הייתי שמח לכתוב את הטור הזה אחרי המלחמה; אך אחרי שנפתחה חזית נוספת בלחימה, והפעם מנווה-אילן, אנו נדרשים להגן על מדינתנו גם מפני האיום הזה.

אני יודע שאין מה לצפות מערוץ התעמולה 12, ואין שיא של שפל שהוא לא חצה, ולא צריך להתרגש ממה שנאמר שם, הכל נכון. אבל, כאשר ישנו רגע מזוקק כזה שמתמצת בדיוק רב את כל הסיפור של השמאל הישראלי, כדאי לנו מאוד לשמוע אותו ולהעמיק בו. רגע כזה בדיוק, סיפק לנו גיא פלג במהדורה המרכזית:

"אתמול התכנס הקבינט המדיני בטחוני. הם התכנסו בשעה 8 בערב, הקבינט הסתיים אחרי 7 שעות, ב-3 לפנות בוקר. מי הגיע לקבינט? רמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד, מפכ"ל משטרת ישראל, והם היו צריכים לשמוע במשך 7 שעות את הקשקושים של איתמר בן גביר, של סמוטריץ', של גילה גמליאל, של מירי רגב... הם היו צריכים לשמוע את העצות הטקטיות של איתמר בן גביר לצבא, את ההזיות המשיחיות של סמוטריץ', שדיבר על ליישב מחדש את עזה! לא את העוטף, את עזה! הממשלה הזו לא רק שלא מתפקדת, היא מפריעה! במקום שראשי הארגונים שלנו יתעסקו בלחימה או לחילופין ילכו לישון, גוררים אותם לדיון לא אפקטיבי!"

חכו חכו, לפני שאתם דופקים את הראש בקיר, יש גם את זה! חברת-הכנסת לשעבר סתיו שפיר כתבה על כך את הפוסט הבא:

"התיאור של העיתונאי גיא פלג את ישיבת הקבינט השבוע לא יוצא לי מהראש. לחשוב על שבע השעות הליליות שבהן ראשי מערכת הביטחון, מי שצריכים עכשיו לדאוג שישראל תנצח ולהחזיר את החטופים ואת החיילים שלנו בשלום - נאלצים לשבת ולהאזין להזיות של נערי הגבעות סמוטריץ׳ ובן גביר, לשמוע את הרעיונות המטורללים של פוליטיקאים שהנזק הבטחוני שגרמו למדינה עוד יילמד בשיעורי ההיסטוריה. שבע שעות! כאילו לזמן אין משמעות. אפשר להשתגע מהדברים האלה..."

בקריאה ראשונה חשבתי שתיאורי הזוועה מן הטבח בעוטף-עזה לא יוצאים לה מהראש, או אולי היא חושבת על השעות הליליות שבהן אחינו ואחיותינו החטופים מוחזקים בשבי חמאס באימה ובעתה, אך לא! מחשבותיה נתונות לראשי מערכת הביטחון שהיו אמורים לעשות הכל כדי שאזרחים לא ייחטפו לעזה בכפכפים ופיג'מה, ונחלו בכך כישלון חרוץ. היא מרחמת עליהם שהם "נאלצים" לשמוע את עצותיהם של נבחרי הציבור במדינת ישראל. באמת רחמנות עליהם.

אני כבר לא יודע מאיפה להתחיל להתייחס... לזחיחות? להתנשאות הבלתי-נסבלת? לחוסר המודעות-העצמית של השמאל בישראל? למחלות הפטרונות והאדנות חשוכות-המרפא?

כמה ימים בלבד אחרי ששלושים שנות הזיות-שלום התנפצו לרסיסים כמו דלת הממ"ד בעוטף, ונערף ראשה של 'יונת השלום' על-ידי מי שהשמאל סירב לראות בו אויב – הם עדיין בטוחים שהם מבינים יותר טוב מכולם, ולועגים למחנה שתמיד צדק, פעם אחר פעם! באמת שציפיתי מהם ליותר. אחרי זעזוע כזה, ציפיתי שישבו בשקט לפחות כמה חודשים ויעשו בדק-בית פנימי: איך היינו עיוורים כל כך? איך סירבנו להקשיב לאזהרות הימין? מה עוללנו לצה"ל כשסירסנו אותו במוסר מעוות?

