המשפחות אין מחילה וסליחה והם צריכים להעלם מעל פני האדמה כפי שהתורה קובעת (במדבר לה, לג) "וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ". אבל עד שזה יתקיים עליהם להינמק בכלא בתנאים המחמירים ביותר ולא לראות אור יום. עוד באותו נושא: משפט חוזר – עכשיו! "אולי גם עם בן אוליאל הכל מבושל" לחדש את המשפט של עמירם בן אוליאל חנינה לאסירים היהודים היושבים בכלא אולם, בין דברים אלו לעמירם בן אוליאל המואשם בכך אין כל קשר! כפי שעולה מפסק הדין רווי הסתירות שנכתב בעניינו. פסק הדין נשען על הודאתו בלבד שהוצאה לאחר מסכת עינויים קשה (עם הפסקה בת יום) ונתמכת בעוד כמה פרטים שקשה להגדירם כמוכמנים כי החוקרים יכלו לדעת אותם בקלות וכנראה השתילו אותם בפיו. מלבד זאת, ההודאה נסתרת מכל כך הרבה פרטים ומעדויות מפורשות של בני הכפר שקשה להאמין ששופטים מוסמכים כתבו את פסק הדין. זאת ועוד, הוא דוחה את הודאתו מכל וכל וסולד ממעשה זה בניגוד לרוצחים אחרים הדבקים בהודאתם. יסבירו לנו הרבנים, שיצאו כנגד תומכי משפט חוזר לעמירם שרוממות התורה בגרונם ומודאגים מחילול השם שנובע מכך, את דברי הרמב"ם (בהל' סנהדרין יח, ו) המיוסדים על תורתנו הקדושה והנצחית: "גזירת הכתוב היא שאין ממיתין בית דין ולא מלקין את האדם בהודאת פיו אלא על פי שנים עדים, וזה שהרג יהושע עכן ודוד לגר עמלקי בהודאת פיהם הוראת שעה היתה או דין מלכות היה, אבל הסנהדרין אין ממיתין ולא מלקין המודה בעבירה שמא נטרפה דעתו בדבר זה, שמא מן העמלין מרי נפש הוא המחכים למות שתוקעין החרבות בבטנם ומשליכין עצמן מעל הגגות שמא כך זה יבא ויאמר דבר שלא עשה כדי שיהרג וכללו של דבר גזירת מלך היא". האם הם סבורים כי הלכה זו השתנתה בזמננו ותורתנו הנצחית הוחלפה?! זאת, לאחר שכבר רוב העולם הנאור התפכח מן הטפשות המניחה שהודאת נאשם היא 'מלכת הראיות' וכל שכן כאשר היא הוצאה בעינויים. (להרחבה ראו גבריאל הלוי תורת דיני ראיות כרך ג 137-138 (2013)]. אפילו סגן הנשיאה לשעבר שופט בית המשפט העליון 'ניל הנדל' שפרש לאחרונה החזיק בעמדה (ראו תפ (ב"ש) 76/93 מדינת ישראל נ' סלימאן אל-עביד) כי אין להאשים אדם בהודאת פיו מכח דברים אלו ודרש ראיות נסיבתיות חזקות וטען כי אין להסתמך עליה כאשר היא נסתרת מכל כך הרבה פנים. האם פסיקה של שופטי בג"ץ על פי דעתם וללא ראיות קובעת מציאות ומגדירה את האדם כרוצח?! האם כשופטים על פי שיקול דעת אנושי בלבד ללא ראיות, מצלמות או עדי ראיה הם אינם יכולים לטעות? האם יש אחריות לשופטי בית המשפט בעת פסיקתם שבמידה ויטעו ישלמו על כך כמו במשפט זדורוב או שהאחריות תיפול על הציבור לפצות את הנאשם? על פי התורה (שולחן ערוך חושן משפט סימן כה סעיפים ג-ה) דיינים שטעו בפסק הדין ישנם מצבים שהם משלמים מכיסם אם לא קיבלו בעלי הצדדים אותם עליהם. חז"ל (סנהדרין ז ע"א) מתארים את הדיין כחרב שמונחת בין שתי ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו. האם זה המצב בשופטי בג"ץ? תבואו ותאמרו כי הם דואגים לחברה כדי למנוע הישנות מקרים כאלה בעתיד. ראשית, המציאות מוכיחה כי זה לא מנע כלום. השרפות חוזרות ונשנות בדומא כבר שלוש פעמים מאז. כל ניסיונות החקירה על אירועי תג מחיר נוספים מאז התגלו כעורבא פרח ולא הגיעו לכלל דיון בבית משפט. יתירה מכך, קבע הרמב"ם (ספר המצוות מצוות לא תעשה רצ) כי אין סיבה של הצלת החברה מצדיקה חיתוך הדין על אדם ללא ראיות ברורות וחד משמעיות: "וכאשר לא נחתוך הגדרים בדמיון החזק מאד הנה תכלית מה שיהיה שנפטור החוטא וכאשר חתכנו הגדרים בדמיון ובאומד הנה פעמים נהרוג נקי יום אחד. ולזכות אלף חוטאים יותר טוב ונכסף מהרוג זכאי אחד יום אחד". אז נכון שלא מדובר בהוצאה להורג ממש אך פסק הדין של שלושה מאסרי עולם בתנאי צינוק כמוהו כהריגת נפש. הלוא די ברור כי חיפשו כאן שעיר לעזאזל שניתן יהיה להשקיט את המערכת הפוליטית והבינלאומית על הרצח שארע בדומא. האם סיכוי סביר שזה הרוצח? על פי משפטנים רבים כלל וכלל לא. הרוצחים מסתובבים חופשי ואותם רבנים, חכי"ם, שרים וכל מיני פובליציסטים דתיים מגנים עליהם בכך שהם דוחים את התמיכה במשפט חוזר לעמירם. הותרת המצב על כנו שבו אדם שסיכוי סביר שהוא חף מפשע יגמור את חייו בכלא בתנאים לא אנושיים היא תעודת עניות וחוב מוסרי של החברה הישראלית כולה וודאי עומד לחובתנו ביחסנו לריבונו של עולם התובע מאיתנו לעשות משפט צדק. על כל מי שמעורב ותומך בהרשעתו על סמך משפט מעוות זה להדיר שינה מעיניו ולעשות חשבון נפש על כל הרעה שהוא מביא לעם ישראל בכך כפי שנביאי ישראל הוכיחו את מנהיגיהם. שומה על כל מי שרוממות המשפט, התורה והדמוקרטיה בגרונו לדרוש את תיקון המצב הזה כי בנפשנו הוא. הכותב הוא ראש הכולל בישיבת באר התחיה באר שבע ורב מחלקת הכשרות בהר חברון. חוקר במכון "וחי בהם- משפט והלכה".