שופטי בג"ץ דחו לאחרונה עתירה שהגישה אשה נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול לחייב אותה בהפקדת ערבויות בסך 50 אלף שקלים כתנאי להגשת ערעור על פסיקת בית הדין הרבני האזורי לפיה היא ובעלה צריכים להתגרש. האשה טענה כי ההחלטה לחייב אותה בהפקדת ערבויות בגובה כזה פוגעת בזכות הגישה לערכאות המוקנית לה, אך שופטי בג"ץ סירבו להתערב בהחלטת בית הדין הרבני בעניין. לקריאת פסיקת בג"ץ לחץ כאן העתירה שנדחתה חושפת מגמה חדשה בבתי הדין הרבניים, שצוברת תאוצה בחודשים האחרונים, לחייב בהוצאות ריאליות צדדים לדיונים משפטיים שיוזמים הליכי סרק. בנוסף, במטרה למנוע את הגשתם של הליכי סרק, נדרשים לא פעם מערערים להפקיד סכומי כסף ניכרים בקופת בית הדין כתנאי להגשת הערעור, ועל מנת להבטיח את גביית ההוצאות במידה שתיפסקנה. נציין כי בעבר מיעטו בתי הדין הרבניים לפסוק הוצאות בהליכים בפני בית הדין, גם במקרים שבהם מדובר היה בהליכי סרק. מצב זה גרם מחד להעדפה של עורכי דין לנהל הליכים משפטיים דווקא בבתי הדין, אולם מנגד הוא הביא לריבוי הליכים בפני בית הדין שחלק ניכר מהם היו מיותרים. לדברי עו"ד רפי שדמי, "בג"צ נתן לביה"ד הרבניים לגיטימציה לנהוג כמו בתי המשפט האזרחיים לחייב בהפקדת ערבון אפילו בסכום גבוה אם ביה"ד מעריך שסיכויי הערעור אינם בשמיים".
