1. חבר, שהיה שותף במשלחת קציני צה"ל לפולין, סיפר לי, שבמשך היומיים הראשונים של מסעם הוא חש תחושת מועקה כבדה מבלי להבין מדוע. לאחר יומיים, כשהוא ניסה לשחזר לעצמו בראש את כל מה שעבר עליהם עד עתה, הוא לפתע קלט שהוא שותף למסע הלא נכון. 'פתאום שמתי לב שלא נאמרה אפילו לא מילה אחת בנוגע לניסיון של הנאצים להשמיד את העם היהודי וכל מה שדובר עד כה היה על גזענות ו'שנאת השונה'. אותו חבר, שמלבד היותו אדם עם ראש על כתפיו, ניחן גם באומץ ותעוזה והחליט לשים את הדברים על השולחן. ביום השלישי למסע, באחת מהרצאותיו של המדריך, הוא ביקש את רשות הדיבור ושאל כיצד זה שעד כה הם כמעט לא עסקו בכל מה שקשור לשנאת הגרמנים כלפי היהודים. בתחילה המדריך ניסה להתחמק מלענות תשובה ברורה, אולם לאחר הפעלת לחץ, שכלל מבול של שאלות, מצד אותו חבר ומצד שאר חברי המשלחת, אמר אותו מדריך בצורה ישירה – זה פשוט לא הנושא שלנו. 2. הסערה שהתעוררה בעקבות דברי סגן הרמטכ"ל, האלוף יאיר גולן, שהשווה בין תהליכים המתחוללים בישראל של ימינו לבין מה שעבר על גרמניה הנאצית ערב מלחמת העולם השנייה, לצערנו לא עסקה במה שבאמת היה חמור בדבריו. להשוות בינינו לבין הנאצים?! מה, אין גבולות?! כולם תמהו. כמעט ולא שמנו לב שבעצם אותו אלוף כלל לא מבין כמונו את מה שקרה בשואה, שמישהו או משהו עיצב לו תודעת שואה שבינה ובין המציאות כמעט ואין קשר. גולן התריע על "שנאת האחר", שצומחת בחברה הישראלית, והיא זו שלקחה אותו אחורה בזמן לגרמניה של שנות השלושים. כאילו זה מה שהיה שם באותן שנים ארורות ותו לא. תפיסת העולם הזו איננה נחלתו של גולן כאדם פרטי. זו התפיסה שעל פיה מעצבים היום את תודעת השואה של הקצינים והחיילים בצבא, זו גם התפיסה שלאט לאט רווחת בחברה. 3. 'למה הייתה שואה'?; זו השאלה בה אני פותח כל שיעור בנושא השואה. 'המשבר הכלכלי בגרמניה'; 'ההצלחה של היהודים ומעמדם הפוליטי הרם'; 'ההשפלה שגרמניה חוותה בהסכמי השלום שלאחר מלחמת העולם הראשונה; אלו הן מקצת התשובות שיודעים לדקלם בוגרי שיעורי היסטוריה של מערכת החינוך בארץ. את זה שהאידיאולוגיה הנאצית שמה לה ליעד מרכזי לסלק כל יהודי מעל פני האדמה, כבר פחות מלמדים בשנים האחרונות. את זה שהנאצים שמו את היהודים בתחתית ההיררכיה של המין האנושי, קשה להסביר. 4. סטלה פרנקו, ילידת האי רודוס, שהדליקה משואה בטקס יום השואה שנת תשס"ד, סיפרה אז את סיפורה האישי, שהוא סיפור עמנו וסיפור אותו מלחמה כולה. ארבע ספינות נצרכו כדי להכיל את כל יהודי רודוס. לאחר שכל יהודי האי הועמסו אל אותן ארבע ספינות, הן יצאו להפלגה לכיוון פיראוס, אך בדרכן הן עגנו לחופי האי לרוס. מה חיפשו שם הנאצים? מה גרם להם לעכב שם משלוח של אלפי יהודים? היה זה יהודי אחד, דניאל רחמים שמו. היהודי היחיד שחי באי לרוס. גם אותו אסור היה לשכוח, גם הוא נשלח לאושוויץ ושם נרצח. 5. אינני יודע כלום על אותו קדוש, דניאל רחמים הי"ד, אני כן יכול לשער, שבתור יהודי שחי לבדו בין גויים על אחד מאיי יוון הנידחים, הוא לא סיכן בצורה משמעותית את הכלכלה הגרמנית וגם ככל הנראה לא היה ה'אחר' או ה'שונה' שהנאצים באותה תקופה חונכו והורגלו לשנוא. אני גם יודע, שהוא היה בעל נשמה יהודית, וככזה הוא היווה סכנה ל'שלום העולם' החדש אותו רצה לברוא הצורר הגרמני. עולם בו החזק שורד, עולם בו אין מוסר, עולם בו אין מצפון, עולם בו אין תורת ה'. בריאה של עולם כזה לא יכולה להתאפשר כל עוד יש דניאל רחמים אחד על פני הגלובוס. 6. נהוג להאשים ב'הכחשת שואה' את אלו הטוענים שהיא עלילה בדויה אשר מעולם לא התרחשה. אולם ישנה הכחשת שואה מסוג אחר, שהיא תולדה של ריקון המושג 'שואה' מהתוכן האמתי שלו ויצירת 'שיח חדש' סביבו. 7. אנו חיים בתקופה בה מפריטים הכול ובשנים האחרונות גם זכר השואה הולך ועובר הפרטה. למה לדבר על גרמנים נגד יהודים, אם ניתן לדבר על 'רוב' מול 'מיעוט'. למה לדבר על שנאת יהודים ויהדות, אם ניתן לדבר על 'שנאת האחר'. גם העיסוק הנרחב במצבם הכלכלי הדחוק של חלק מניצולי השואה, מנוצל על ידינו כדי להתחמק מלדון בלקחים והמשמעויות האמתיות שיש מאותה תקופה ארורה. להפרטה של תודעת השואה ישנן ודאי סיבות רבות, אולם בחלקה הרב היא נובעת מחוסר הרצון להתעמת עם העובדה שגם היום, חרף כל מאמצינו וניסיונותינו הרבים, עדיין העולם מצביע עלינו ואומר – אתם שונים, אתם יהודים. 8. איך נסביר את זה לנער בתיכון חילוני, שגדל ריק מכל תוכן יהודי ודיבורים על 'עם נבחר' שתכליתו לתקן עולם? איך נתווך את זה לכל אלו שמחנכים כבר שנים ש'ככל הגויים בית ישראל' ודי להבדלה בינינו לבין העמים? שאלה גדולה הראויה להישאל ביום השואה.
