בשעה טובה ומוצלחת, העבירה הכנסת עוד פיסה קטנטנה של דמוקרטיה חקיקתית, כשהחלה את השינוי בהרכב הועדה למינוי שופטים. בחוץ כבר מרגישים את ריחו של 'קץ הדמוקרטיה', ונראה שגל החום הפתאומי הבריח את אחרוני המפגינים, אולי גם הם הבינו שהבדיחה היא בעיקר על חשבונם. צריך לומר ביושר: לא מדובר במהפכה גדולה, אפילו לא קטנה. בקושי שינוי קוסמטי בהרכב הועדה. למעשה, לא בטוח שהקואליציה תרוויח ממנו תמיד, למשל במצב בו בלשכת עורכי הדין ישלוט דווקא מישהו המזוהה עם הימין, אז תיאורטית הקואליציה מפסידה נציג - ובכל זאת, זה היה חשוב וטוב שזה נעשה, גם אם התחולה בפועל תהיה רק מהקדנציה הבאה. יש שלוש סיבות לחגוג את המאורע: הראשונה והמיידית היא סילוקה של לשכת עורכי הדין מהועדה לבחירת שופטים. העובדה שביורוקרט כלשהו לפני שבעה עשורים דחף את נציגיהם של עורכי הדין לוועדה, ושהנוכחות שלהם בה הפכה לאיזה עניין קדוש, היא אבסורד שאין דוגמתו. הרי אין מי שנמצא ביותר ניגודי עניינים ואינטרסים מול שופטים מאשר עורכי הדין. איך לדעתכם ינהג שופט החפץ בקידום כשמגיע לפניו עורך דין שבמשרדו עובד נציג בועדה? או אפילו רק כזה ששותפו לסיעה הפוליטית בלשכה עשוי להשפיע על עתידו של השופט? הנימוק שהציגה הלשכה בעבר, טען שעורכי הדין מכירים את ההיבטים השונים של השפיטה מקרוב ולפיכך הם יודעים לדרג את איכות השופטים ולסנן אותם. לפי אותו נימוק, רצוי לתת בועדה גם ייצוג לפושעים מועדים, גם הם מכירים ומנוסים היטב בעולם השיפוט, ומדוע זה ייגרע חלקם? עוד באותו נושא: לא טרור ולא יהודי: לפרק ולבנות מחדש מיארה, בר, כנפי-שטייניץ - תקשיבו ללינקולן אל תתנו להם מילימטר השר לוין, פיטורי מיארה הם רק חלק מהעניין הסיבה השנייה למסיבה היא שובה של הרפורמה. נכון, זה לא יקרה כמו שתכננו ולא בקצב מהיר, זה גם לא יחזור במכה אחת לשולחן מכל הטעמים שבעולם. עדיין, מדינת ישראל תעלה על המסלול המחודש לחקיקה דמוקרטית, שתפקיע את הכוח המיותר מידיהם של מי שמכונים 'דיפ סטייט' ותשיב אותו לנבחרי העם. בהקשר הזה חשוב לתת קרדיט לאחד, גדעון סער. אפשר להגיד הרבה דברים על שר החוץ, שסופג בימים אלו מתקפה אגרסיבית משמאל, אבל אי אפשר לקחת ממנו את החדות הפוליטית ואת היכולות. העובדה שהוא מתייצב לצד לוין ורוטמן ומסייע להם להעביר את הרפורמה בתהליך נכון, תשחק דרמטית לטובתו ביום פקודה. לא לחינם הוא מרשה לעצמו להישען על הפריימריז העתידיים בליכוד, הליכודניקים מזהים אחד משלהם כשזה חוזר הביתה, ונייר הלקמוס של הקאמבק הוא מבחן מערכת המשפט והמוכנות לעסוק בה ובתיקונה. הסיבה השלישית היא התובנה שתחלחל גם לשופטי בג"ץ – הקואליציה חזרה 'להעז' ברוב חוצפתה למשול. במילים אחרות, אם השופטים ינסו לתקוע מקלות בגלגליה, בין אם בהדחת ראש השב"כ, היועמ"שית או אירוע אחר, עשוי שר המשפטים להניע חלקים נוספים ברפורמה, כולל בבת עינם – כוחם בועדה למינוי שופטים. אי אפשר לומר על השופטים שהם טיפשים, הם מבינים מצוין את המסר, ואם צריך להמר, אני מניח שלכל הפחות בתקופה הקרובה נראה את בג"ץ מוריד פרופיל. ומילה אחת לחברי הכנסת מהקואליציה: על השולחן ישנה רפורמה נוספת שמתעכבת כבר חודשים ארוכים בגלל עקשנות מטופשת. מדובר על רפורמת התקשורת של השר שלמה קרעי, רפורמה שנוגעת באחד הנושאים היותר ליבתיים בקרבם של מצביעי הימין. אין שום נימוק רציונלי לעובדה שח"כ ביטן תוקע אותה כבר חודשים ארוכים. אם בכל אופן. מסיבות של גרון חנוק, הוא מנוע מלקדם את הרפורמה – תתכבד הנהגת הקואליציה להשיק מסלול עוקף, ועדת תקשורת כלשהי, שתקדם את הרפורמה. די למריחות, די לתירוצים. עייפנו.