אחד האנשים שדרך כוכבם בתקשורת מתחילת המלחמה הנוכחית הוא החוקר אליהו יוסיאן; יליד איראן, בוגר יחידת 8200, עמית מכון משגב לביטחון לאומי וחבר תנועת "הביטחוניסטים". בראיונות הרבים שלו בכלי התקשורת הוא חוזר ומציג את השגיאה היסודית של החברה הישראלית בפרט, ושל הציוויליזציה המערבית בכלל, בהתמודדותה עם הטרור האסלאמי. השבוע התראיין יוסיאן בערוץ 14, בתוכנית "הפטריוטים", ואפילו שם הוא הצליח להשאיר את רוב חברי הפאנל פעורי פה: "יש טעות אקוטית בתפיסת העולם הישראלית-מדינית-ביטחונית עד עצם היום הזה... היעד הוא חמאס. וזאת טעות. למוטט את חמאס זאת הגדרת האויב בצורה לא נכונה. אנחנו יצאנו מעזה, והעזתים בצורה דמוקרטית הלכו לבחירות ובחרו בחמאס... על פי נתונים עדכניים, 65% מהעזתים תומכים בחמאס. כל הילדים שיושבים בבית הספר בכיתה א-ב לומדים להשתמש בקלצ'ניקוב ואם־16... אם אנחנו נרצחים פה, ההורים יוצאים ומחלקים סוכריות, והרשימה ארוכה. זאת אומרת, חמאס לא שולט על עזה, אלא עזה חושבת חמאס... האויב זה לא חמאס, זה עזה. האויב זה לא פת"ח, אלא ערביי יו"ש. ולא מוכנים לקבל את זה, כי הטיפול באויב הזה, שנקרא עזה, צריך להיות אחר לגמרי". "בדומה לצ'צ'ניה, שהרוסים הרסו ושטחו, עד כדי כך שהצ'צ'נים הבינו שלא שווה לחשוב איסלאם... אין 'חפים מפשע'. אין 'אוכלוסייה'. יש שני מיליון וחצי טרוריסטים. ולכן אין משמעות ל'הקש בגג'. עושים 'הקש בגג' כדי שחף מפשע יצא. ברגע שבעזה אין חף מפשע, אין טעם ל'הקש בגג', כי כולם טרוריסטים. וזאת תפיסה". "מה זה אומר? יש במלחמה זמן מוגדר שנקרא "שעת חסד". זה אומר שחשוב מאוד מה אתה עושה בעשר השעות הראשונות של המלחמה. זה הג'וקר. ברגע שראינו מה הם עשו, היינו צריכים להוריד 50,000 עזתיים. כי אנחנו במזרח התיכון... זה לא נעשה, כי מדינת ישראל דוגלת במערביזציה. תפיסת העולם המערבית־ליברלית לא מתאימה למזרח התיכון. אז בהערכת המצב – אנחנו טועים, בהגדרת האויב – אנחנו טועים... בשביל להביס אויב אכזר צריך להיות יותר אכזר. כל עוד לא יכולים להיות יותר אכזריים, אנחנו לא נשרוד... כאן זה מזרח תיכון. צריך להילחם בשיטה מזרח־תיכונית. אם לא – לא נשרוד". ההפצצה הקטלנית בהיסטוריה אם דבריו של יוסיאן נשמעים לכם קצת קיצוניים, כדאי לחזור לרגע למבצע צבאי מימי מלחמת העולם השנייה. מבצע שחשוב מאוד להזכיר אותו לעצמנו ולכל העולם, בעיקר על רקע התזמון של פרשת השבוע. להלן מידע על המבצע על פי דברים שפרסם לאחרונה נתנאל איסדורפר: "בזיכרון הקולקטיבי, הפצצת דרזדן נזכרת כהפצצה הקטלנית והמפורסמת ביותר של בעלות הברית על גרמניה הנאצית... עם כל הכבוד, הפצצת דרזדן לא הייתה ההפצצה הקטלנית ביותר על ערי גרמניה. הכבוד הזה שמור לעיר אחרת. פחות מוכר בזיכרון שלנו, הוא 'מבצע עמורה', שבהחלט הגיע העת להכיר. מבצע עמורה, Operation Gomorra, היה המבצע של בעלות הברית להפצצת עיר הנמל הגרמנית המבורג, ונקרא על שם העיר המקראית עמורה, שנהפכה יחד עם סדום, כפי שכתוב בספר בראשית: 'וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם... וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה". ההפצצות על המבורג החלו ב־24 ביולי 1943 ונמשכו שמונה