מכירת הבכורה – ראשית הסיפור והצעקה הגדולה מכירת הבכורה בין עשיו ליעקב היא יותר מרגע של עסקת חליפין של נזיד עדשים; היא רגע מכונן בתולדות עם ישראל. עשיו בז בבכורתו ומכרה ליעקב אחיו, ובכך העביר ליעקב את הזכות הרוחנית וההיסטורית של הבכור. "ויבז עשו את הבכורה" (בראשית כה, לד), ביטוי המחדד את גודל הוויתור. אך ויתורו של עשו לא עבר ללא תגובה רגשית עזה מצדו: כשנודע לו שיעקב גם נטל את ברכת הבכור מיצחק, השמיע עשיו "צעקה גדולה ומרה" (בראשית כז, לד). 'צעקה גדולה' זו מהדהדת בדפי ההיסטוריה והיא תחזור רק עוד פעם אחת במקרא. ברכת יצחק – אישור הבחירה ביעקב אותה תרמית מבורכת שבה יעקב גונב את ברכת הבכור, אינה רק מעשה של התחכמות אנושית, אלא חלק מתוכנית אלוהית, הסוללת את דרכו של העם הנבחר. חז"ל מספרים שבשעה שיצחק גילה כי יעקב – ולא עשיו – נטל את הברכה, הוא הוכה ברעדה: "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד" (בראשית כז, לג). באותו רגע זכה יצחק לגילוי שסייע לו להכיר בטעותו – הוא ראה גיהינום פתוחה תחת רגליו של עשיו, והבין מיד שיעקב הוא הראוי באמת לברכת הבכורה (בראשית רבה, פרשה סז). לכן לא זו בלבד שיצחק לא מקלל את יעקב, אלא להפך – הוא מאשרר את הברכה ואומר: "גם ברוך יהיה". ברגע זה מכיר יצחק שהבכורה עברה ליעקב בצדק, והבחירוּת האלוהית נטועה ביעקב ובזרעו. אירוע ברכת יצחק התרחש בליל פסח: רבקה אמרה ליעקב להביא "שני גדיי עזים טובים" (בראשית כז, ט). רש"י על אתר: "וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק? אלא פסח היה, האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים". ליל זה, שבו קרבן הפסח מוקרב בבית יצחק, ומכירת הבכורה מקבלת אשרור, יהדהד בעתיד הרחוק כליל הגאולה של בניו. ליל הסדר במצרים – חותמת אלוהית לבכורה קופצים אנו קדימה כמה מאות שנים אל ליל הסדר הראשון בהיסטוריה – הוא הלילה שבו יצאו בני ישראל ממצרים. גם לילה זה, כמו אותו ליל עתיק בבית יצחק, עומד בסימן בכורה: "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים… ותהי צעקה גדולה במצרים, כי אין בית אשר אין שם מת" (שמות יב, כט-ל). אותה "צעקה גדולה" במצרים משיבה הד לצעקתו הגדולה של עשיו. זהו כאילו הד היסטורי: צעקת עשו על אובדן הבכורה מקבלת מענה בצעקת מצרים על אובדן בכוריהם. מה שנמכר ליעקב מקבל עתה אישור וגושפנקה מריבונו של עולם – ברגע שבכוריהם של משעבדי ישראל מתים, מתגלה לעין כל מי הוא בכורו האמיתי של הקב"ה. וכך באמת אמר ה' למשה עוד קודם המכות: "בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב). ובהתאם לכך הזהיר את פרעה: אם תמאן לשלח, "הנה אנכי הורג את בנך בכורך" (שמות ד, כג). בליל פסח מקוימת אזהרה זו במלואה. לא במקרה מקדים הקב"ה למכת בכורי מצרים את מצוות קידוש בכורות ישראל. מיד אחרי היציאה, עוד לפני קריעת ים סוף, נאמר לבני ישראל: "קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל" (שמות יג, ב). רושם הלילה ההוא נטבע לעד בקדושת בכורי ישראל – זכר לכך שישראל נגאלו כבכורו של מקום. "ליל שימורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים" (שמות יב, מב). חז"ל דרשו שלילה זה נשמר לגאולה עוד מימי אבותינו: הוא הלילה שבו נכרתה ברית בין הבתרים עם אברהם, הלילה שבו התגשמה ברכת יצחק ליעקב, והלילה שבו עתידה אף הגאולה האחרונה להופיע (מכילתא דרבי ישמעאל). בכל ליל סדר אנו חוגגים, אם כן, לא רק את יציאת מצרים אלא את אישור הבכורה ההיסטורית. מה שעבר ליעקב באותו נזיד עדשים וליל תרמית, אושרר סופית בלילה בו פסח ה' על בתי בני ישראל וגאלם. מכת בכורות – מגפה או משהו מעבר? מכת בכורות תופסת אפוא מקום מיוחד בין עשר המכות. היא בעלת אופי שונה ונשגב. לא משה ואהרן עשאוה, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו: "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים" (שמות יב, יב). חז"ל מדגישים בפיוט ההגדה את דברי ה': "אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני הוא ולא אחר". זוהי התגלות ישירה של הדין האלוהי ללא מתווכים. בכך הופכת מכת בכורות לאירוע מטפיזי עמוק: היא לא רק "עוד מכה" בשרשרת המכות, אלא הכרזה רוחנית על שינוי בסדרי בראשית – החלפת הבכורה. אין פלא שחז"ל תיארו שמכת בכורות הייתה מהולה בניסים רוחניים: יד ה' הבחינה ופגעה בדיוק במי שהיה בכור, אפילו בכורי השפחות ואפילו בכורי בהמה (שמות רבה יז, ה). כאילו ביקש הקב"ה לומר שאין פינה בעולם החומרי שלא תכיר בבכורתו של עם ישראל. עוד באותו נושא: אור האמונה מתוך החושך זכור ותצוה: כוחה של אמונה וזיכרון בג"ץ מטיל פצצה על בתי הדין הרבני בין ואלה המשפטים לחוק המדינה מן הצעקה אל הגאולה – לקח לדורות ולימינו אנו שני לילות גורליים בתולדותינו – ליל רכישת הבכורה בידי יעקב, וליל הסדר שבו נגאלו הבכורים שבישראל – מלמדים אותנו על דרכו הפלאית של הקב"ה בהיסטוריה. לעיתים עוברות שנים, דורות ואף מאות עד שצדק אלוהי מפציע וההבטחה מתגשמת, אך אין הבטחה שנשכחת ('והיא שעמדה'). הצעקה הגדולה והמרה של עשו הדהדה לדורות, עד שמצאה את תיקונה בצעקה הגדולה שהדהדה במצרים, ושחררה אותנו לחירות עולם. הביטוי 'צעקה גדולה' מופיע במקרא רק בשני מקומות אלו. מכירת הבכורה ההיא לא נשארה אפיזודה פרטית בין שני אחים, אלא הפכה לציר שסביבו סבבה הגאולה: "בני בכורי ישראל" – קרא ה' לעמו, ובכך אישר לעד את בחירת יעקב, ואחריותנו כבכורי האנושות להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש. המסר הזה מעניק תקווה גם כאן ועכשיו. בפסח השנה מדינת ישראל שוב עומדת בתקופה של מאבק וקושי. אנו ניצבים מול 'צעקה גדולה' – הסתה בינלאומית, ביקורת וטענות מצד אומות העולם על זכותנו להגן על עצמנו, ועוד. זוהי ה'צעקה הגדולה' כשעשיו מרגיש שהבכורה נמסרת לישראל. כשם שמצרים החשיכה בצעקות שבר וישראל זכו לאור וגאולה, כך בעזרת ה' גם היום: מתוך הצעקה תבוא גאולה. האור יגבר על החושך, הצדק שלנו יוכח, ויקום דור חדש של גאולה ותקומה. בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. להצלחת עם ישראל, להגברת האמונה באלוקינו, להשבת כל החטופים, ולע"נ מור אבי ברוך מרדכי, ומור חמי משה נחמיה.