הבאתי כאן שאלה שנשאל הרה"ג אליעזר מלמד שליט"א ותשובה בצידה (מהאתר "ישיבה"), ביחס לדינו של השיכור שביום שני יחול יום השנה שלו. מעניין מאד לקרוא.

שאלה:
השבוע בעקבות אירוע משפחתי התעצבתי לשמוע שבשנת 95 הרב שלח מכתבים לרבנים רבים בשאלה האם חל על רה"מ יצחק רבין דין מוסר. הייתי רוצה לבקש ממך ובעזרתך מרבנים נוספים לנסות להוריד את ה"מתח" והלהבות ולא ללבות אותן, כי התקופה המתקרבת יכולה להיות מאוד קשה. אשמח עם תחזיר לי תשובה. עוד יותר אשמח אם תרגיע את חששותי. אומנם אני ממש לא מהמחנה הפוליטי של הרב, אבל אני מאמין שיש לנו (ל"מחנות") להידבר בנינו הרבה יותר.

תשובה:
זה היה נוסח המכתב שנשלח לארבעים רבנים, רובם אינם מוגדרים "ימניים", כמו גם הרב ליכטנשטיין.

ב"ה כד אדר א' תשנ"ה

לכבוד הרב הגאון, הרב הראשי לישראל, הראשון לציון, הרב אליהו בקשי דורון שליט"א

שלום רב

הנה ידוע שמאז חתימת הסכם אוסלו מספר הנהרגים מפיגועים גדל פי שלושה ממה שהיה במשך שנות האינתפאדה. וככל שהממשלה הרעה הזו מוותרת יותר לערבים, כך הפיגועים בכל רחבי ישראל גוברים, ובמיוחד כלפי תושבי יש"ע, ואין כמעט ישוב שאין בו הרוגים או אנשים שנפצעו קשה.
וכעת עם ישומו של הסכם אוסלו, והענקת שלטון לרשות הפלשתינאית על שטחים ודרכים, הסכנה גברה מאוד. מחבלים יכולים להתכונן לפיגועים בתוך שטחי האוטונומיה באין מפריע. ממשלת ישראל ציידה את השוטרים שלהם ברובים, והם יורים על מכוניות של חיילים ואזרחים, ואין עוצר. תעוזתם גוברת. ולא זו בלבד שפעילי החמס שהתנגדו להסכם מבצעים פיגועים ללא הפרעה מצד השוטרים, אלא אף אנשי הפתח שאינם במשטרה ושוטרי האוטונומיה בעצמם מבצעים פיגועים. למשל במדרחוב בי-ם שוטר פלשתינאי רצח חיילת בנשק שסופק להם מצה"ל. וכן המחבל שפוצץ את עצמו ליד האוטובוס בירושלים וכמעט גרם לפיגוע נורא היה שוטר פלשתינאי. כיום כתשעים אחוז ממקרי הירי באזור עזה, לעבר יהודים, נעשים בנשק שסופק למשטרה הפלשתינאית על ידי ממשלת ישראל. בסוף קורס לשוטרים שנערך ביריחו הם הצדיעו במועל יד והריעו תרועה נאצית, שמעידה על שנאתם התהומית של 'השוטרים' אלינו, ועוד הם צעקו שם במצעד הסיום: "חיפה אשקלון ואשדוד שלנו". וכן אין הפלשתינאים מוכנים להתנער מהרצח, עובדה שרוצחיו של החקלאי אורי מגידיש משמשים כשוטרים, ולמרות שהוסכם שהם יסגירו לנו את הרוצחים, הודיעה הרשות הפלשתינאית, שהם לא יסגירום. כלומר אין אפשרות לסמוך על כך שהם יאבקו בטרור, אלא להיפך הם יתנו מחסה לרוצחים. והמקרים שהוזכרו הם רק דוגמאות.
ואם עד לישום ההסכם בעזה ויריחו יכלו שרי הממשלה לטעון, שאכן חשבו בתום לב שהשוטרים הפלשתינאים ילחמו בטרור, ושעזה ויריחו ישמשו אבן בוחן להסכם כולו. הנה לאחר שהמציאות המרה מוכיחה אחרת, בכל זאת הממשלה הרעה הזו חותרת להמשך ישום ההסכם ברחבי יהודה ושומרון.
ולא זו בלבד, אלא אף משחררים מחבלים מהכלא, ומחבלים אלה עוסקים בתכנון פיגועי טרור ורצח. לדוגמא, יובל גולן נרצח באדוריים על ידי מחבל ששוחרר ימים ספורים לפני כן מהכלא בעסקה עם אש"ף. וכן שניים מחוטפי ורוצחי נחשון וקסמן שוחררו בהסכמים הנ"ל. ואם עד כה יכלו לטעון שלא ידעו שהמשוחררים ימשיכו לרצוח, הרי הם עומדים להמשיך ולשחרר מחבלים שרצחו יהודים.
וזאת לדעת, מספר היהודים המתגוררים בגוש קטיף 4.000 ואילו מספר היהודים ביהודה ושומרון למעלה ממאה וארבעים אלף. והקושי להגן עליהם רב בהרבה, משום שמדובר בעשרות רבות של ישובים הסמוכים לישובים ערבים, ואם ח"ו צה"ל יצא ממרכזי הערים, לא יוכל להגן היטב עליהם, כי לא יוכל לרדוף אחרי המחבלים שינסו לפגוע בישובים, וכן לא יוכל למנוע את התארגנות המחבלים לפני יציאתם לפיגועים. ועל המשטרה שלהם, כאמור, לא ניתן לסמוך.
