בראיון ליומן ערוץ 7 מספר פרופ' שרגא שובל, ראש המחלקה להנדסת תעשייה באוניברסיטת אריאל, על התכנית שיזם והוביל לפיתוח רובוטים שיתמודדו עם סכנת המנהרות העזתיות מבלי לסכן את חייהם של חיילי צה"ל. "הפרויקט החל לפני כתשע או עשר שנים, כאשר צה"ל התמודד עם בעיית המנהרות בציר פילדלפי וזה עלה לנו בהרבה קורבנות. כאב לי הלב לראות את החיילים שמסכנים את חייהם כדי לטפל באותן מנהרות. אני עוסק ברובוטיקה כבר שלושים שנה והיה לי רעיון איך לטפל במנהרות בצורה שיכולה לחסוך בחיי אדם", מספר שובל שיצר באופן עצמאי קשר עם יחידת 'יהלום' של חיל ההנדסה, היחידה שעיסוקה הוא פיצוח מוקדי האיום של המנהרות מרצועת עזה. בעקבות הקשר הראשוני נפגש שובל עם קציני היחידה, ביקר בשטח ובשטחי האימון, שמע את צרכיהם המבצעיים ואת חסרונותיהם של הרובוטים שהיו אז בשימוש צה"לי ולא נתנו מענה של ממש לתופעה ולאחר מכן החל בפיתוח אלטרנטיבות מדגמיות לרובוטים יעילים המותאמים למלחמה במנהרות של אותם ימים. "הנציגים של היחידה היו נלהבים", הוא מספר ומציין כי מרבית החברות המייצרות רובוטים כיום אינן עוסקות בתחום המנהרות שהיו אז צרות ומותאמות לזחילת אדם, בניגוד למנהרות כיום שבהם ניתן להעביר כלי רכב ובקר ואף גמלים. לאחר שהוכן האב טיפוס הראשוני של הרובוט הגיע שלב ההתערבות של משרד הביטחון, אך משם הגיעה תשובה שלילית. המשרד סירב לתמוך במיזם כלכלית וראשיו טענו שההתנתקות מגיעה בקרוב ועימה היציאה מעזה ומשום כך אין עוד צורך במאבק בתופעת המנהרות. לאחר שזו התשובה שחזרה ונמסרה מכיוונו של משרד הביטחון הבין שובל כי לא תהיה תוחלת למיזם שלו והוא פנה לאפיק האקדמי, פרסם מאמרים אודות המיזם שלו ורשם פטנט אך מעבר לכך לא קודם המיזם. שובל מציין כי גם במהלך הכנתו של המיזם לא תרם משרד ביטחון תקציב כלשהו לקידומו והמימון למחקר ולפיתוח האב טיפוס הגיע מכספו שלו, משאריות תקציב של מחקר אחר ומתרומתו האישית של יהודי תושב ארה"ב. להערכתו של פרופ' שובל לו היה המיזם ממשיך הוא היה מתפתח במקביל למציאות הקיימת בשטח ומציג מענה גם למנהרות הגדולות והמשוכללות של ימינו אלה. בעיקרו מחקה הפרויקט שלו את תנועת החפרפרת וממנה מגיע להישגים עבור הלוחמים שמאחור. באשר לתיקצובו של המיזם מציין שובל כי בקשתו ממשרד הביטחון הייתה פחות מאחוז מתיקצוב 'כיפת ברזל' אך לא היה שם מי שיראה את התכלית המתחייבת למיזם שכזה. לדבריו במחיר של פצצת עומק אחת ניתן היה להשלים את הפרויקט ולהפוך אותו למבצעי. על תחושותיו כיום, לנוכח המאבק המתחדש בתופעת מנהרות הטרור, אומר שובל כי תחושת כאב הלב הזכורה מלפני עשר שנים חוזרת אליו. "אני מרגיש את אותן הרגשות ובנוסף תחושת תסכול לאחר שאמרנו שהסיפור של המנהרות לא נגמר. לצערי לא הקשיבו אז. היום אנחנו מבינים שאי אפשר להתעלם. יש לנו את היכולת והפתרונות. צריך להשקיע משאבים", הוא אומר ומביע נכונות, לו רק יידרש, להגיע ולחלוק עם הגורמים הרלוונטיים את המידע שצבר לקראת פיתוח מחודש של הרובוט שיחסוך חיי לוחמים.
