1. מוצאי שבת, שתיים בלילה, בית כנסת "אחדות ישראל" בירושלים. שיעור רודף שיעור. כאלף צעירים וצעירות מצטופפים בחצר בית הכנסת ל"תיקון ליל שבועות". בעיניים בורקות, בלי לנקר לרגע, הם מוכיחים כמה התורה טרנדית ורלבנטית עבורם. הרב בנג'י לוין, רב בית הכנסת, מבקש פתאום את רשות הדיבור, בהפסקה שבין השיעורים. הוא נכדו של הרב המפורסם אריה לוין, ובהומור המיוחד שלו הוא צועק לתוך הלילה הירושלמי: "מה קורה פה, למען השם? תראו כמה בחורות נחמדות יושבות פה. תראו כמה בחורים נחמדים יושבים פה. אני לא מבין אתכם. לא מבין. כמה שנים אפשר להישאר רווקים?". הקהל צוחק. חלק מהרווקים, חברי מה שמכונה "הביצה הירושלמית", מוחאים לו כפיים, והוא ממשיך: "אתם חושבים שזה דבר קטן? אני לא ישן בלילה בגלל זה. לא רק אני, חז"ל כותבים שזה אחד הדברים הכי בסיסיים וחשובים שיש. הקמת בתים שמחים תביא לישראל שלום, הצלחה, פרנסה. הצער של הרווקים והרווקות הוא עצום, עצום! אני ממש מבקש מכם, מכל אחד מכם, להסתכל פה מסביב ולבחור אדם אחד שהוא דואג לו השנה ומוצא לו את השידוך המתאים לו. קחו שם אחד, תכתבו אותו על המקרר, ואל תפסיקו להציע לו הצעות, עד שתביאו אותו אל מתחת לחופה. אני מבטיח לכם, זה יביא גן עדן גם לו וגם לכם". 2. מתיקון לקלקול. יום שני, שמונה וחצי בבוקר, בית המשפט המחוזי בירושלים. אהוד אולמרט נכנס בחיוך ובהליכה זקופה לתוך אולם 317, לשמוע את גזר הדין. אחרי כמה דקות הוא יוצא משם, עם עונש של עוד שמונה חודשי מאסר. כבר לפני פרסום ההכרעה, ניסחו דובריו את ההודעה לתקשורת על הערעור. פרשיות אולמרט מלוות את חיינו כמו מזג האוויר, כמו עונות של תכנית ריאליטי, אולי אפילו כמו חגי השנה. הרי הדיון הקודם שבו הורשע אולמרט נערך במחוזי שלושה ימים לפני ליל הסדר, והנה נפגשנו שם שוב השבוע, יום אחרי שבועות. כל הפרקליטים והבכירים לשעבר התייצבו שוב באולפנים כדי להתראיין ולפרשן. רק שם אחד לא נשלף הפעם מספרי ההפקה: רות דוד. וזה מה שמתסכל בפרשות האלה, פעם אחר פעם. נוהגים לומר תמיד שזה לא רק יום עצוב, אלא גם יום שמח. שיום שבו ראש ממשלה לשעבר נשלח לכלא הוא גם יום חג לדמוקרטיה, הוכחה לכך שאין חסינות ושהמערכת לא מהססת לטפל בבכירים ביותר. זה נפלא, אבל למה נדמה שכל בכיר ובכיר צריך להוכיח זאת בכל פעם מחדש? נשיא, ראש ממשלה, שר אוצר, פרקליטת מחוז, ניצבים במשטרה. די, המסר הובן. 3. יום שני, שמונה בערב, היישוב רמת רזיאל. "אריה דרעי, משה גפני ויעקב ליצמן לא יגיעו", מודיע המנחה, "הם נמצאים עדיין ב'עוצר' בכנסת ולא יכולים לצאת". טוב שלא חיכו להם, כי העוצר הסתיים לפנות בוקר, אחרי מינויו של גלעד ארדן לשר ואחרי האישור לדחות את ההצבעה על התקציב