וכן ישנם מאות כבישים שהמתיישבים ביש"ע נוסעים בהם, ורבים מהם עוברים בתוך כפרים או ערים ערביות, ועל פי ההסכם ישלטו בהם שוטרים ערבים. ואף אם בחלק מהכבישים לא ישלטו שוטרים ערבים, בקלות יוכלו המחבלים לצאת ממקומותיהם לפגוע ולברוח חזרה אל תחת כנפי 'משטרתם'. על פי תוכנית הממשלה, יסעו אלפי ילדים יום יום ללימודיהם במקומות שיסתובבו שם שוטרים פלשתינאים עם נשק. ואף בכבישים שיפטרלו שוטרים ערבים יחד עם חיילי צה"ל, עינינו רואות שכבר היום בגוש קטיף ההסכם לא מתבצע, ופעמים רבות שוטרים ערבים חמושים נוסעים לבדם בכבישים אלו, ואף מאיימים על חיי היהודים, ומיום ליום תעוזתם גוברת. ואף אם יטענו שכעקרון המשטרה הפלשתינאית מעוניינת לשמור על שקט ובטחון, ידוע שיש בתוכם שוטרים רבים שתומכים בחמאס, ומי יבטיח ש'שוטרים' כאלו לא יפתחו באש על נוסעים יהודים. לא מזמן דווח שראש השב"כ הפלשתינאי בעזה איים על חיי ילדי נצרים.
על פי הנתונים המדווחים מגוש קטיף מתברר שמצב הבטחון שם נורא ואיום. בכל יום מתבצעים נסיונות פיגועים על ידי ירי ומטעני חבלה. בשבוע אחד בלבד הותקפה התחבורה הציבורית חמש פעמים ביריות. לעבר כפר דרום ירו בתקופה של כחצי שנה עשרים ושנים פעמים. ולא מזמן ניסו לפגוע על ידי עגלת נפץ באוטובוס של הילדים שנסעו לבית ספרם, ובנס לא ארע אסון כבד. יש אומרים שכיוון שהמחבלים עדיין לא מאומנים בנשק לכן ברוב המקרים לא קורה כלום, אבל בנתיים הם מתאמנים בשטחי האוטונומיה באין מפריע, ואין לדעת מה ילד יום. רק בחסדי ה' ניצלו חייהם של מאות יהודים שהותקפו על ידי מחבלים בירי ומטעני חבלה. "שמע ה' וחוננו ה' היה עוזר לנו".
ולפי ההגיון, אם ח"ו ההסכם ייושם ברחבי יהודה ושומרון, מצב הבטחון יהיה עוד הרבה יותר גרוע. ראשית מפני תנאי השטח ומספר היהודים. ושנית, ההגיון מורה שבנתיים יש לשוטרים הפלשתינאים עוד אינטרס לשמור על שקט יחסי, כדי לקבל לידם גם את יהודה ושומרון. אבל לאחר שיקבלו, מה יניע אותם לנסות לצמצם את הפיגועים? ואם כבר היום אינם מצליחים בכך, ואינם מסוגלים להשתלט על עצמם וקל וחומר על אנשי החמאס, מה יהיה לאחר שיקבלו את יהודה ושומרון?
ואם ישאל כבוד הרב מדוע אם כן המתיישבים נשארים במקומותיהם. ראשית מפני מצוות ישוב הארץ, כמבואר ברמב"ן, ובמנחת חינוך תכ"ה. ושנית, ההלכה שאומרת שתחילת נפילה ניסה, היא שמונעת את האנשים מלברוח. שאם נברח אל תוך הקו הירוק, יראו הערבים כי דרכם משתלמת וימשיכו לרדוף אותנו עד חורמה, בתוך הערים הגדולות ר"ל. והם יעשו זאת על ידי מסתננים וגם על ידי ערבים אזרחי ישראל, שלאור ההצלחה של אש"ף יצטרפו לשורות הטרור. ועוד דבר המתיישבים יודעים, שכל משפחה שבורחת מהסכנה, גורמת לסכנה כפולה למשפחות הנשארות. משום שעל ידי כך הנשארים נחלשים, יש פחות תחבורה בכבישים, פחות שומרים בלילות, ולעומת זאת על ידי כך בטחונם של שונאינו יגבר, והם ישובו ויתקפו את הנשארים ביתר מרץ. ולסגת כולנו כאיש אחד לתוך הערים הגדולות זהו דבר שלא ניתן לביצוע, לרוב המשפחות אין אמצעים לרכוש או לשכור בתים, את כל כספם השקיעו בבתים שבנו או קנו ביש"ע. ושהעשירים יברחו וישאירו את העניים לבדם לגורלם הוא דבר שלא יעלה על הדעת של כל אדם מוסרי. בנוסף לכך, אין כיום במדינת ישראל בתים בשיעור מספיק לקליטת כל המתיישבים.

