את יודעת, אמא, כולנו תלמידים של החיים. מה הייתי ללא התלמידות שלי, מה? איך הייתי יודעת מה נכנס ללב ומה אסור בתכלית האיסור לומר? איך הייתי לומדת את גבולות ההומור? מי היה מסמן לי שזה רעיון משמים אלמלא ראיתי את התלמידה הזו, ממש מולי, שוקעת בתרדמה עמוקה? אני ממשיכה לחפש בסידור, ובכלל בכתבי הקודש, את התפילה שמודה על כך שיש בעולם תלמידות שמבקשות לשמוע. ונדמה לפעמים שהתלמידוּת הופכת להיות אומנות נשכחת. אנשים מגיעים למשרות מכניסות ללא תואר אקדמי, ונערים לומדים בקורס מקוון כמה שעות ומתמקצעים. לקורס ארוך יירשמו אלה שירצו לבסוף ללמד את הקורס הזה בדיוק בעצמם... אז מי רוצה להישאר תלמיד? נדמה שאף אחד. בחודש הארוך והחורפי הזה, חודש טבת, מתמודדים ילדים ובני נוער עם תקופת הלימודים האינטנסיבית בשנה, תקופה נטולת חגים ועמוסת מבחנים, ולא פעם הם ישאלו אתכם או את עצמם: מי צריך את כל זה בעידן ה־AI? שאלה מצוינת. מנהיגים דגולים בחודש הזה, בעשרה בטבת, מציינים את פטירת התלמיד הגדול בכל הזמנים, ה"יהושע בן נון של החסידות", רבי נתן שטרנהרץ מברסלב. הוא בעצמו היה תלמיד חכם עצום, ועשה צעד הפוך מהרגיל - מרב גדול, בעל משרה מכובדת, הפך לתלמיד. אפשר לומר שבלעדיו לא היינו יודעים מי באמת היה רבי נחמן ומה בדיוק מלמדת התורה שלו. איך עושים את הצעד הקשה הזה?! ובעצם, למה להיות תלמיד כשאפשר להיות מורה דרך? במלחמה האחרונה, בניגוד למלחמות אחרות, אי אפשר היה להצביע על לוחם אחד שהנהיג את המערכה כולה. לא היה אריק שרון או משה דיין. כולם התגלו פתאום כמנהיגים דגולים. בשטח - ונדמה לי שהם הפתיעו אפילו את עצמם - הם קיבלו החלטות אסטרטגיות שהצילו חיים. הם היו תלמידים של החיים. באחד מניחומי האבלים שאלתי את האם השכולה, מורה מוערכת באולפנה, מה הייתה משנה בחייה אילו ידעה שבנה ייפול בקרב, והיא ענתה לי בדמעות: "כמה לחצתי עליו להשלים את כל הבגרויות על אף שהיה לו קשה! היום הייתי מניחה לכל זה, ורק רואה איזה מנהיג מופלא הוא הפך להיות דווקא בגלל בעיות הקשב והריכוז שהתמודד איתן". אם פעם זלזלתי באישה שהחליטה להפוך למאמנת, ויש עשרות אלפים כאלה בשנים האחרונות, היום אני חושבת אחרת. אני מביטה בהן ופשוט הופכת לתלמידה. הן ידעו לקחת חוכמת חיים לא כתובה וללא יומרות, ופשוט להושיט יד היכן שלא היה אף אחד שיעשה זאת. ממש כמו משה רבנו שראה איש מוכה, "וירא כי אין איש", ובמקום שאין איש הוא הפך להיות איש והציל את המוכה. אני מאמינה בכל לב שאין אישה שאין לה משהו שהיא יכולה ללמד ולתת לעולם. בתפילת 'אהבה רבה' שלפני קריאת שמע אנחנו מבקשים להיות כמו אבותינו, "ותלמדם חוקי חיים". אנחנו מבקשים להיות תלמידים של החיים. להוסיף שורה משלנו לספר הלימוד של העולם. רבי נתן הוסיף שורות רבות מאוד. הוא העלה על הכתב את כל משנת רבו, אבל אז הוסיף את מה שהוא עצמו יכול ללמד את העולם, בחיבורו המונומנטלי 'ליקוטי הלכות'. חוכמה או