קבוצות אחדות במגזר ה"סרוג" , ביניהן גם נשים אצילות ומשכילות ויראות, נחלצו להיאבק בעוול הנורא של אי יציאת קבוצת החרדים למלחמת המצווה של היום. מאבק זה צודק ביותר. התופעה הזו נתמכת כביכול על ידי ראיות תורניות. על כך נאמר: "כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה". אין שום מקור תורני המשחרר לומדי תורה מיציאה למלחמת מצווה. בתש"ח עסקו בנושא גדולי ההלכה. ה"חזון איש", רבי איסר זלמן מלצר והרב צבי פסח פרנק. איש מהם לא אמר שפטור זה הוא מצד הדין, אלא מחמת הצורך להציל את עולם התורה שהתמעט עד כדי סכנה רוחנית. הרב שלמה יוסף זווין, מאלופי יודעי התורה בעת ההיא, הפריך בחוברת שהפיץ אז, את כל ה"ראיות" שהפטור הזה הוא מעיקר הדין. אם אכן יש פטור כזה, היה עליו להיכתב או בהלכות תלמוד תורה, או בהלכות מלכים ומלחמותיהם. אין לזה שום רמז שם. טוענים שלומדי התורה הם כלוויים, ולכן אינם יוצאים למלחמה. אולם בין גיבורי דוד נמנה גם בניהו בן יהוידע, המתואר בגמרא כתלמיד חכם "שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני". עליו כותב רד"ק, מחשובי הראשונים "שמואל ב פרק כג" ואעפ"י שהיה בניהו כהן ואסור להיטמא למתים, להלחם באויבי ה' הוא מצוה. כשציווה הקב"ה להילחם בשבעה גוים ובשאר האומות המצרות לישראל לא חילק בין כוהנים לישראל". איך אפשר לטעון שהלומדים פטורים מפני שהם כלוויים, כשהלוויים עצמם אינם פטורים! אבישי בן צרויה מגיבורי דוד מתואר בגמרא שהיה "שקול כנגד רובה של סנהדרין". ידיו של משה, רבם של ישראל, כבדו במלחמת עמלק. רש"י מסביר זאת בכך ששלח את יהושע למלחמה במקום לצאת בעצמו. בני ראובן וגד בקשו להשתחרר מלעבור את הירדן ומשה מוכיח אותם ואומר : האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה" . ובהמשך דבריו הוא מכנה אותם "תרבות אנשים חטאים". אחר כך הוא מצרף אליהם את חצי שבט המנשה. הנצי"ב מסביר שהם צורפו כחיזוק תורני לבני ראובן וגד שהיו חסרים בתורה. אולם, בכניסה לארץ מצרף אותם יהושע ללוחמים, למשך כל המלחמה. דבורה הנביאה מקללת ומגנה את השבטים שלא באו להילחם על אף שלא נקראו. אברבנאל מסביר שהיה עליהם לבוא בעצמם. שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שכט סעיף ו עכו"ם שצרו על עיירות ישראל, אם באו (יב) על עסקי ממון אין מחללין עליהם את השבת; באו על עסקי נפשות, (יג) ו') ה'] ואפי' סתם, יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת; ובעיר הסמוכה (יד) לספר, (טו) אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת. הגה: ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבא (א"ז). האם נאמר כאן אפילו ברמז שלומדי תורה אינם יוצאים? החרדים מרבים לטעון שלימוד התורה עומד במקום יציאת הלומדים למלחמה. על כך שהלימוד תורם להצלה, אין איש מאמין שחולק. אולם זו גם תורתם של בני חמש , חמש עשרה וחמישים. אין מושיבים יוצאי צבא ללמוד בהנחה שתורתם תגן, כשם שאין מושיבים רופאים ואחיות לומר תהילים לשלום החולים. המבקשים להיאבק בתופעה הקשה הזו, שאין בה לא תורה ולא דרך ארץ, מכים בעיקר על קודקודם של השרים סמוטריץ וכץ. זו טעות. שני אלה אינם רואים שום צד של זכות בהימנעות החרדים מלצאת למלחמה. אולם, הם חשים אחריות לעוד צד, של פיקוח נפש המדינה. החשש להתפרקות הממשלה קיים, ואחריה עלולה לבוא אחת תועה וגרועה ממנה לקיום המדינה. ממשלה תועה מסרה למצרים את סיני "עד המטר האחרון". לו נמנעו מכך, היה מצבנו מול עזה טוב בהרבה מזה של היום. ממשלה תועה גרשה את היהודים מגוש קטיף ומסרתו לשלטון מרצחי החמס. ממשלה תועה הביאה לכאן את ערפאת וחבר מרצחיו. ממשלה תועה עלולה להיות מושפעת מהלכי רוח של שנאה כלפינו הממלאים את הרחוב, את התקשורת ואת הרשתות החברתיות. ראינו זאת בהתנכלות לתפילות בתל אביב, בהצרת צעדים כלפי ישיבת מעלה אליהו , בטענה ש "הם משיחיים". עלולה להיות התנכלות כלפי בני עקיבא, השרות הלאומי והמכינות. כשלעצמי איני יודע לומר עד כמה ניתן למלא את מחסורי הצבא על ידי גיוס חרדים. אני חרד יותר למעשה הנפסד שבאי התגייסותם. יש כאן סילוף דרכה של תורה וחרפה חברתית נוראה. אולם, אם כמתואר, חסרונם הוא קריטי, אזי צריכה הייתה לקום ממשלה "מקיר אל קיר" כדי להביא לגיוסם. העובדה שלא באה הצעה כזו ממפלגות האופוזיציה, מעלה חשד מבוסס, שעיקר מאבקם נועד להפלת הממשלה, ולא לחיזוקו של צה"ל. לכך איננו יכולים להיות שותפים. בדמוקרטיה מגיע לעיתים הכרח להכריע בין הרע לרע ממנו. כניעה לחרדים בנושא הגיוס היא דבר רע. הליכה לבחירות בעת הזו – רעה גדולה ממנה. יעקב אבינו נצטווה על ידי אמו להעמיד פנים כאילו הוא עשיו. חז"ל אומרים לנו שהוא עשה זאת "אנוס כפוף ובוכה". יש להכות על קודקודם של מנהיגי מפלגות המרכז ולתבוע מהם קואליציה מקיר אל קיר. בהימנעם מכך הם מעידים ששנאת נתניהו חשובה בעיניהם יותר מחיזוק הצבא והמדינה. אם יעמדו בסירובם, נאלץ גם אנו להיות כ"אנוס וכפוף ובוכה" ולהיכנע במינימום הניתן ולזמן הקצר ביותר, לדרישות החרדים. הצעדה שהתקיימה בירושלים , היא צעד מחאה צודק ונכון. מחאה נגד "תרבות אנשים חטאים" כדברי משה רבנו. אולם, מעבר למחאה יש לדרוש מעשים מאלה שיכולים לשנות.