והנה פנו אלינו אנשים ונשים ממתיישבי יש"ע ומשאר חלקי הארץ, ונפשם בשאלתם, מה דינה של הממשלה הרעה הזו והעומד בראשה:
א. האם ניתן להחשיבם כשותפים למעשי הרצח שהתבצעו על ידי המחבלים, שהרי הם בדמיונותיהם אחראים להתגברות כוחם, ולציודם בנשק, ובהתרת כניסתם של השוטרים הפלשתנאים לעזה ויריחו. ואם יאמרו שלא ידענו שכך יהיה, ואכן הם הבטיחו בעת חתימת ההסכם שמעתה ישרור שקט, והפיגועים יחדלו, ואש"ף יטפל בחמס בלי בג"ץ וכו'. הרי הזהירו אותם חזור והזהר כל נציגי המתיישבים וראשי האופוזיציה שלא לתת אמון ברוצחים ובדבריהם. ולכן השאלה האם חברי הממשלה נחשבים כשותפים למעשי הרצח שנעשו, והאם על פי ההלכה יש להעמידם לדין, ומה עונשם במידה ויחשבו שותפים לרצח.
וכמובן שידוע לנו שיש צדדים רבים מאוד לבעיה, שמצד אחד ממשלה רשאית לפעול לטובת העם כפי ראות עיניה. אולם מן הצד השני יתכן והדין משתנה לגבי הממשלה שאין לה רוב יהודי והיא נשענת על קולות ערבים (וכפי שהתפרסם אף עשתה קנוניה עם שונאי ישראל כנגד הרוב היהודי).

