שיטת הממשל בישראל מכתיבה כללי משחק בהם כל אחד מושך את השמיכה לכיוון שנראה בעיניו ובעיניי מצביעיו הפוטנציאליים, כללים אלו מביאים מפעם לפעם לתוצאות לא שגרתיות אשר אחת מהן היא ללא ספק מיזם קולנוע שומרון. המיזם הינו חלק מהרפורמה שמובילה השרה מירי רגב בתחום הקולנוע, ומטרתו היא לעודד יצירה קולנועית בפריפריה. הזרמת תקציבים לעידוד תרבות בפריפריה הוא מושג מוכר בשיח הישראלי, אבל בימים כתיקונם זרמים אלו מתקשים לעבור את חומת הקו הירוק, עובדה זו הופכת המיזם לחריג בנוף המסותת והתל אביבי של קרנות הקולנוע. כלבי השמירה ביצעו את תפקידם ותקפו את המיזם באופן מסורתי. כך, בכתבה של נירית אנדרמן מ'הארץ' מובאים דבריו של היוצר דניאל סיון הסבור שהמכרז מיועד למי שגזל אדמות ומניעת זכויות אדם מעוררים בו את חדוות היצירה, ושל המפיק לירן עצמור האומר כי המיזם הינו לא פחות מאשר 'סיפוח זוחל לשטחים הכבושים'. גם מירי רגב לא נשארה חייבת ופרסמה תגובה הולמת (תרתי משמע) בדף הפייסבוק שלה, עד כאן הכל צפוי. לעומתם ראש איגוד הבימאים לימור פנחסוב, מגלגלת את תפוח האדמה הלוהט הישר לידיהם של תושבים יו"ש באמירה המאתגרת: "האמת מסקרן מאוד לראות איזה סרטים ייעשו, ואם נגלה במאית או במאי מוכשרת, אשרינו" הרשו להצטרף לסקרנותה של גברת פנחסוב, ולהרחיב מעט את נקודת המבט מעבר לקרב הנוכחי. תושבי יו"ש הינם ברובם הגדול אנשים מאמינים, המוקרנים ממורשת עם ישראל עתיקת היומין. התורה מנחה אותם וממלאת את דמיונם ואת עולמם הפנימי. הסיפור של מיזם קולנוע שומרון, הוא במידה לא מועטה סיפור הרלבנטיות של התורה לשיח הקולנועי העכשווי. התורה קדמה לעולם, הקולנוע בן כמאה שנים בלבד, שימוש רחב היקף בקולנוע כביטוי לעולם הערכים של התורה טרם נעשה. הטענות על אפליה של יוצרים דתיים וימניים אינם משוללות יסוד, אך האם העדר התמיכה הממשלתית היא הסיבה היחידה למיעוט של יצירות הנובעות מתוך עולם של יראת שמים או שיש סיבות עמוקות יותר המאפילות על היכולת של בני ציבור זה לבטא את רחשי ליבם באופן עמוק ובהיר? נראה כי מיזם קולנוע שומרון הוא סנונית המגלה לנו את התשובה האמתית והדורשת. הגיע הזמן להשחיז את הכלים ולהיכנס לזירה חמושים במצלמות ובמחשבי עריכה. עלינו להיות רהוטים שנונים ומדויקים, לקדש שם שמים, לגלות לעולם ולהזכיר לעצמנו שהיהדות - עוברת מסך.
