התחלה: תל אביב, אייר תשל"ז. שנייה אחרי יום העצמאות. ההורים, שניהם תל-אביבים, הכירו בצבא. האם, זיכרונה לברכה, הייתה מורה לתנ"ך והאב רואה חשבון. המשמעות: הרבה תנ"ך בבית, "וחוץ מזה אבי הוא עיראקי, אז זה היה בית מסורתי". יש לה אח אחד. לימודים: בבית הספר היסודי שבו למדה, בשכונת בבלי, לומדים היום ילדיה. השנים שלה שם כללו חברות במועצת התלמידים וגם חברות אמיצה עם המוזיקאי שלומי שבן, עמו היא בקשר עד היום. לפני כמה ימים הייתה בהופעה שלו ושל קרן אן, ומישהו מהקהל צעק שהיא פשיסטית. "שלומי ענה: 'לא ידעתי שיש ערסים בקהל'". תיכון: עירוני ד', אותו סיימה בהצטיינות יתרה. בתקופה הזאת כבר לא היה זמן למועצת תלמידים. "זה היה תיכון מאוד הישגי. בעיקר למדתי והייתי בצופים". צופים: החברות בתנועה הייתה מהרגע הראשון, ואדוקה. "כשהייתי בכיתה ו' ההורים נסעו לטיול בדרום אפריקה. ויתרתי עליו למען מחנה הקיץ של התנועה". בהמשך הייתה מדריכה וגם רשג"דית. עד סוף התיכון גם רקדה בלט "יחד עם אמא". אמא: האם נפטרה כשהיא הייתה בת 23 בלבד. "היינו מאוד קשורות. בהתחלה היה קשה, אבל החיים ממשיכים". צבא: מש"קית חינוך, שאחראית על תרבות, הנחלת מורשת קרב וחינוך. השירות התחלק בין גדוד 12 של גולני לסיירת של החטיבה. "היה לי שירות משמעותי. מג"ד 12, סא"ל חוסיין עאמר, היה דרוזי, אבל האדם הכי ציוני שיש. לפני שהגדוד עלה לחברון הוא ביקש שאארגן סיור בשכונת אברהם אבינו, במערת המכפלה ועוד, כדי שהחבר'ה יבינו למה הם שם. שם גם הכרתי את הציונות הדתית". הציונות הדתית: "בסיירת גולני היו קיבוצניקים ובני הציונות הדתית, והתחברתי אליהם מאוד. יש לי משם חברים טובים שעד היום מתגייסים בשבילי בפריימריז". הטיול: אחרי הצבא הייתה תקופה של עבודה כמדריכת טיולים, ואז נסיעה לדרום אמריקה למשך ארבעה חודשים שכללו חריש עמוק של היבשת. "כיפי". אוניברסיטת תל אביב: שקד נרשמה ללימודי הנדסת חשמל ומדעי המחשב. "סבלתי בלימודים בצורה שלא תתואר. היה נורא משעמם". וגם "כל השנים הייתי רגילה להיות המצטיינת, וכאן הייתי בינונית". טקסס אינסטרומנטס: עוד בהיותה סטודנטית התחילה לעבוד בחברת היי-טק ועברה לתפקידי ניהול פרויקטים, פיתוח עסקי ועוד. "העבודה הייתה טובה ומתגמלת, היו שם אחלה חבר'ה. כשעברתי לכנסת, נאלצתי לרדת בשכר". היא שמחה בכך שיש לה מקצוע חוץ מהפוליטיקה, "אני לא תלויה בחסדיו של הציבור". ליכוד גדול: אביה איש ליכוד, אמה תמכה בעבודה והיא זרמה עם אבא, למרות שזו לא הייתה דעה אופיינית בסביבתה הקרובה. בשנת 2000 התפקדה לליכוד באופן רשמי. מאוחר יותר הייתה פעילה במשאל המתפקדים נגד העקירה וגם הסתננה לגוש: "הייתי בחופשת לידה. השארתי את התינוק בבית, נסעתי לראות מה קורה שם וחזרתי בערב". משפחה: את אופיר, בעלה, הכירה דרך חברים שאיתם טיילה בדרום אמריקה. אופיר הוא ממיין לקורס טיִס וטייס F16 במילואים. "עיקר הנטל של הבית נופל עליו, וכל הכבוד לו". לזוג שני ילדים, אורי בכיתה ה' ושירה בכיתה א'. ובשעות הפנאי לא מכינים קלפי מקרטון, "אני ממש מנתקת אותם מהפוליטיקה, בינתיים". בנימין נתניהו: ההיכרות בינה ובין נתניהו התרחשה כאשר "הליכוד היה מרוסק והוא חיפש צוות חדש". הוא לא יכול היה להציע יותר מאשר הצטרפות למדבר פוליטי. אבל