אַתָּה לֹא שָׁוֶה שִׁיר עָלֶיךָ
אַתָּה
לֹא שָׁוֶה שִׁיר עָלֶיךָ
יֵשׁ מִישֶׁהִי שֶׁמְּחַבֶּקֶת אוֹתְךָ
מָה אִכְפַּת לִי
שירה
עלה תאנה
י"ב בשבט תשע"ח (28.1.2018)
לפרום לאט חוטים של קשר
(אין מילים של לתאר)
טיפות שלא נקוות, איתנו
תקוות שלא
(ולא חלמנו)
לכי תמצאי לך שקט
(כזה גבוה ויפה)
לכי תרקמי לו עצב
(אחד צלול שלא מרפה)
מול ים בעוד שנים
ילדה יפה תאמר
מילים כמעט שלא הספקנו
ומי רחוק ממי עכשיו
3
Slow motion
אז מה אתה אומר, אח שלי? איך זה שבלילות השחורים האלה בעזה אני עדיין חולם על לבנון? והעצבות אצלי תמיד מתקשרת ללבנון, ונדמה לי שרק שם פחדתי? איך ייתכן, זה לא הגיוני, שאני שוכב פה בבוץ במארב, או מתעפץ בעמדת שמירה, או נוסע בנגמ"ש, או מתקרב לרכב ערבי שעלול להרים אותי לגיהנום בלחיצת כפתור קטנה, ורק לבנון יושבת לי בראש כל הזמן? כשרגוע וכשלא רגוע, אני מרגיש את הבופור, מריח את הריחות, לפעמים נתקף צמרמורת. ואיך תסביר שזה חוזר אלי הכי חזק כשאני נהנה?
מסר ליוצר | שיחה עם היוצר