המחשבה עדיין סוערת ומטלטלת מהאירוע הטרגי שאירע בעזה, כאשר יהודים החטופים בשבי החמאס מעל שבעים יום, כבר היו בדרכם כדי להתוודע לחיילי צה"ל ולחזור לחיק משפחותיהם, ואז בפתע קרה הדבר הנורא, וחיילינו שבטעות טרגית מזהים אותם כאויב, יורים עליהם והורגים אותם, ועוד אחד מהם שברח והסתתר בתוך הבית ושוב צעק 'הצילו', אף זה לא עזר, והוא נורה ונהרג. ברגעים כאלו שהדברים נעשים בניגוד לשכל והיגיון, צריכים לחזור לחיק האמונה, ולדעת שיש דברים בעולם שהם נעלים מהשגתנו, נסתרים מבינתינו, נסתרות דרכי האל, "גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותיי ממחשבותיכם" (ישעיהו נה, ט), ואין לנו אלא לזכור שגם בדברים שאיננו מבינים ה' צדיק וישר "אל אמונה ואין עוול' (דברים לב, ד), וכל משפטיו בדין ובאמת. הקב"ה מהסיבות שלו רצה את הנפשות האלו קרוב אליו. כן עלינו לזכור, ויש בזה מעט נחמה, שכל אלו שנהרגו בסערת הקרב גם מאש כוחותינו (וכבר היו כמה מקרים של ירי כוחותינו מתחילת המלחמה בעזה, כמסוק שירה בטעות לעבר חיילי צה"ל והרג חייל שלנו). הינם קדושים וכזוהר הרקיע מאירים ומזהירים ונמצאים בגן עדן במקום עליון, והי"ד מידי אויבינו האכזריים הרשעים שגרמו למציאות זו. האירוע הזה מאד מזכיר את מה שאירע בפיגוע בירושלים בכניסה לעיר, כשהגיבור יובל קסטלמן הי"ד, הסתער לעבר המחבלים, ולאחר מכן בטעות נורה ונהרג בשוגג על ידי חייל צה"ל שהיה באירוע. בשני המקרים, אלו שנהרגו עשו הכל כדי שיבינו ויבחינו שהינם יהודים, הם הרימו ידיים וצעקו שלא לירות, הרימו את החולצה כדי שידעו שאין עליהם שום מטען, ובכל זאת ירו לעברם בטעות נוראה של שיקול דעת, אך תוך כדי סערת הקרב. גם יובל הוא קדוש והי"ד מידי המחבלים המתועבים מהחמאס שעשו את הפיגוע הרצחני בירושלים, ורצחו ארבעה יהודים, שלשה באופן ישיר, ואחד על ידי הטעות בזיהוי וירי בשוגג לעבר יובל. וכמובן שמשפחתו צריכה להיחשב ככל משפחות נפגעות הטרור ולקבל את כל הזכויות המגיעות לה. וכמובן גם השבויים שנהרגו בידי צה"ל, הינם שייכים למשפחת השכול של נפגעי הטרור בארצנו, שכל הריגתם נעשתה בעקבות חטיפתם על ידי המחבלים מארגון הרשע החמאס. ומהצד השני, אין לבוא במשפט עם החיילים שירו בטעות. לחיילים אלו לא הייתה שום כוונה לפגוע ביהודים, כוונתם הייתה באמת להרוג מחבלים או אלו שמסייעים להם (בעזה), וכמה שהאירוע טרגי ומצער, לא הייתה כאן שום כוונה זדונית ח"ו, גם כך מצפונם מייסר אותם וייסר אותם כל חייהם על מה שקרה. בהחלט צריך לרענן ולחדד את נהלי ההוראות לירי למען לא יישנו מקרים טרגיים אלו. עוד באותו נושא: עסקה תמורת ניצחון למען הצדק: לשחרר את האסירים היהודים היום שאחרי – שלטון ישראל דרושה הכרעה את האנרגיה של הכעס והתסכול והזעם על אשר אירע, צריך להפנות רק לגורם אחד, אשר גרם לכל הטעויות הטרגיות האלו, ולכל הדוצי"ם שנעשו לצערנו בעת מלחמה זו, הוא הארגון שפתח במלחמה האחרונה נגד ישראל, ארגון הטרור והרשע של מחבלי החמאס. אותם צריך להשמיד ולהכרית מן העולם ללא רחמים. הם האשמים האמיתיים במותם של חטופינו מעזה. וכך גם במותו של יובל קסטלמן