ימים ושבעה לילות רצופים. באחד הלילות, ב־27 ליולי, למעלה מ־700 מפציצים יצרו סופת אש שגרמה לרוחות של 240 קמ"ש עם טמפרטורות של 800 מעלות וגבהים של יותר מ־300 מטר, ששרפו יותר מ־21 קמ"ר מהעיר. רק בלילה הזה מתו בהמבורג למעלה מ־18,000 איש. חלק גדול חיפשו מסתור במקלטים ומרתפים, אבל סופת האש כילתה את החמצן, ואלו שהתחבאו מתו מהרעלת פחמן חד־חמצני. כ־10 קמ"ר ממרכז העיר נשרפו בתוך 30 דקות בלבד. ההערכות מדברות על 37,000 הרוגים בשבוע ההפצצות, כשהרוב מוחלט של הגופות לא זוהו בוודאות. בחלק מהמקרים ההערכות של כמות האנשים שמתו נקבעו לפי כמות האפר שנשארה בחדרי המסתור מפני תקיפות אוויריות לאחר השריפה. מיליון – אכן כן – מיליון איש, פינו את העיר אחרי ההתקפות. 61% מהדירות בעיר נהרסו או ניזוקו. אם בהפצצת דרזדן, במספרים מוחלטים מוערך שכ־78,000 בנייני מגורים נהרסו – בהמבורג מדובר על למעלה מפי שלושה, עם קרוב ל־250,000 בנייני מגורים שהושמדו כליל! שום מתקפה אווירית שבאה לאחר מכן – כולל זו של דרזדן – לא זעזעה את גרמניה כמו זו של מבצע עמורה. המסמכים מראים שהשלטונות הגרמנים נבהלו, וחקירות מאוחרות של בעלות הברית מראות שהיטלר אמר שמתקפות אוויריות דומות ייאלצו את גרמניה לצאת מהמלחמה. כמחצית מהתעשייה בעיר הושמדה. סוחר שוויצרי שעזב את המבורג אמר בראיון לעיתון כי "הגיהינום השתחרר על עיר הנמל הגרמנית". אלברט שפר, שר החימוש הנאצי, סיפר מאוחר יותר שהוא אמר באותם ימים בפגישה של משרד האוויר, שאם בעלות הברית יחזרו על הפצצה כזו בארבע או חמש ערים גרמניות אחרות, הגרמנים יתמוטטו. המבורג הופצצה עוד 69 פעמים מהאוויר לפני סוף המלחמה". כדי להגיע לצעד הזה היה צורך בהכרעה חד־משמעית. והיא אכן הגיעה, כפי שממשיך איסדורפר לתאר במאמרו. כניעה ללא תנאי "בועידת קזבנלנקה, בה נפגשו בעלות הברית במרוקו ב־1943, הוחלט שהמלחמה תימשך עד כניעה ללא תנאי של גרמניה הנאצית. פירושו של דבר שלא ייתכנו שום חיים לצד המפלצת הנאצית – לא פשרה, לא משא ומתן, לא הסדר, לא הסכם כניעה ולא הסכם שלום, שישאירו טיפה מהכוח בידם. אין דבר כזה חצי הכרה או רבע השלמה עם קיומה של מדינה נאצית, אלא יש להוריד אותה על רגליה, להשמיד אותה, לעקור אותה, ולהעביר את האוכלוסייה הנותרת דה־נאציפקיציה, יהא המחיר אשר יהא! איש לא היה חסין. לא בני הנוער שב'היטלר־יוגנד', לא הנשים בבית שתמכו בבעלים בוורמאכט ובאס־אס, ולא כל מי שמשרת ולו בדל של המדינה הנאצית... המדיניות של המלחמה הכוללת הוכיחה את עצמה עם תבוסת גרמניה הנאצית ב־1945 וכניעתה ללא תנאי. לאחר הניצחון, הייתה הבנה ברורה שאם תישאר אוכלוסייה גרמנית בשטחי המזרח, לגרמניה תמיד יהיו תביעות טריטוריאליות חדשות, והמלחמה תתחדש בעתיד. לפיכך, כ־12 מיליון גרמנים במזרח, במיוחד בשטחי מדינת המחוז פרוסיה, גורשו מבתיהם לגבולות החדשים של גרמניה. ההערכות מדברות על כחצי מיליון עד מיליון הרוגים במהלך הגירושים. עם נאצים יש דרך אחת בלבד להתנהל". ההשלכות לימינו עולות כמובן מאליהן: "אין מתקפה כירורגית, אין פינצטות, אין סיכון חיילים מיותר! אין מילים מטופשות שלא אומרות דבר בעולם האמיתי, כמו: 'תמונת הכרעה' ו'צריבת תודעה' ו'הרתעה