אבל כלום. הם עדיין בטוחים שאנחנו ההזויים כאן, והם מתלוננים על כך שנאלצו לשמוע את רעיונותינו המטורללים, כאילו הרעיונות שלהם הם מופת להיגיון וביטחון. פתאום הבנתי: השמאל לא רק טועה, השמאל לא רק חולה, השמאל גם מסוכן. הם איבדו את זה לגמרי. צריך להציל אותם מעצמם, ולהחזיר אותם לגודלם הטבעי. 75 שנים נתנו להם להנהיג את המדינה. זה נגמר חברים. זה נגמר בתוך שלולית דם ואיברים כרותים. תודה רבה, אבל אנחנו ממשיכים מכאן.

שמאלנים יקרים: צר לנו, אך אתם חסרי מסוגלות להנהיג. אתם מנותקים מן העם הזה. אתם מלגלגים בזחיחות ועליונות על מה שרובו של העם היושב בציון מאמין בו בכל ליבו. לשווא חשבנו שיבוא יום ותתפכחו. אם עכשיו לא התפכחתם, כנראה זה לא יקרה לעולם. תודה על אלפי קורבנות השלום, תודה על מורשת שמאל עקובה מדם, תודה על הפיכת אויב לאוהב ואוהב לאויב. סיימנו עם ההרפתקאות שלכם. אין לנו עוד ילדים להזיות-שלום מיותרות. די. זה נגמר.

אחרי השואה הנוראה קמנו מתוך אפר-הכבשנים ונשבענו: "לעולם לא עוד! מדינת ישראל תהווה מקלט בטוח עבור העם היהודי!" אז זהו, שהמקלט הזה כבר לא בטוח. שוב, ילדים יהודים התחבאו בארון כדי שלא ישחטו אותם. שוב, יהודים התחבאו מתחת לגופות כדי שלא יירו בהם. וזה קרה כאן, ב"מקלט הבטוח". הקרקע עליו עמדה מדינת ישראל נשמטה לגמרי בשביעי באוקטובר. מדינת ישראל חייבת לעבור עדכון גירסה. צריך סיפור חדש לאתוס הישראלי. סיפור שמתכתב עם השפה הדתית המזרח-תיכונית, עם חיבור לאדמה, עם עתיד מפואר שיונק משורשי עמנו העתיק, סיפור ששמו 'נצח ישראל'.

מאפר הריסות בארי וכפר-עזה קום תקום לנו מדינה חדשה. מדינה יהודית, שורשית, גאה, זקופה, גאולית. לכל יהודי יהיה בה מקום, אך ההנהגה תשתנה דרמטית. הנהגת מדינת ישראל חייבת לעבור לידי רוב העם הבריא. חדלנו להיות שפני ניסיונות של הוזים מטורפים, איבדנו לחלוטין את האמון בהם. במדינה זו, עבודה עברית לא תיחשב עבירה על החוק. במדינה זו, התבוללות תהיה אסון ולא מקור לגאווה. במדינה זו, צה"ל יהיה התקפי וקטלני, לא 'יסכל' ולא 'ירתיע' אלא יכריע וישמיד. במדינה זו, מדינת היהודים, נדאג ליהודים בלי להתנצל על כך. לא אפליה מתקנת לערבים, ולא מסתננים אפריקנים, מה שטוב ליהודים זה מה שיקבע את המדיניות. ככה, פשוט.

מחובתנו לעבוד קשה מאוד על-מנת 'להצדיק' את המחיר הבלתי-נסבל של 1400 קורבנות. אם נשוב לאותה מדינה שהיינו – הרי שחיללנו את קורבנם ובזינו את דמם. מה שהיה – לא ישוב להיות. מחובתנו לנתק בזעם את האזיקים שקשרו על ידינו משפטנים שונאי ישראל, ולזקוף קומה לאומית שלא מתנצלת ולא מתביישת. מי שלא מתאים למשימה הזו – יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ! זה לא צחוק, זאת מלחמה על החיים.

השמאל קורא לנו הוזים, בסדר. אך בזכות הזיות מהסוג שלנו קמה מדינת ישראל. 'בזכות' הזיות מהסוג שלהם כמעט ונחרבה מדינת ישראל. אנו משחררים בזאת את השמאל מהצורך להקשיב להזיות המטורללות שלנו. אוזניהם גם ככה אטומות להחריד. לא צריך לשכנע, אין את מי לשכנע. פשוט להחליף אותם. בשואת עוטף-עזה השמאל הישראלי סיים סופית את תפקידו ההיסטורי בהנהגת המדינה. נאמר לו תודה, נארגן טקס פרישה מכובד, אך נוריד אותו מההגה בנחישות – אחרת נצלול איתו לתהום.

לתגובות: ori15cohen@gmail.com