היא לא היססה, "זה עניין אותי והסכמתי לעשות ויתור גדול בשביל זה". בעבודה לא הסכימו לפטר אותה, וביקשו שתישאר עוד שלושה חודשים ואז תצא לחל"ת. שלושה חודשים: "בינתיים פרצה מלחמת לבנון השנייה והמציאות הפוליטית השתנתה". כשנכנסה לנהל את הלשכה של נתניהו, שכבר לא היה מנודה, הוא ביקש ממנה להביא מישהו "רציני שיביא לנו את ראשות הממשלה". היא ראיינה את נפתלי בנט וקיבלה אותו לעבודה. הם עבדו יחד במשך שנה וחצי. "למדתי מנתניהו המון", עד שזה נגמר. "בניגוד לכל השמועות נפתלי החליט לעזוב". תככים בלשכה: אף מילה. "גזרתי על עצמי שתיקה בנושא נתניהו. לא טוב שאנשים ידברו אחד על השני בפוליטיקה". היא עזבה את הלשכה היישר לחיקה החמים של חברת ההיי-טק שחיכתה לה. "הבוס אמר לי: 'את עוד תחזרי', והוא צדק". ישראל שלי: כשבנט עבר למועצת יש"ע החליטו השניים לעשות מעשה. "ראינו שיש הרבה אנשים שרוצים לפעול. חשבנו שהימין הוא הרוב במדינה, אבל בגלל התקשורת לא שומעים אותו. היינו צריכים לרשום פטנט על איגוד ציבור סביב רעיון בפייסבוק". 'ישראל שלי', שהיא עמדה בראשה, הצליחה להניע עשרות אלפי אנשים לפעולה. "הדבר הכי חשוב שעשינו זה למנוע חרמות בחו"ל". חרמות: "למשל, כשהזמרת מייסי גרי כתבה שהיא מתכוננת להגיע לארץ, הופעל עליה לחץ שלא תגיע. אנחנו שלחנו אנשים להפעיל לחץ נגדי - וזה עבד. חשוב שהזירה לא תהיה ריקה". תמונות מזעזעות: באישור המשפחה, היא הפיצה לתקשורת העולמית תמונות של משפחת פוגל שנרצחה באכזריות. "אין אדם שראה את התמונות האלה ולא בכה. זו הייתה החלטה לא פשוטה". גם עכשיו, אחרי הטבח בבית הכנסת בהר נוף, היא דחפה לפרסום תמונות קשות. "הפלשתינים עושים את זה כל הזמן, צריך להראות גם את התמונות האלה. הן משמעותיות". הסברה: "ישראל כושלת בתחום הזה. היחיד שעושה משהו הוא בנט, אבל איש אחד לא יכול לעשות עבודה של מדינה שלמה. אפשר, לא בהרבה כסף, להקים מערכים מתאימים ולרתום את יהודי העולם למערכה. משרד החוץ שלנו תמיד מתנצל, לכן בנט יצא בקמפיין שהוא לא מתנצל". הבית היהודי: כשהמפד"ל נפתחה לפריימריז, "החלטנו, נפתלי, הרב רונצקי ואני להיכנס פנימה". חברים בליכוד אמרו לה שזו התאבדות פוליטית. "כי לא ננצח את המנגנון של אורלב". היא בחרה במפלגה הזאת כי "מאוד האמנתי בשילוב של דתיים וחילונים על בסיס ערכי הציונות הדתית. זו חברה שאני מאוד מעריכה". הבחירות: אחרי עבודה של חמישה חודשים, "בבוקר במשרה מלאה בהיי-טק ובערבים בחוגי בית", היו תוצאות. היא לא הופתעה מכמות המנדטים. "גם בהתחלה, כשצפו לנו שמונה, חשבתי שיהיו 12 וגם בסוף כשחשבו שנהיה 16". הייתה אפילו התערבות על ארוחה עם משה קלוגהפט, מנהל הקמפיין ועם בנט. אחד שילם את חובו, השני לא. נחשו מי. "אני שמחה שלא קיבלנו יותר. לא טוב לגדול בבת אחת. ההישג היה מכובד ומתאים". הישגים בקדנציה: "ניהול ותחזוק הסיעה שמורכבת מאנשים מקסימים, אבל כל אחד שונה מהשני. היה צורך לגבש את כולם ולשמור אותם כדבוקה אחת". הישג נוסף הוא חוק הגיוס "שהצריך עבודה עדינה מול החרדים, 'התנועה' ו'יש עתיד' וללכת בין הטיפות". והשלישי הוא החוק שמונע שחרור מחבלים רוצחים. פספוס: אין אחד כזה אישי, "אבל אני חושבת שכסיעה היינו חדשים ולקח לנו קצת זמן להבין איך עובדים". משהו אחד