אלה ימים קשים לישראל, ימים של מלחמה, ימים של תפילה, והנה נלקח מאיתנו הגאון הרב ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל ראש ישיבת עטרת ישראל וחבר מועצת גדולי התורה. כשגדולים נלקחים מאיתנו – אין זו צרת הפרט, ולא צער הפרט, זו צרת הכלל. נשמתו שעולה לגנזי מרומים בוודאי עומדת בתפילה בשעתנו הקשה הזו. זכיתי להכיר במעט את הגרב"מ זצ"ל, כילד וכנער בשכונת בית וגן בירושלים, בשנותיה הראשונות של ישיבת עטרת ישראל עם הקמתה וביסוסה. דמותו של ראש הישיבה, החיות שלו כשאמר סברא, כשלמד סוגיה, החדות והדיוק שבו נאמרו הדברים, היו בולטים בכל שיחה שלו בכל שיעור. זכיתי מעט לשמוע, לא תמיד ממש להבין את עומק הדברים אבל לחוש את הלהט שבו הם נאמרים, כשהראש ישיבה היה מדבר היית נכנס על כורחך לתוך הסוגיה ולתוך בית המדרש. היכולת לומר דברי חז"ל ברגש רב, ולגרום לכל השומעים להתרגש איתו. זכורים לטוב לילות שבת בחורף בביתו המלא אנשים מפה לפה, שמתחיל בסוגיה הלכתית ועובר לשיחת מוסר מרטיטה לבבות, והיכולת המופלאה שלו לספר סיפור ולהכניס אותך לתוכו, להיות חי שם. גם ספרי "ברכת מרדכי" בחלק המוסר נכתבים כמו שהשיעור נאמר, בהפסקה בין השורות, בהבלטת הנקודה העיקרית, לא כמאמר כתוב אלא כשיעור חי, כי כך היה רבי ברוך מרדכי זצ"ל מדבר. הגרב"מ הנהיג את הישיבה, הנהיג את הציבור שהיה אצלו, ולאחרונה הנהיג את כלל הציבור החרדי ליטאי. היה אכפת לו ממכלול הציבורים, ותחת הדרכתו התפתחו ספרי "והגית" לסייע לבחורים צעירים בלימוד העיון, ובמחנות "בני תורה" שהיו שם דבר בזמנם. זכתה משפחתנו להיות קרובים במשהו לישיבה בתחילת דרכה, לדמות ההוד של המשגיח הרה"ג הרב מאיר חדש זצ"ל שהיה כולו תורה וקדושה. כילד אני זוכר שהיינו מתפעלים מהשעות הארוכות ללא הפסקה שהרב יושב מול הסטנדר ללא תזוזה, ראינו אותו מבעד לחלון וראינו שלא מש מתורה, ויהי לפלא. בזמנו סיפר לי הרב ישעיהו הדרי זצ"ל ראש ישיבת הכותל, שהרב צבי יהודה זצ"ל ביקש ממנו להתלוות אליו ללכת לביתו של הגאון הרב מאיר חדש לאירוסין של הרב אזרחי עם בת המשגיח, פעם זה היה אפשרי. שבת בבוקר אחרי התפילה בישיבת עטרת ישראל כשהיתה בירושלים, הקידוש בשבת בבוקר אחרי התפילה, כששניהם הגאון הרב מאיר חדש זצ"ל וחתנו הגרב"מ אזרחי זצ"ל יושבים יחד, ומכבדים זה את זה, ודברי התורה המחודדים שנאמרו שם, האהבה וההערכה שהיתה בינו לרב לגרב"מ אזרחי שהיה חתנו, ולאווירת השמחה והלימוד שהיתה שרויה שם, ומעוררת געגוע רב. שמחת התורה שהיתה לשם דבר, ורבים רבים היו באים לחגוג שם בשמחת בית השואבה ושמחת תורה. למרות היותו עסוק כל השנים בבניין הישיבה, ובהרבצת תורה, רבים זכו לקבל ממנו תשומת לב אישית, שיחת טלפון מעודדת, דאגה לשלומם, למנוע פגיעה או עלבון. אתן רק דוגמא קטנה, בדידי הוה עובדא כילד קטן התמודדתי בחידון גדול של משניות בעל פה, הגענו בבוקר לתפילה בישיבה והרב ברך אותי, ובערב לא שכח להתקשר כדי לשאול איך היה. צדיקים במיתתן קרויים חיים – כי תורתם הסוערת ממשיכה וחיה, וכשם שהגינה אז כך תגן עלינו בע"ה. הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר כרמיאל
