בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחסת הד"ר אמילי לנדאו, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי וראש תכנית המחקר בקרת נשק וביטחון אזורי, לניסיונות ההרגעה האמריקאים סביב ההסכם ההולך ונרקם עם איראן. לדבריה אמנם צודק מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי כשהוא קובע כי פרטי ההסכם לא ידועים אך ישנן די הדלפות ממהלכי המו"מ המעידות על כך שהמעצמות נמצאות על סף הסכם גרעיני עם איראן. ד"ר לנדאו מעריכה בדבריה מה הם פרטי ההסכם, פרטים המלמדים על התקפלות מערבית בפני האיומים האיראניים. "להערכתי חלק מהדברים מתגבשים בעניין מספר הצנטריפוגות שהולך להיות 6500. זו נסיגה של המעצמות מעמדתן בתחילת המו"מ שאז דיברו על 1500 או 2000. אלמנט נוסף שמתגבש הוא הסעיף שדן על הזמן שבו יחול ההסכם. בעבר דיברו על עשרים שנה ועכשיו על עשר שנים ועוד חמש שנים שבהן יורדו המגבלות אם איראן תעמוד בהסכם". לנדאו רואה בהסכמות מסוג זה אלמנט מדאיג ביותר שכן עד כה אין כל אינדיקציה לכך שאיראן בחרה לוותר על האפיק הצבאי של תכניתה הגרעינית. היא מזכירה בדבריה כי היעד הוא לשמור על איראן במרחק של שנה מפריצה גרעינית והמשמעות היא שגם הנושאים ונותנים עם איראן יודעים שיש עדיין חשש אמיתי מהכוונה הגרעינית של איראן "אז איזה הגיון יש בלדבר על הסרת המגבלות?", היא תוהה ודוחה את האפשרות שאולי נציגי המערב מבקשים לקוות שבתקופה זו יצליחו להכניס את איראן אל משפחת העמים. "אפשר לקוות לשלום עולמי ולפיוס אבל צריך לבסס את זה על דברים מציאותיים", היא אומרת. את הדאגה שהיא חשה מחדדת ד"ר לנדאו כשהיא מזכירה את ההתפארות האיראנית בשליטתה כבר כעת בשלוש ממדינות המזרח התיכון – עיראק, סוריה ולבנון, כאשר לצד זאת מתחזקים מהלכים פנימיים בתימן וגם אלה מובילים לביצור מעמדה של איראן במזרח התיכון. ד"ר לנדאו מדגישה כי הרטוריקה של חמינאי כלפי ארה"ב ממשיכה ללמד על שנאה וזלזול בחולשה האמריקאית ואין בה שום אלמנט המעיד על רצון להתקרבות. "על סמך מה מדברים על שינוי בעוד עשר שנים? כל העדויות מלמדות על שאיפה למצב של עמידה לקראת פריצה". באשר לחשש המערבי מנטישה איראנית של שולחן המו"מ אומרת ד"ר לנדאו כי חשש זה אולי מובן אך "זו אמנות המדינאות", כלשונה. "איראן מנסה להרתיע כי היא לא רוצה הסכם שיביא אותה לנסיגה מהכיוון הצבאי. היא השקיעה משאבים, אנרגיות ואת מעמדה הבינלאומי באפיק הזה והיא לא מוכנה לוותר עליו ולכן היא מאיימת שתעזוב את המו"מ". לנדאו מזכירה כי איראן הגיעה לשולחן המו"מ כי הסנקציות החלו להכאיב לה, וכעת "במקום למנף את כוח המיקוח הזה מפחדים מכך שהיא תפוצץ את השיחות. צריכים להיות חכמים במיקוח ולא להיכנע לדברים שאיראן אומרת, כי בכך רק מוכיחים את הסיבות ללגלוג האיראני". עם זאת ד"ר לנדאו סבורה כי נאומו של נתניהו בקונגרס אינו אלא מהלך טעות. לדבריה אמנם הסוגיה עצמה מדאיגה מאוד וקיים צורך להביא את הקהילייה הבינלאומית לקיום הסכם טוב יותר "וכנראה אנחנו בקרב מאסף בנושא הזה", אך עם זאת "מהלכי ראש הממשלה לא נכונים כי לשם כך הוא צריך לדבר עם הממשל ודיבור עם הקונגרס לא ישנה הרבה כי שם ממילא מצדדים בעמדתו של נתניהו". לדבריה את אפקט ההסברה הבינלאומי והדיבור אל העולם והאמריקאים יכול היה נתניהו לקבל בנאומו בועידת איפ"ק ולא היה צורך במהלך חזיתי מול הבית הלבן בנאום בקונגרס. בהמשך הדברים נשאלה ד"ר לנדאו אודות מאמר שפרסמה יחד עם ד"ר אפרים אסכולאי אודות פרסום גרמני ממנו עולה חשד שמא אסאד מחדש את יכולותיו הגרעיניות בהקמתו של כור גרעיני בקוסייר. ד"ר לנדאו מציינת כי המאמר הגרמני שפורסם בדר שפיגלר התקבל בהרבה ספקנות בקהיליית המומחים וגם היא ואסכולאי שותפים לחשדות ברצינות המסקנות העולות מתוכו שכן "העדויות שבו רחוקות מלהיות חד משמעיות". עם זאת היא מזכירה כי לסוריה יש רקורד עשיר בהסתרה של נשק גרעיני וכימי מהעולם כולל שקרים שהפיצה כשהתכחשה לקיומו של נשק להשמדה המונית, נשק שכעבור זמן קצר איימה בו בעצמה. כיוון שכך לטעמה יש להתייחס לסוריה בחשדנות גדולה. היא מזכירה כי סוריה מונעת מפקחי האו"ם להגיע לאתר המתקן שהופצץ מ-2008 ולמעשה אין תמונה אמיתית למה שמתרחש שם. "הדברים צריכים לשמש תמרור אזהרה".
