1. חזרנו אל האדמה, אל השורשים. השנה הרבה יותר מרגש לאכול את פירות ארץ ישראל. נזכרנו שבין הקניון לחניון, בין המעלית למכונית, יש גם אדמה. ויש לנו קשר עמוק למקום הזה דווקא, לארץ היקרה הזו. פתאום אנחנו מבינים שכל חקלאי, ובטח שבגבול הדרום או בגבול הצפון, הוא גיבור. ופתאום כולם גם מתנדבים ובאים לעזור לו. 2. להאמין בתהליך. ט"ו בשבט מזכיר לנו שצריך סבלנות בחיים. אם רוצים שדברים יצמחו ויפרחו, זה לוקח זמן וצריך להשקיע. גם המלחמה ברוע לוקחת זמן ודורשת סבלנות. הטבע מלמד אותנו שעלינו לזרוע ולשתול ולהשקות ואז לחכות, וגם להתפלל ולקוות, כי מדובר בתהליך. כל דבר בעל משמעות בחיים – מבניית זוגיות לחינוך ילדים ועד לימוד תורה – לא קורה ברגע. צריך לקחת נשימה, להאמין, להמשיך. בסוף הכול יצמח. 3. תעודות מחצית. בט"ו בשבט מחלקים תעודות, והשנה צריך לחלק כאן מיליוני תעודות הצטיינות – למורים, מנהלים, הורים, תלמידים, גננות וכל המעגלים שמסביב. תודה רבה. ביקרתי לפני כמה ימים בבית ספר שנפתח בירושלים לילדי העוטף. לדעתי הם כולם צריכים לקבל "ציון לשבח" במקצועות החשובים של החיים - גמישות, אמונה, יצירתיות, תקווה והתחדשות. ט"ו בשבט שמח.