ב. וכל זה בנוגע למעשי הרצח שכבר בוצעו, אבל השאלה הקשה יותר היא, על פי ההלכה, מה יהיה דינה של הממשלה, במידה ותמשיך את ביצוע ההסכם הנ"ל ביהודה ושומרון. שהנה לגבי יחיד שעשה פעולה שמסכנת את בטחונו של יחיד ישנם הלכות פסוקות ברמב"ם הלכות חובל פרק ח' הלכה ט' עד י"א, וכן פסק הטור ושו"ע חו"מ שפ"ח. אלא שצריך להגדיר מה דינם של נבחרי ציבור שעושים פעולה שכזו במסגרת תפקידם. וכן מה דין מסירה שנעשית בשוגג, מתוך טיחת עינים והתעלמות מהעובדות ומדעת הרוב היהודי?
ואף אם הגדרת פעולה זו היא 'מסירה', מסתבר שלא יתכן לקבוע שכל אדם רשאי להרוג ולפגוע בראשי הציבור, משום שאין נזק גדול יותר לשלומו הכללי של הציבור, מאשר תוהו ובהו כזה שאיש הישר בעיניו יעשה, וכבר אמרו חכמינו ז"ל: "לעולם הוי מתפלל לשלומה של מלכות, שאלמלי מוראה איש את רעהו חיים בלעו". ואם כן נראה שלא ניתן להחיל דינים של יחיד על ממשלה. אבל מכל מקום יתכן שחכמי ישראל וראשי הציבור צריכים להזהיר את רוה"מ ואת שרי הממשלה, שאם ימשיכו למסור את תושבי יש"ע לשלטון מרצחים, על פי ההלכה יהיה הכרח להעמידם למשפט ציבורי ולהענישם כדין של מוסר. ובמיוחד שהממשלה עצמה דאגה לציודם בנשק וכסף לתשלום עבור שרותם. (וזאת בנוסף למה שהתפרסם לאחרונה, שנציגי רוה"מ עשו הסכם עם אש"ף לפני הבחירות שיעזור להם להיבחר ולהשתלט על הרוב היהודי).

ג. האם גם ראשי הצבא שהיו שותפים בעיצוב ההסכם הנ"ל יחשבו כשותפים לחטא, מאחר שהממשלה הסתמכה עליהם כעל מומחים לנושא הבטחון, ובזה שלא הזהירו את הממשלה מפני התוצאות הרצחניות המסוכנות של ההסכם - הרי הם שותפים לאחריות? או שמא מאחר שלא הם החליטו, לא עליהם רובצת האחריות?

ד. במידה ואכן על פי ההלכה ניתן להענישם בבית דין, האם מוטלת על כל אדם מישראל חובה לפעול כדי להביא להעמדתם למשפט, בבית דין צדק, או בלית ברירה בבית משפט חילוני.

ה. האם חובה על מנהיגי הציבור, הרבנים והעסקנים, להזהיר בשעה קשה זו את ראש הממשלה ושריו, שאם לאחר הנסיון המר של ההסכם בעזה ויריחו הם ימשיכו את יישומו ברחבי יהודה ושומרון, יהיו חייבים על פי התורה להחיל עליהם את דין ההלכה היהודית, (ולהעמידם למשפט), כדין מוסר נפשות יהודים וממונם לידי גוים?

ואל יאמר הרב שבעניין זה הנשאל מגונה, משום שכבר לא ניתן יותר להשתיק את השאלה הבוקעת מליבם הכואב של המון יהודים בארץ ובתפוצות, ויש מהם שדנים בסוגיה זו בכובד ראש. וגם כמה יתומים והורים שכולים שנפגעו על ידי המחבלים פנו אלינו בשאלה זו, וקול דמי אחינו זועקים אלינו מן האדמה. ולכן הננו פונים אל כבוד הרב שיבאר לנו בעניין זה תשובה ברורה.
וידוע לנו החשש שעצם העיסוק בשאלה כזו עלול לעורר ח"ו מחלוקת חריפה בעם, אבל לאור המציאות בשטח, הננו חוששים וחרדים שהמצב יחמיר כל כך ח"ו עד ששאלות כאלו יהיו נחלת הכל ובליבות רבים מהנפגעים יתעוררו רגשי נקם, ואיש הישר בעיניו יעשה. ולכן מוטב להקדים תרופה למכה ולדון בזה תחילה בבית המדרש.