הי"ד, האשמים האמיתיים הם אותם שני מחבלי החמאס המתועבים שעשו את הפיגוע בכניסה לירושלים. ובאופן עמוק יותר, כאנשים מאמינים שאנו יודעים שכל מה שקורה בעולם הוא בהשגחה פרטית על ידי בורא העולם עד הפרטים הקטנים ביותר. כדוגמה זימונו של יובל באותם רגעים בדיוק לאירוע הזה, אילו היה מגיע אחרי חמש דקות, הוא לא היה בתוך האירוע. ומהצד השני נוכחותו בדיוק במקום של אותו חייל צה"ל שהתבלבל ובטעות זיהה אותו כמחבל, כל הפרטים הקטנים האלו הם משמים, ואין לנו השגה בהם, (אפשר לקחת חיזוק מדברי האמונה של הרב אביגדור חיות, שבנו וגם תלמידו נהרגו באסון מירון, ותיאר בזמנו לפרטי פרטים את המסע שעבר עליהם באותו היום, ושאם רק היו מגיעים דקה אחרי או דקה לפני למקום האסון לא היו נהרגים והכל נעשה בהשגחה מדוקדקת). רק זאת נדע שלכל אדם יש זמן שבו נקצבים חייו מראש בעת הגעתו לעולם, והקב"ה החליט לאסוף נשמות יקרות אלו אליו, בפרסום גדול ובכבוד גדול שכל העם ידע עליהם, ילמד מדמותם, יפרסם את גבורתם, והם עולים לגן עדן במקום עליון, מקום שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. השבויים שנהרגו בעזה, נהיו נשמות כלליות במלחמה זו, ונחטפו על ידי מרצחי החמאס בשל היותם יהודים בני עם ישראל. וכמובן שקורים אירועים טרגיים ואסונות, זה קריאה לנו להתבונן ולהתחזק ולהשתפר, לשוב בתשובה ולהרבות במעשים טובים, ולהתבונן על מה ה' עשה זאת לנו, ולא רק במקרים אלו, גם על עצם האסון הגדול הכללי שניחת עלינו בטבח בשמחת תורה, בהרצחם של יותר מאלף יהודים במתקפת טרור אכזרית על ישראל בדרום הארץ. לאחר הפיגוע בירושלים, היה נראה שחוגים מסוימים וגורמים בתקשורת יוצאים נגד החייל היורה, בשל השתייכותו לגבעות בנימין והשומרון, וכן בשל מראהו עם פאות גדולות וכו'. זוהי בדיוק החזרה לשנאת האחים שהייתה כאן ערב יום כיפור ושמחת תורה שהובילה לטבח הנורא. כאמור, אין לנו נביאים שיסבירו לנו בדיוק על מה ולמה קרו כאלו אירועים טרגיים, מה נמצא מאחורי הפרגוד. ולצערנו אלו דברים שיכולים לקרות בתקופת מלחמה, ומצד שני אין אנו פטורים מלנסות להתבונן מה עלינו ללמוד ממקרים אלו ובמה להתחזק ולהשתפר. ויתכן שהירי של כוחותינו על כוחותינו, הוא סימבולי לירי שכל השנה אנחנו יורים אחד על השני, פוגעים, מעליבים ומשמיצים אחד את השני, וכשהאויב רואה שאנחנו מפולגים, הוא מקבל כח להמשיך להילחם בישראל, להרוג ולפגוע. אנשי השמאל צריכים לחשוב על האירוע הטרגי בירושלים כאילו היורה הוא איש קיבוץ השומר הצעיר, ואנשי הימין צריכים לחשוב כאילו הנפגע הוא איש ההתיישבות. ולבחון אירועים אלו באופן האובייקטיבי ביותר. עלינו לזכור שכולנו יהודים, כולנו אחים, כולנו משפחה אחת, ואין לנו לירות בתוך הנגמ"ש. נחדול מירי של השמצות הדדיות אחד על השני, ונתאחד בלב ובנפש מתוך אהבה אמיתית, וגם אם יש חילוקי דעות, נזכור שכולנו אחים, בנים לאותו עם ואותה משפחה, ונלבן אותם באופן ענייני מתוך כבוד אהבה ואחווה. וה' יצילנו מאירועים טרגיים אלו, וייתן לנו הכח ביחד להכות באויבינו מכת מחץ שלא הייתה כמותה, ולראות בישועת עם ישראל הגדולה במהרה בימינו.