האבות המייסדים של מדינת ישראל, הלוואי שחלקם, לפחות, היו עימנו גם בימים אלה. זאת משאלת-שווא, כמובן, אבל כשהתבוננתי בפארסה שהתקיימה בשבוע שעבר בבית הנשיא, בשעה שיצחק הרצוג הפך את עצמו לרשות עצמאית שאיננה כפופה לדרג הנבחר, הבנתי שמדרון חלקלק מוליך אותנו לאנרכיה שרחוקה ת"ק פרסה מן השיטה הדמוקרטית שהייתה ביסוד חזונם של אלה שהפכו את החלום הציוני למציאות. הכנסת הראשונה, זאת שנבחרה תחילה כגוף שתכליתו לכונן חוקה, קבעה בהחלטה מכוננת שחוקתה של המדינה היהודית – וזה המושג היחיד המופיע במגילת העצמאות – תיבנה פרקים-פרקים. חוקי היסוד הם אלה שירכיבו אותה; מה שמחייב את הכול להתייחס אל הכתוב בהם בחרדת קודש. למרבה הצער, לא כך סבורים ברוני המשפט במחוזותינו. הם ממשיכים לרמוס כל חלקה טובה שעוד נותרה בערוגות הדמוקרטיה הישראלית – וכך נולדה התזה שהביטוי "חתימת קיום" בחוק יסוד: נשיא המדינה, אין לו כל משמעות חוקתית. זאת, ל דעתי, החלטה נבזית הפוגעת ביסודותיה הבסיסיים ביותר של המדינה שלנו. לא בכדי טרחו קדמונינו, אלה שחזונם כה חסר בימים אלה, להוסיף את הפונקציה הנקראת "חתימת קיום" לחוק היסוד. הם ביקשו להראות שנשיא המדינה איננו רשות בפני עצמה ושתפקידו הוא טקסי בלבד. לכן, אגב, נקבע שנשיא המדינה נבחר בידי חברי הכנסת – ואין אפילו צורך ברוב מיוחס. מספיק רוב מקרי. דוד בן גוריון לא רצה בנשיא-על. הוא רצה בנשיא שקיומו תלוי בחתימת קיום של ראש הממשלה. עוד באותו נושא: רק ממשלת חירום - לתקופה קצובה טוהר המשפט - כלום אין לכבד אותו? אם לא עכשיו - אז לעולם לא יועץ בנסיגה דא עקא, מה שקרה בשבוע שעבר הוא בבחינת יריקה בפרצופה של שיטת המשפט שהתקיימה פה מאז ומתמיד. בהינף קולמוס אחד שונו סדרי בראשית . רשות חדשה הוקמה. בית הנשיא הפך למוקד עלייה לרגל. הנשיא הפך לממליך מלכים. אין לו עוד צורך, לשיטתו, בחתימת קיום של נבחרי הציבור. הוא "הציבור". אינני יודע כיצד ממשיכים מכאן, אבל אני יודע שמוסד הנשיאות הפך לחוכא ואטלולא. אין להתייחס עוד אל הנשיא כאל דמות ייצוגית, מאחדת, מעוררת השראה, אלא כאל מי שהפך לשליחם של מחרבי הדמוקרטיה. מכאן ואילך יש להתייחס אליו בחשדנות יתר. הוא "מינה" נשיא לבית המשפט העליון ללא סמכות בחוק – ולא מן הנמנע שבעתיד הוא יחשוב שבכוחו לעשות דברים עוד הרבה יותר מופרכים. אם מותר, כביכול, לבית המשפט העליון לבטל תיקונים בחוקי היסוד, או לדחות את יישומם, או לשחק בהם בכל דרך אחרת, אז לא רחוק היום, לדאבוני. שגם שיטת הבחירות הכלליות תהפוך למרמס בידי החונטה המשפטית שהשתלטה על אורחות חיינו. אסור לנו להשלים עם ההפיכה המשטרית הזאת. לא עם הסמכויות שהיועמ"שית מפקיעה לעצמה ולא עם ההכרזה על נושאי תפקידים בשירות הציבורי כעל "שומרי סף". בעיניי, הם דומים יותר לבריון השכונתי שמגן על בני חסותו וגוובה כספים מכל השאר.