התקציב שעובר כעת מחדש עבור תמיכה ותוספות שכר בחינוך המוכר שאינו רשמי, נראה לכאורה הגון.
מדוע שלא כולם יקבלו שכר שווה ומדוע מלחמה צריכה לפגוע בשכרם של אנשים? אלא שמבט פשוט עשוי לגלות לנו מה עומד מאחורי התוספת הזו ומדוע היא מוטעית בשגרה וקל וחומר בחירום.
כרגע מדובר "רק" ב- 177 מיליון שהובטחו לאנשים בשנת 2023, אך מכיוון שתקציב 2024 עומד בפתח, עלינו להבין שלא מדובר בסתם העלאת שכר, אלא בפירוק מערכת החינוך הציבורית.
מערכת החינוך בישראל מחולקת בהכללה לשתי מערכות חינוך: מערכת ממלכתית ציבורית ומערכת חינוך פרטית. מערכת החינוך הציבורית מחוייבת לקבל כל תלמיד באשר הוא. לעומתה, מערכת החינוך הפרטית, מסננת בפועל תלמידים ואין עליה פיקוח יעיל, אם בכלל. סיפורים כמו תלמידות ספרדיות הנשארות בבית ולא מוצאות בי"ס, או מוסדות שכמעט ולא מקבלים ילדים ממוצא אתיופי – הן תופעות המאפיינות בעיקר את החינוך המוכר שאינו רשמי, בהיותו פטור מעמידה בכללים שכל בית ספר רגיל חייב לעמוד בהם ובצדק.
לא לחינם, בשנים האחרונות נעשו מהלכים רבים על מנת לחזק את החינוך הממלכתי והממלכתי דתי, לאפשר בהם מגוון רחב של סגנונות למידה וערכים, וכן הוקם חינוך ממלכתי חרדי – על מנת לקבע את האחריות של מוסדות החינוך לכל תלמיד באשר הוא. ואולם, התקציב שמאושרר כעת מחדש, מחזיר אותנו לאחור למצב של חלוקת מוסדות לפי עדות ומעמדות.
ברגע שמוסדות פרטיים זוכים לתקצוב גבוה, אוכלוסיות חזקות עוזבות את בתי הספר הממלכתיים ונשארים בהם ילדים מרקע חברתי כלכלי נמוך, בעלי צרכים מיוחדים וכל מי שסונן. הגדלת התקציב הופכת את החינוך ה"פרטי" בישראל לאטרקטיבי יותר מן החינוך הממלכתי והדבר יבוא לידי ביטוי בכלל המגזרים. כל קבוצת הורים שתרצה להתחמק מהאינטגרציה ומאחריות חברתית תוכל בקלות לפתוח מוסד "פרטי".
מדובר בעיקר במוסדות חרדיים וקצת חרדיים לאומיים, אך באותה מידה זו יכולה להיות קבוצת קצה של חילונים המבקשת בשם ערך כלשהו, להקים בי"ס ספר פרטי, כאשר הדבר אינו אלא מסך עשן להדרת השכבות החלשות וליצירת בי"ס למשפחות "כמונו".
אם נשווה זאת למציאות העולמית, הרי שגם במדינות הדוגלות בשוק חופשי, מוסד פרטי יתוקצב משמעותית פחות ממוסד ציבורי, אם בכלל. מי שמעוניין בחינוך פרטי רשאי לעשות כן, אך לשלם מכיסו ולא כפי שכאן בישראל, בי"ס "פרטי" מתנהל כפרטי, אך בפועל מקבל מימון כמעט מלא. תחרות בחינוך היא דבר מצויין אך עליה להיות הוגנת. גם בתי הספר הציבוריים המוצלחים ביותר, לא יעמדו בתחרות עם בי"ס פרטי המקבל מימון גבוה ומסנן תלמידים.
דווקא כעת כאשר דתיים, חילונים ומסורתיים נלחמים יחד, עלינו להתחזק ברוח השיתופיות והאחריות הציבורית הנחוצים כעת יותר מתמיד. זה סוד הכוח שלנו ולשם סדרי העדיפויות התקציביים צריכים להגיע. זה כסף גדול גם מבחינה מספרית ועוד יותר מכך, מבחינת יכולת העמידה החברתית שלנו מול האויב. למדינה שבתי הספר שלה יהיו מחולקים לפי עדות ומעמדות, יהיה קשה מאוד להצליח בקרב.
הכותב משמש כמנכ"ל תנועת נאמני תורה ועבודה