ומאחר שהשאלה גדולה וקשה כל כך, ונוגעת לכלל האומה, הננו מפנים את שאלתנו בפני גדולי הדור, עיני העדה, שיורו לעם את הדרך הישרה אשר ילכו בה. ואף שלמרבה הצער אין הממשלה מתייחסת בכבוד הראוי לדעת תורה, מכל מקום אין ספק שלפסק הלכה מאת גדולי התורה תהיה השפעה גדולה בשמיים ובארץ.
עד כאן נוסח השאלה.

לאחר רצח רבין, זומנתי לחקירה במשטרה, תוך ליווי תקשורתי עוין, שכאילו הרבנים היו שותפים להסתה לרצח.
זמן קצר לאחר מכן פרסמתי מאמר תגובה לכך בגיליון רבני יש"ע מס' 29, תחת הכותרת "יש עשן בלי אש".
וזה לשונו: אמנם מקובל לומר אין עשן בלא אש, אבל כפי הנראה אצל הממשלה הזו, כל סוג של עשן הוא מסך עשן, ויש עשן בלא אש. הנה לדוגמא, עיוות בולט של הצגה מגוחכת של "אשמה" כנגד רבנים.
בחודש אדר א' תשנ"ה, שלחתי שאלה לכארבעים רבנים, מגדולי התורה שבדור. המכתב נשלח אל כל הרבנים המפורסמים מכל הזרמים. במכתב פורטו בהרחבה הבעיות הביטחוניות החמורות שהתעוררו, ושעלולות להתעורר בעקבות הסכמי אוסלו. לאחר מכן הועלתה השאלה, מה מידת אחריותם האישית של חברי הממשלה וראשי הצבא, למה שעלול לקרות עקב מדיניותם. כלומר, אם ח"ו יקרו אסונות נוראים עקב הסכמי אוסלו, האם על פי ההלכה, במידה ובתי המשפט יתנהלו על פי ההלכה היהודית, ניתן יהיה להעמידם לדין. ואם כן, מה יהיה עונשם. השאלות הוצגו באופן מפורט כמקובל בדיון תורני.
במוקד השאלה עמדה העובדה כי הממשלה אינה נתמכת על ידי הרוב היהודי, וגם לא הציגה במצעה לפני הבחירות את העובדה, כי תנהל שיחות עם ארגון המרצחים, אש"ף. על כן יתכן, שהיא תחשב כמי שפעלה בלא סמכות, לכל הפחות מן הבחינה המוסרית, ולפיכך היא עלולה להיתבע לשאת באחריות, יותר מאשר מחדל בטחוני רגיל, כדוגמת המחדל שקדם למלחמת יום הכיפורים. באותו זמן בדקו כמה משפטנים שאלה זו, במשקפי המשפט הפלילי בישראל ובדמוקרטיות החשובות.
במכתב השאלה נכתב במפורש, שאף כי ניתן אולי למצוא דמיון מה בין דין 'מוסר' למצבנו, ברור למעשה, כי "לא יתכן לקבוע שכל אדם רשאי להרוג ולפגוע בראשי הציבור, משום שאין נזק גדול יותר לשלומו הכללי של הציבור, מאשר תוהו ובהו כזה, שאיש הישר בעיניו יעשה. וכבר אמרו חכמינו ז"ל: 'לעולם הוי מתפלל לשלומה של מלכות, שאלמלי מוראה איש את רעהו חיים בלעו'. אם כן נראה, שלא ניתן להחיל דינים של יחיד על ממשלה".
מאחר שהשאלה עסקה בדיון עיוני תיאורטי, שמשמעותו העיקרית - מוסרית-תורנית, ונשללה באופן מוחלט האפשרות שיחול על מישהו דין 'מוסר', ברור לגמרי שמותר היה לדון בשאלה זו בבתי המדרש ללא חשש. ואף על פי כן, מתוך זהירות יתירה, המכתב נשלח בצורה דיסקרטית לרבנים אחראים. כל זה כדי להימנע עד כמה שאפשר מן הסכנה, שדיון זה יסטה מן הגבולות הברורים שהוצבו לו בשאלה.