השנתי. אבל אולי זה סמלי שהח"כים החרדיים הבכירים לא היו באירוע המכונן הזה. אולי מהלכים גדולים באמת לא קורים רק בתוך הפוליטיקה, אלא גם מחוצה לה. כותרת הערב, שאליו התקבצו בכירים בשירות הציבורי ובמגזר הפרטי, הייתה מסקרנת: השקת המכון החרדי למחקרי מדיניות. ניסיון חרדי להקים גוף מקצועי חשוב ומשפיע, מעין גרסה משלהם ל"מכון ון ליר" או "המכון הישראלי לדמוקרטיה". הדובר המרכזי היה הכלכלן פרופ' יוג'ין קנדל. "אני חושש שייווצרו בישראל שלוש כלכלות שלא ידברו זו עם זו," אמר לקהל, "כלכלה חילונית, כלכלה חרדית וכלכלה ערבית. לכן אני כל כך מברך על הקמת המכון הזה. הקהילה החרדית היא בעלת חשיבה אסטרטגית. כשהיא דואגת לחינוך היא חושבת קדימה. דורי דורות קדימה. במובן הזה הממשלה צריכה ללמוד ממנה ראייה אסטרטגית. אני רוצה שניפגש מעתה לא בעימות אלא בדיון, לא זה לעומת זה אלא ביחד". השם "יש עתיד" לא נאמר מפורשות, אבל נדמה היה שקנדל מדבר על פתיחת דף חדש כשאמר: "אני חושב שהדרך היחידה לפעול בנושא הזה היא בהידברות. רק בשיח רגיש, רק בשיתוף פעולה". אלי פלאי, מו"ל העיתון החרדי הפופולארי "משפחה" ויוזם המכון, נתן שם נאום "אני מאמין" מרשים: "אני אזרח מודאג. אני מסתכל אחורה ורואה שבשנת 2003, כש'שינוי' קיבלה 15 מנדטים, מה שהטריד את החברה הישראלית היה הכפייה הדתית. התחושה הייתה שהחרדים מתערבים באורחות החיים של החילוניים, ונגד זה אנשים יצאו להצביע. זה נגמר. אין חקיקה כזאת היום בכלל. ההצבעה היום לבנו של טומי לפיד היא הצבעה אחרת. מטרתה לא להגן על החברה החילונית אלא לשנות מבפנים את החברה החרדית. זה נושא שמעסיק ומטריד את הציבור, ואנחנו חייבים להתחיל לעסוק בזה. אנחנו חייבים לנסח תשובות משלנו, להציע תפיסה משלנו של מדיניות ציבורית, אחרת ייכפו עלינו דברים מבחוץ. אין ואקום. אם לא נקבע סדר יום, אחרים ייקבעו אותו. אי אפשר להתעלם, וצריך לעלות כיתה. צריך לעסוק בשאלות האלה לא מתוך שנאת המגזר אלא מתוך אהבתו. לכן אנחנו מפתחים מדיניות לטווח רחוק, גם בתחום הדיור וגם בתחום התעסוקה. כמה דירות המגזר צריך, ואיפה? איך מגבירים תעסוקה בצורה נכונה? איך משמרים את החיבור ללימוד תורה גם בקרב קהילות של חרדים שיוצאים לעבוד? מה הידע והכלים שחסרים למשרדי הממשלה ביחס אלינו? "אני מאמין שלימוד תורה היא אינטרס ראשון במעלה גם של החרדים, גם של כלל הישראלים, וגם של העולם היהודי כולו. אבל כדי לשמר את זה – צריך ליצור כלים מקצועיים. אנחנו הרי יכולים להיות אחד ממנועי הצמיחה הכי גדולים של החברה הישראלית, בכמות ובאיכות, כולם מבינים את זה. אם נצליח ביוזמה הזו, נפסיק סוף סוף להיות חברה מתנצלת ומתגוננת, ונעבור להיות חברה מובנת ויוזמת".