שליטה ודווקא שם, בלימוד שלו לעשרה בטבת, יום הפטירה שלו, הוא מבקש שנזכור, כמנהיגות וכמנהיגים, את התפקיד החשוב ביותר: לדעת לשאול מישהו חכם את השאלה הנכונה. לזכור להיות תלמידים. נכון, הוא אומר, בכולכם מתחבא מנהיג ענק, אבל אם לא תהיה בו מה שהוא מכנה "אמונת חכמים" - הוא יהיה מנהיג שלא באמת רוצה להשאיר בעולם חוכמה חדשה, אלא פשוט מישהו שמבקש שליטה. "ואדם צריך להתפלל כל ימיו שיזכה לעצות הנכונות, ולשם כך צריך אמונת חכמים. ואנו נקראים יהודים על שם יהודה, שניגש אל יוסף, בחינת צדיק האמת, ושב בתשובה על מכירתו, שהוא פגם אמונת חכמים. כי זה כלל: בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, וכמו ששואלים את החכם, כך הוא משיב! ומזה באות כל העצות המקולקלות שנדמה לו שמאת ה' הן או שהצדיק יעץ לו ככה, ובאמת הכול מעצמו! ועל כך נאמר: "איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו". על כן, מי שרוצה לחוס על עצמו באמת, צריך לבקש בתחנונים רבים את הצדיקי אמת שישימו ליבם היטב על מה שנעשה עימו, באופן שייתנו לו עצה אמיתית ונצחית שעל ידה יצליח לנצח באמת. ועל זה גזרו תענית עשרה בטבת, לתיקון פגם העצה, כי רק בשביל זה ירד האדם לזה העולם: בשביל ניסיון הזה, לראות אם יהיה נמשך אחר עצות טובות אמיתיות להציל עצמו ממה שצריך להינצל" (רבי נתן, ליקוטי הלכות, או"ח, הלכות תענית). וואו! באנו לעולם כדי לבחון את עצמנו: האם נדע לקבל עצה? והעצה יכולה להציל חיים גם אם היא ניתנת מפי מישהו שלא תלויה מאחוריו תעודה של תואר אקדמי. זו יכולה להיות עצה של בחורה בת 19, תצפיתנית. האם נסכים להיות, ולו לשעה אחת גורלית, תלמידים שלה?! אז אנחנו מפקדים גדולים וחשובים, אבל לפעמים העצה שתציל את חיינו תסתתר אצל זו שלמדה "חוקי חיים". "ובזה טעו המלאכים, שלא רצו שתינתן תורה לילוד אישה. ועיקר טעותם הייתה שסברו שעיקר התורה היא החוכמה והשכל הנפלא שיש בה, ובזה יכולים גם הם לקבלה, ומשה השיב להם: למצרים ירדתם? לפרעה נשתעבדתם? היינו שגילה להם שעיקר התורה היא העצות שמקבלים ממנה, כי אין שום חוכמה נחשבת כי אם כשבאים לעצה על ידה... ולכן צעק דוד המלך: 'עד אנה אשית עצות בנפשי?'" (שם). עצה מחיה רבי נתן מלמד אותנו להיות תלמידים. "עד אנה אשית עצות בנפשי?" עד מתי אקשיב רק למה שאני מלמדת את עצמי? מתי יהיה בי האומץ להקשיב? וה"חכם" או ה"חכמה" אצל רבי נתן יהיו אלה שעברו משהו בחיים, "ויודעים מרירות הגלות בגשמיות ורוחניות שסובל האדם העלוב הנרדף הזה". העולם מלא במורים ובמורות נפלאים. לוחמי המערכה הארוכה האחרונה ונשותיהם, והאלמנות הצעירות, לימדו אותי השנה שיעורים שלא הייתי מוצאת בשום ספר. בעשרה בטבת אתפלל שלא להיות במצור של עצמי, ללא זרימה של עצה מחיה מבחוץ. אצום כדי שאזכה לאמונת חכמים וחכמות, אתפלל לעצה טובה. אתחנן לקב"ה להסכים ולהיות תלמידה של החיים. הטור של הרבנית ימימה מתוך מגזין פנימה כסליו -