המכתב שפרסם מתייחס לדבריו של הרב אבינר שקרא לחיילים למלא פקודה של פינוי יישובים. הרב אבינר הסביר כי "פינוי יישובים אינו עבירה של החייל, זו עבירה של המדינה ושל הממשלה, הוא סתם 'פיון', זרוע מבצעת, ולכן עליו לבצע". וכך כותב הרב לייבוביץ: "מי שמרחם על האכזרים - סופו שמתאכזר על רחמנים. מה שמתחיל באווירה של אחדות, פיוס וכבוד הדדי כלפי המשתדלים לעקור את בני ישראל מארצם ולהחריב את יישוביהם מסתיים בשיסוי איש באחיו. "כמה בושה יש כאשר רואים תלמיד חכם מורה לתלמידיו להתלבש במידת האכזריות, להכות אנשים ישרי דרך ולהרוס את עמלם ומפעל חייהם, להוציא את מתיהם מן האדמה עליה מסרו את נפשם. ובשם מה נעשה כל זה? בשם התורה, אשר מוצגת כמין שיטה לאומנית שפוטרת את הפרט, את האדם, מאחריות מוסרית למעשיו ומתייחסת אליו כפיון, בורג במכונת המדינה. עינינו ראו את התחלת התהליך הזה, כאשר באו תלמידים של הרב אבינר ליצהר ופעלו על פיו ובשם תורתו כמו מכונה מאומנת ודורסנית, ללא הזדהות, ללא מעורבות פנימית אבל ביעילות מושלמת הפעילו אלימות רבה והרסו במחי יד עמל כפים של אנשים אשר מזה שנים מוסרים את מיטב דמם ודמיהם לבנות שממות ארצנו ולהתגורר במקומות מסוכנים שעשויים לקדם את פני הרעה ולהרחיק אותה מיישובנו". הרב לייבוביץ מתייחס במכתב גם למג"ד ובעלי תפקידים אחרים שסירבו להגיע לדין תורה בטענה כי "שליחי ציבור הם": "כאשר רוצים לתבוע אותם לדין תורה מתנשאים הם אף עליה בשם הממלכה החטאה הפוטרת אותם מכל אחריות אישית". "הזאת נעמי" הזאת התורה אשר דרכיה צדק ונועם? כותב הרב לייבוביץ בסוף המכתב.