יצירות של גלים.

בְּמָקוֹם כָּזֶה
מַה נוֹתָר לִי עוֹד
לְהֵאָחֵז בּוֹ

(טִפַּת אֲמוּנָה
עֲכוּרָה)

בְּשִׁגָּעוֹן כָּזֶה
שֶׁל אַבָּא שׁוֹתֵק
וְּפֶּרֶא עוֹלָם

הִסְתַּחְרְרוּת הֶחָלָל
הַפְּנִימִי:
שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל רֶגֶשׁ
מוּל גַּדְלוּת הָאָדָם
הָאַפְסִי.

מי אתם, אחים
הלוחמים תחתינו?
גיבורים
שנפלתם חלל
תחת עץ זית,
אדמה חרוכה
ומבט לשמיים
ממעל
על מה חשבתם ברגע
לפני שכבו האורות?
על העם, על הדם, על היזע?
על אחים ואחיות?
ורגע אחד אחרי,
כבר הפכתם מלאכים.
עכשיו, אם מביטים למעלה
מחייכים שם, כוכבים.

שנה אחת יותר מאז,
גדלת קצת אני חושבת
הפעם קצת יותר העזת,
להיות שחקנית פה לא ניצבת.
במה ארוכה, תפאורה יפה
מאחורייך קלעים מיותמים
אלומת אור משוטטת, בהירה
ברקע קולות מעומעמים
המון תנועות דחופות־תכופות
סיבוב, פיסוק. ריצה ודום.
מחול של אש סוער, בוער
ולב עוטף, צעיף אדום
שנה אחת יותר מאז,
גדלת קצת אני חושבת
הפעם קצת יותר העזת,
להיות שחקנית פה,

שקעה החמה, הלילה שחור
דודי שלח ידו מן החור
אני ישנה ובליבי אור
בפתח הדלת ניצבת לשמור
חמק, עבר, נפשי יצאה
איה אמצך ואני עייפה
רסיסי הליל ננערו מעליי
נעורתי לבקש אחריך, אפרוץ מנעוליי
בשדה שעורים, אלומות שיבולים
ממעל רקיע זרוע כוכבים
רצה יחפה בין החוחים
פצעוני דודה מדדה, חולת אהבה
סיפרו לי עלייך דודי מדלג על הרים
משגיח מן חלונות, מציץ מן חרכים
עומד,

רוחות אפלות בחוץ סוערות
לפתע מציף חושך
כל הדעות מתערפלות
ולא רואים אופק
רק מחלון אחד הבתים
מופצים ניצוצות של אור
בוחרים לשמור על הגחלת
לא מפסיקים לרגע לבעור
אני אהיה הניצוץ
אני להבה מרצדת
אני אהיה זיק של אור
מטיפת שמן רוקדת
ואותה החנוכיה דולקת
בה מרצדת שלהבת
זעקת חום מול משב קר
ממיסה קרחונים בלב מנוכר
אני אהיה הניצוץ
אני להבה מרצדת
אני אהיה זיק של אור
בתוך חשכה מרקדת
גיבורים ביד חלשים
רבים ביד מעטים
בימים ההם-בזמן הזה
כמו מול צבא חיילים שועטים
אני אהיה ניצוצות
אני להבות מרצדות
בוא גם אתה איתי
נאיר את הרחובות
אז בוא נהיה ניצוצות
אני וגם אתה
בוא נאיר את הלילה
ממנו תתחיל הפיכה