אחר אובדן הבחירה באה השלמה כנועה
ואז אשמה משתקת.
ואז שחור, כמו כתמים על סדין וחולצה.
והאימה על אלה, היא, המברחת אל מחוזות הרִיק.
בעורקים, שחור
בעורקים שנפרצו ואז כוסו בזעם.
בעורקים, בבסיס מחזורי המחשבה,
בינות ללשון והחיך.
היודע אתה, אל לא אכזר,
זה אשר בשחור תהום רעיונָי נטעני,
כי אף בדל כעס אשר היה בי אבד?
כל כך ריקנית לפניך אנוכי.
לא.
רק
כל כך ריקני לפניך כלי זה.
לא.
רק
ריקני.
או,
לו יהי זה הרִיק,
רק,
לפניך.
תגובהתגובות