מאחר שלא התקבלו תשובות ברורות בנידון, נגנז המכתב, ולא נודע דבר אודותיו. רק לאחר שהחל ציד המכשפות, חברו עיתונאים רבים, בסיוע אותו מוציא דיבה נקלה (1), לפעולת בילוש אחר כל שמץ אשמה בקרב הרבנים ונאמני ארץ ישראל. ואכן "הצליחו" לחשוף את מכתב הרבנים "המרשיע", שהדבר היחיד שיוצא ממנו בבירור הוא, שלא חל על מישהו מן הממשלה דין 'רודף'. אלא שהפכו את הקערה על פיה וטענו כי הועלתה במכתב שאלה זו.
כל החקירה במשטרה כלפי, וכלפי עוד שני רבנים, סבבה אך ורק על מכתב שאלה זה. אגב, כל עורך דין או ח"כ שראה מכתב זה, הביע את פליאתו הגמורה, על עצם קיומה של החקירה, ואמרו, כי זהו טירוף מערכות מוחלט, שמבוסס על יחס מחפיר מצד הממשלה ועושי דברה - לתורה, למסורת ישראל, ולאלה שמתנגדים לעמדתה.
גם בפני השוטר החוקר, הבעתי את מחאתי, כי זימון רבנים לחקירה, באופן פומבי, על חשדות הבל, מהווה התערבות של המשטרה בוויכוח הפוליטי שבין הממשלה לאופוזיציה, תוך שהמשטרה מסייעת לממשלה להציג את מתנגדיה באור שלילי, כאנשים החשודים בפשעים חמורים. גם ההודעות שהודלפו, לתקשורת היו חסרות יסוד. לדוגמה, נאמר כי נחקרתי תחת אזהרה, ולא היא. נאמר כי נאסר עלי לדבר עם רבנים אחרים, ולא היא. וכו' וכו'.
לסיכום: הזימון הגורף של רבנים שונים שאין ביניהם קשר עם מישהו שנחשד בפשע חמור, והדבר המשותף ביניהם הוא, שהם רבנים ולומדי תורה, מצביע בעליל על ניסיון מחפיר מצד הממשלה להבאיש את ריחם של הרבנים בעיני הציבור, ולהציגם באור שלילי. יתכן שהממשלה חוששת לגשת לבחירות, על בסיס המצוקה האמיתית, הביטחונית, הכלכלית והחברתית שהסכמי אוסלו גורמים למירב האוכלסיה בישראל - הן ביש"ע, והן במרכז הארץ.לכן היא מנסה ליצור אווירה של מקרתיזם נוסח ישראל, נגד התורה ולומדיה, כדי להסית את מוקד הדיון הציבורי מהשאלות המדיניות אל עבר "הסכנה" כביכול, שנשקפת לדמוקרטיה ולשלטון החוק. ניסיון כזה מזכיר את פעולות היבסקציה (המדור היהודי) בממשלת ברית המועצות בשנות העשרים, כאשר קומיסרים יהודים רדפו במכוון את המנהיגות הרוחנית של קהילות ישראל - רבנים, ראשי ישיבות ולומדי תורה.
כמו אז כן עתה, אנחנו מוכנים למסור את נפשנו על כל אות וכל דבר מדברי התורה, ולא ניסוג משלמותה וקדושתה בשום תנאי.
(1 - הכוונה ליואל בן נון, שמסר לשלטונות שמות של רבנים שלטענתו השקרית 'הסיתו' כביכול להרג השיכור ימ"ש).