יעקב אבינו בשובו לארץ, הכין את עצמו (על פי חז"ל, קהלת רבה ט'), לשלושה דברים: לדורון (המנחה שנשלחה לעשו), לתפילה (ל-ה' א-לוהי אבותיו), ולמלחמה; רוב המפרשים הסבירו, שהכוונה ב'מלחמה' היא למצוא תחבולות לברוח. בהתאם לכך, פירש רשב"ם את מאמציו המיוחדים של יעקב לעבור את מעבר יַבּוֹק בלילה לפני שעֵשָׂו יגיע, בניסיון לברוח מן המפגש הצפוי ברגע האחרון, ורק האיש הפלאי מנע זאת. כך פירש גם רמב"ן. רק רש"י כתב, שיעקב התכונן גם למלחמה חזיתית אם לא תהיה לו ברירה אחרת: "על כורחו אֶלָחֵם בו" (רש"י ל"ב, ט). בפירושו לפסוק "וַיִירָא יעקב מאד, ויֵצֶר לו" (לב, ז), רש"י אף פירש: "וַיִירָא יעקב מאד – שמא ייהרג, ויֵצֶר לו – שמא יהרוג הוא את אחרים". על פי רש"י, יעקב ירא מלהילחם לא רק מפני שחשש לחייו ולחיי משפחתו, אלא גם מפני שחשש לשפוך דם של 'אחרים', כי מי יודע מי ייפגע במלחמה?! לכן, רק באין ברירה יילחם יעקב, וכל דרך שבעולם ראויה אצלו כדי למנוע מלחמה. מכאן בא הרעיון שלו לשלוח מנחה חריגה ביותר לעֵשָׂו אחיו, ואפילו להשתחוות "ארצה שבע פעמים עד גִשתוֹ עד אחיו" (ל"ג, ג). עוד באותו נושא: הסבה דרך חירות ושינוי בצורת הסדר גדי טאוב והרב יואל בן-נון בעימות סוער משבר אמון קשה – ואמונה מתחזקת מנס פורים עד חורבן הגולה ויום העצמאות אבל ה' קבע אחרת. במעבר יבוק, בלילה לבדו, נאבק יעקב מול איש מסתורי-פלאי. בעלות השחר נולד השם 'ישראל', כי שם שָׂרָה יעקב "פנים אל פנים" (ל"ב, ל), באין ברירה, ובפעם הראשונה ואולי היחידה בחייו, הוכיח יעקב כושר מאבק והישרדות. רק אז זכה יעקב באמת לשם ישראל, "כי שָׂריתָ עם [מלאך] א-להים ועם אנשים, ותוּכָל" (ל"ב, כט). רק אז זכה יעקב בצדק לברכות שקיבל מיצחק אביו במרמה. יצחק ברך מישהו שלא היה אז בעולם, אדם שקולו קול יעקב וידיו ידי עֵשָׂו (כ"ז, כב). אולם ישראל 'נולד' כאשר רכש יעקב את ידי עֵשָׂו, כשעמד על נפשו ונאבק לבדו במעבר יבוק, אחרי עשרים שנה שחי בשדה עם "עֹרֹת גדיי העזים" (כ"ז, טז) שהלבישה לו אמו במרמה. רק ישראל שנולד מתוך יעקב, ראוי לקבל את הברכה באמת. וכך הוא פירוש הכתוב לפי רש"י: "ויאמר [האיש] שַלחֵני כי עלה השחר: ויאמר [יעקב] לא אֲשַלֵחֲךָ כי אם בֵּרַכתָני"; יעקב דרש ממנו: 'הוֹדֶה לי על הברכות שבֵּרכַני אבי שעֵשָׂו מערער עליהן!'. על כך הגיב המלאך: "ויאמר לא יעקב יֵאָמֵר עוד שמך כי אם ישראל"; (לב, כז-כט) רק כאשר יעקב נאבק לבדו במעבר יבוק הוא זכה לשם ישראל, ורק אז הוא זכה באותה הברכה של יצחק באופן שלם, מאחר שהוכיח, שהוא יכול להשתמש בידי עשו ולשמור על קול יעקב! וזהו שפירש רש"י: "לא יעקב יֵאָמֵר עוד שמך כי אם ישראל' – לא יֵאָמֵר עוד שהברכות באו לך בעָקְבָּה וברמיה, כי אם בשררה ובגילוי פנים! (רש"י שם, כט) ברכת יצחק חלה, אם כן, על ישראל דווקא, כי הוא זה שנתברך, באשר הוא יודע להשתמש בידי עשו הלוחמות, תוך שהוא שומר על קול יעקב התם. טוהר הנשק לפי סדר התורה, המעשה הראשון של יעקב בארץ, עוד לפני תשלום הנדר שלו בבית-אל ולפני החזרה לבית אבא, הוא קנייה של חלקת השדה הסמוכה לשכם "במאה קְשׂיטה" (ל"ג, יט), ובניית מזבח "ל-ה' א-לוהי ישראל". אולם, ההתנחלות הישראלית הזאת בשכם נכשלה! מדוע? בגלל חטיפת דינה, וחילוצה בכוח, עם הטבח באנשי העיר. יש לשים לב שדינה נחטפה, והוחזקה בבית שכם וחמור, כל זמן המשא ומתן! כך נאמר בסיום מעשה הנקמה של אַחֶיהָ: "...ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו" (ל"ד, כו); שכם וחמור ניסו לכפות על יעקב ויתור על בתו, כאילו לא היה אונס, וכאילו מדובר בחתונה מתוך רצון להשתלב עם יושבי הארץ. לאור זאת, מובנת לגמרי המרמה של יעקב ובניו בהציבם ברית מילה כתנאי נחרץ במשפחתם לחתונה כזאת; ניצול חולשתם של בני העיר "ביום השלישי בהיותם כֹּאבים" (ל"ד, כה) הוא תכסיס מוצלח ונכון. היה זה הדבר הנכון לעשות על מנת לחלץ את דינה החטופה, ועל מנת לפגוע בכל מי שיעמוד מולם, בייחוד בחוטף האנס ששמו כשם עירו, שכם בן חמור. אכן, כך פירש הרמב"ן את תכנית המרמה, שיעקב הסכים לה – כן למרמה, כן לחילוץ דינה בכוח – אך לא לנקמה, ולא לטבח! אולם, שמעון ולוי "אחֵי דינה" רצו נקמה על כבוד אחותם שחולל, וכנראה רצו גם הרתעה לעתיד. הם טבחו בכל אנשי העיר, ועל זה כעס יעקב וחרד. בפרקנו הוא רק הביע את חרדתו, אבל בסוף ספר בראשית הפקיע יעקב משמעון ולוי את זכותם לנחלה בארץ, באומרו: "שמעון ולוי אחים, כלי חמס מְכֵרֹתֵיהֶם; בסֹדָם אל תָבֹא נפשי... אֲחַלקֵם ביעקב וַאֲפיצֵם בישראל" (מ"ט, ה-ז). רש"י כתב שם: "אומנות זו של רציחה... מברכת עֵשָׂו היא זו, אומנות שלו היא, ואתם חמסתם אותה ממנו". עם ישראל צמח מיעקב הנזהר גם במלחמה, באין ברירה, מנקמות וטבח – עמים כמו עֵשָׂו יש הרבה בעולם, ולא לשם כך נבחר ישראל. זהו מוסר 'טוהר הנשק' בתורה. מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון, 'מקראות' בינה בתורה – בראשית-שמות, טורים לפרשת וישלח.