שבטוח יכול היה להיראות אחרת הוא "הבחירות לרבנות הראשית", וגם "כיו"ר השדולה להשבת יהונתן פולארד, אני מצטערת שגם אנחנו לא הצלחנו להחזיר אותו". כמעט פיצול: אחת הסיבות שבסופו של דבר אין פיצול "היא האופן שבו ניהלתי את הסיעה". היא לא נוטרת על כך שאורי אריאל חשב שיש לפצל, "וזה טבעי שבכל סביבה אנושית יש מתחים ויש דעות שונות". ציות לרבנים: לדעתה הסיעה צריכה להתנהל בנושא הזה "כמו שהיה בשנה האחרונה". בכל הנושאים כל חבר סיעה מתייעץ עם רבניו, ובנושא דת ומדינה הרב אלי בן דהן מרכז את הנושא, מתייעץ עם פאנל רבנים קבוע ומביא את המלצתם לחברים. "ההחלטות תמיד מתקבלות בסיעה, וכך צריך. אבל בנושא דת ומדינה העמדה של הרבנים תמיד נלקחת בחשבון". מקום ברשימה: בבחירות הפנימיות הקרבות היא הייתה רוצה לראות את עצמה ממוקמת "כמה שיותר גבוה", מה שיאפשר לה "עשייה משמעותית". משמעותית: התיק שהיא הייתה מבקשת למפלגה הוא משפטים, "זה יהיה משמעותי גם אם אורי יהיה השר". המטרות, מבחינתה, משולשות: "לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים" ולהעביר את חוק יסוד החקיקה, המאפשר לבג"ץ לבטל חוקים, אבל לכנסת לבטל את הביטול לתקופה מוגבלת. "כבר ניסו לעשות את זה ולא הצליחו". מספר מנדטים: למרות שההימור שלה צלח בפעם שעברה, היא מעדיפה לא לנחש על גבי העיתון. "מקווה שיישק ל‑20. צריך בית יהודי גדול וחזק כדי להרכיב עם נתניהו ממשלה ימנית גדולה וחזקה, כי אחרת הוא יקים ממשלת אחדות עם בוז'י ולבני". אם זה לא היה המסלול: סביר להניח שהיא הייתה עדיין בעולם ההיי-טק, "מאוד נהניתי". ובמגרש הביתי: בוקר טוב: קמה בשבע ורבע, מארגנת את הילדים ובשמונה הם יוצאים יחד לבית הספר ולעבודה, "לכנסת, לסיורים בארץ או ללשכה בדרום תל אביב". ויש גם ימים של קימה בשש, "אם יש ריאיון לתוכנית בוקר". מוזיקה: שירים ישראליים: אריק איינשטיין, חוה אלברשטיין וכדומה. "בעניין הזה אני לגמרי ברטרו". שבת: פעם בשלוש שבתות נוסעים לקיבוץ גונן, שם גדל אופיר ולמרות דעותיה פותחים להם את השער. "בבחירות האחרונות היו 11 קולות לבית היהודי בקיבוץ", והיום יש שם אפילו כמה מתפקדים. בשבתות אחרות שבהן הם בבית, נמצאים אצל האב בלילות שבת ובבקרים זה בית או טיול. "זו ברכה גדולה למי שעובד במפלגה דתית. בבחירות הקודמות ביבי תמיד היה תוקף אותנו בלילות שבת, וזה נהדר שלא הייתי צריכה להגיב". אוכל: שום דבר מתוחכם, "שוקולד או שניצל". אחזקת הבית: הרוב הגדול נופל על שכמו של אופיר ויש פרגון, "הוא מדהים". בכל הקשור לגידול הילדים היא נמצאת בתמונה. מפחיד: "אני לא מפחדת אלא יותר חוששת שהשמאל יעלה לשלטון ויעשה עוד ניסוי כושל וימסור חלקים מהארץ שלנו. למרות שצריך לזכור שהליכוד עם ארבעים מנדטים עשה את ההתנתקות, ולכן חשוב בית יהודי גדול". דמות מופת: מאז הכניסה לחיים הפוליטיים יש הרבה מחשבות על משה, "שנתן את כל כולו לעם, אבל שמע מהם טענות לאורך כל הדרך". לפעמים יש הרגשה דומה, "כשדברים לא מסתדרים בדיוק כמו שאנשים רצו". פנאי: "אין". החיים מתחלקים לעבודה וילדים. המשפחה אוהבת לטייל, ויש גם קריאת ספרים אבל לא יותר. משאלה: "שנחיל את הריבונות שלנו על כל חלקי ארץ ישראל, ולא יהיו לנו אויבים". כשתהיי גדולה: "אני אנוח ואהנה מהנכדים".