פסיכולוגית' ו'מאזן אימה'. אין אמונות מומצאות שטכנולוגיה וחיל אוויר יכולים להחליף שליטה פיזית בשטח, או שייתכן שלום עם 'גורמים מתונים'. אין דבר כזה נאצים מתונים. אין דבר כזה נאצים אנושיים! יש רק חיסול הרוע בצורה פיזית ודה־נאציפיקציה מוחלטת עד לכניעה ללא תנאי! זו הפעולה המוסרית ביותר האפשרית. האידיוטים שיבחרו להישאר ימותו ברעב? יתפתח משבר הומנטירי? חבל מאוד. הם היו צריכים לחשוב על זה קודם. הזורע רוח – יקצור סופה. מי שפותח בבליץ על לונדון – סופו לקבל את המבורג ודרזדן. מי שעושה פרל הארבור – דינו לקבל הירושימה. נאצים יש למחוק – עד האחרון שבהם! זו הדרך הרציונלית היחידה. זה לא עניין של נקמה, לא עניין של רגש, ולא עניין של תגובה מהבטן. זו המדיניות האפקטיבית היחידה. זו הבחירה המוסרית ביותר!". הבחירה המוסרית ביותר על המשפט האחרון ראוי להתעכב, כי אולי המחסום העמוק של כולנו הוא המחסום המוסרי. "אנחנו הרי לא כמותם", ו"אם נתנהג כמותם, אז מה בעצם ההבדל בינינו?". אלא שהמוסריות של המלחמה איננה נמדדת רק בשמירה על "כללי המשחק", אלא בתוצאה שמבקשים להשיג. אם המגמה היא הכרעת האויב הנאצי, המרושע והאכזרי – עלינו לפעול בדרכים שיובילו להכרעתו המוחלטת. ללא היסוס וללא גמגום. ומי שירחם עליו, למעשה מתאכזר על אלו הראויים באמת לרחמנות. וכאן אנו שבים לסיפור סדום המקראי. לפני ההוצאה אל הפועל של גזר הדין על העיר סדום, מחליט הקדוש ברוך הוא, בצעד חריג, לגלות לאברהם אבינו את תוכנית השמדת סדום: "וה' אָמָר: הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה? וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם, וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו". א־לוהים מגלה לאברהם את כוונתו להשמיד את סדום מסיבה חשובה מאוד: כדי ללמד אותו שחיסול מוחלט של הרוע אינו נובע מנקמנות אישית וקטנונית – אלא מצדק, משפט ומוסר! וכך הסביר את הדברים הרב קוק זצ"ל: "והנה הריסת סדום כולה, היה נראה חלילה וחס כעין פעולת נקמה להשמיד ערים מלאות טף ובהמה הבלתי יודעים כלל, ומי שאין ליבו שלם באמונה במה שאין שכלו מסכים ומבין, יקולקל מזה מאוד ללמוד חלילה וחס שהנקמה מהשלמות בפעולות ומידות... אבל אברהם התנהג הוא ובניו על פי דרך ה', לבטל טבעו ורצונו לרצון הקדוש ברוך הוא, ולעשות גם צדקה וגם משפט, וזה ילמוד מדרכי ה' יתברך, שעושה משפט ומביא לטוב נשגב בהפסד טוב פחות ומדומה. אם כן, הגילוי טובה רבה לו" (ביאורי הראי"ה לפרקי אבות, עמ' קפה-קפו). כלומר, יש מי שיראה את השמדתה הטוטאלית של סדום ועלול ללמוד ממנה שאכזריות כשלעצמה היא מידה טובה. הרי א־לוהים בכבודו ובעצמו נוהג בה! אבל א־לוהים יודע שאברהם אבינו לא יביט רק על המעשה, אלא על מגמתו – "כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". לא רק צדקה וחסד – אלא גם משפט־צדק. דין קשה ברשעים ובחברה הרקובה שמצמיחה אותם. השמדה טוטאלית של הרוע הטוטאלי איננה נקמה קטנונית – אלא נקמה עמוקה, מלאה שאיפת צדק ומוסר, לכלות את הרוע המוחלט מן העולם! כדאי "לעדכן גרסה" בדחיפות לקוד האתי של צה"ל – שיתאים לסביבה שבה אנחנו חיים. "זו המדיניות האפקטיבית היחידה. זו הבחירה המוסרית ביותר".
