לפני כשבועיים כתבתי מאמר בבמה זו, ובו הסברתי שכל הפעילויות והפרויקטים שהשמאל מארגן בשנה האחרונה נועדו למטרה אחת בלבד - להחליף את שלטון העם בשלטון האליטה ולהחליף את זהותה של המדינה למדינת כל אזרחיה. מכיוון שכך, כאשר ימניים, דתיים ואפילו רבנים מצטרפים למיזמים של השמאל, הם הופכים באותו הרגע ל"אידיוטים שימושיים". בשבוע שעבר כתב הרב ליאור אנגלמן שהשימוש בביטוי זה כלפי רבנים הוא לא מכבד. אני שמח שהוא העיר על כך, ואנצל הזדמנות זו כדי להסביר את דבריי. אומר בצורה מפורשת, גם בוויכוחים נוקבים צריך להשתמש בשפה מכבדת ועניינית כלפי כל אדם, גם אם הוא לא תלמיד חכם. שימוש בכינוי גנאי הוא לא נכון אף פעם. אחרי שהדגשנו זאת, ננסה להסביר שלושה דברים: מהו הביטוי "אידיוט שימושי", מי יכול למצא את עצמו ככזה, ואיך נמנעים מכך. "אידיוט שימושי" הוא ביטוי שמתאר תופעה ולא כינוי גנאי. זהו ביטוי שלא אני המצאתי אותו, והוא מתאר תופעה שחשוב מאוד להכיר אותה. אדם יכול לפעול מתוך כוונות טובות ואידיאלים, ובכל זאת למצוא את עצמו משרת מגמות שהוא כלל לא מאמין בהן. זה קורה בעיקר בגלל שתי סיבות עיקריות. הראשונה, לפעמים אין לאדם הזמן או הכלים לברר מה עומד מאחורי מיזם מסוים ומי הם כל האנשים הקשורים אליו. למשל, מי מחתים אותו על מכתב ומה מטרתו, מי משלם על כנס מסוים, או מי הם הדוברים באירוע כזה או אחר. שנית, גם אם אדם בדק זאת, לפעמים העומדים מאחורי מיזם כלשהו מסווים היטב את מטרתם האמיתית, מה שמקשה מאוד לראות את התמונה במלואה. מי יכול למצוא את עצמו "אידיוט שימושי"? כל אדם. צדיק ורשע, חכם וטיפש, עם הארץ או תלמיד חכם. בדיוק כמו שכל אדם יכול ליפול להונאה כלכלית וכדומה. הביטוי "אידיוט שימושי" לא בא לגנות את מי שהוא כזה או להפחית מכבודו, כי כל אחד יכול להיות כזה אפילו שלא באשמתו. הביטוי בא לעורר את כולנו לשים לב לתמונה השלמה. אף על פי שכל אדם עלול להיות "אידיוט שימושי", קבוצת הסיכון הגדולה יותר היא דווקא אנשים צדיקים, טובים וישרים. אנשים שקשה להם להאמין שאנשים אחרים מסוגלים לשקר במצח נחושה, לעשות עליהם מניפולציות ולנצל חולשות. קשה להם להאמין שיש אנשים שמנצלים את האירוע הטרגי של החטופים כדי לקדם אג'נדה פוליטית, קשה להם לקבל שמי שאומר להם שהוא כל כך אוהב את הציונות הדתית למחרת יקלל אותה, וקשה להם לקבל שיש אנשים שבגלל אג'נדה פוליטית באמת מוכנים לפגוע בכשירותו של הצבא. זה קשה כי אנשים ישרים והגונים לעולם לא היו נוהגים כך. אבל צריך לדעת שחלק מהצלחות השמאל בשלושים השנה האחרונות – מהסכמי אוסלו, דרך גירוש היהודים מגוש קטיף, וכלה בבניית הדיפ סטייט והשתלטות על כל מוקדי הכוח במדינה – הוא גם בזכות התמימות של אנשי הימין והציונות הדתית שלא חשדו ולא הבינו מה קורה מתחת לאפם. מאז טבח שמחת תורה אין לנו פריווילגיה להמשיך להיות תמימים. אם כך, איך ניצלים מלהיות "אידיוט שימושי"? מפסיקים להיות תמימים ומתחילים לשאול שאלות. מי עומד מאחורי כל מיזם? מהיכן הכסף? מי מוזמן לדבר? מהו הרקע הפוליטי של אותם אנשים? כיצד הם התבטאו בעבר? האם הם שייכים למחנה השמאל? ועוד. ככל שנהיה פחות תמימים ויותר חשדניים, כך נפחית את הפעמים שנהיה בעצמנו "אידיוטים שימושיים". הכותב הוא חבר ארגון 'תודעת זהות' ***