1. לפני כל שיח בנושא חשוב לי להדגיש שלפסק דין של בג"צ יש לציית. נקודה. 2. את מערכת היחסים בין שלושת הרשויות חייבים להסדיר. עדיף בחוקה. לכל הפחות בחוק יסוד "יסודות המשפט". לא סביר בעיני שחוק יסוד עובר בכנסת ברוב של 53%, וגם לא סביר בעיני שחוק של הכנסת (ובוודאי חוק יסוד) יפסל בבג"צ ברוב כזה. ועדיין, עד שהעניין יוסדר בחקיקה בהסכמה רחבה, לבית המשפט צריכה להיות המילה האחרונה. 3. אנחנו בעיצומה של מלחמת קיום. טובי בנינו ובנותינו מחרפים את נפשם בשדה הקרב. כתף אל כתף קמים להסתערות תומכי ומתנגדי הרפורמה. עיסוק כעת בנושא שכמעט דרדר אותנו למלחמת אחים, גם אם הוא צודק (כלומר חוקי), נראה לי מאוד לא נכון. מאוד. 4. יש מגוון אפשרויות לדחות את פרסום פסק הדין. יש הטוענים שתקנת "דחיית המועדים" כבר בפועל מאפשרת דחיה. 5. שואלים אותי למה נזכרתי לעסוק בזה רק לאחר הפרסום של עמית סגל. הרי לכאורה זו רכבת שכבר שלושה חודשים שועטת לקיר. התשובה לצערי פשוטה. טעיתי. מודה ש"לא הייתי על זה". הנסיבות המקלות הן שהראש שלי היה במקומות אחרים ומובנים. אבל זה תירוץ. והאמת היא שגם אם ההדלפה היתה מראה שהתוצאה הצפויה הפוכה הייתי אומר את אותם דברים. כי מה שחשוב כרגע זה התזמון הרע של העיסוק בזה. עוד באותו נושא: "את חמאס עוד ננצח, לחטופים אין זמן" הימין הפרוגרסיבי נתקל במציאות למרות הכל - כן לעסקה מחפשים מה כואב לצד השני, ולוחצים דווקא שם 6. בכל מקרה מול כל פסק שיפורסם, אני קורא לציבור לקחת את הדברים בפרופורציה. הרפורמה בתצורתה המקורית לא רלוונטית ואינה עומדת על הפרק. שמעתי משפטנים מתנגדים חריפים לרפורמה, שטוענים שמה שכן עבר זה לא סוף העולם (עובדתית, כנראה שגם כמעט חצי משופטי העליון חושבים כך). בכל מקרה אני מאמין, ואפעל ככל שאוכל לשם כך, שבממשלה הבאה תעבור רפורמה מקיפה, נחוצה ובהסכמה רחבה, שתסדיר את מערכת היחסים בין הרשויות, ובתוך כך גם את עניין הסבירות. זה לגמרי אפשרי ונדרש. ולכן, תהא הפסיקה אשר תהא, היא בטח לא סיבה לחזור לימים שלפני המלחמה. 7. לסיכום, עד שתוסדר מערכת היחסים בין הרשויות, חשוב ביותר לשמור על עצמאות ביהמ"ש ועליונותו. צריך למצות כל דרך לדחות את העיסוק בנושא המקטב הזה בעת מלחמה. כך או כך, עלינו לקחת את הדברים בפרופורציה ולעשות הכל כדי לא להדרדר לשיח שהיה כאן לפני המלחמה. 8. רק ביחד ננצח!
