למאמר המלא בצירוף הערות ותרשים - לחצו כאן

בחוברת שפרסמתי לפני מספר שבועות בשם "נכון יהיה הר בית ה'" נתברר כי העולים להר הבית כיום אינם יוצאים מידי ספקות איסור לדעת גדולי הפוסקים, ביניהם מו"ז הגר"א שפירא זצוק"ל.

מטרת החוברת הייתה גם לעורר דיון הלכתי, על ידו יוכל הציבור לדעת אל נכון על מה למעשה מסתמכים המתירים ומהי דרכם בפסיקת ההלכה בסוגיא חמורה זו.

לפני כמה ימים פרסם הרב אלקנה ליאור שליט"א מאמר בו הוא מסביר כיצד הגיע אביו הגאון הרב דוב ליאור שליט"א למסקנה שמותר להקיף את כיפת הסלע, גם לדעת הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל, בניגוד לדברי הרב גורן עצמו בספרו "הר הבית" כפי שהבאתי בחוברת.

למקרא הדברים הצטערתי לגלות שחלק מן הנתונים המונחים לפתחו של הגר"ד ליאור שליט"א, על פיהם פסק בעניין זה, הינם שגויים.

מאחר והדברים נוגעים להלכה ולמעשה, ופורסמו בערוץ שבע, מוכרח אני להסיר מכשול ולהראות את המציאות לאשורה.

אין לי ספק שהרב אלקנה מבקש לכוון לאמיתה של תורה, אך אחר בקשת המחילה אין מנוס מלומר כי שגה לא רק בהבנת דברי הרב גורן, אלא גם בחישוב מקום פנוי לטמאי מת על פי השערתו שלו עצמו.

המפה על פיה פסק הרב ליאור משובשת ואינה תואמת את הנכתב בספר

בחוברת הבאתי את דברי הרב גורן שהסיק שנותרו 15.4 אמה שהם 8.96 מטר בלבד פנויים לטמאי מתים בצד המערבי של כיפת הסלע. כיום, ישנם מבנים הצמודים לכותל המערבי, בתוך שטח הר הבית, שאינם מאפשרים הליכה צמודה כזו.

למרות דבריו המפורשים והמדוקדקים של הרב גורן בספרו טוען הרב אלקנה שחשבונו האמיתי של הרב גורן מגיע ל 31.30 מטרים פנויים במערב כפי שמצויין במפת המרחקים הנמצאת בספר.

אין מנוס מלומר כי נפלה כאן טעות מצערת שהובילה למכשול.

הרב גורן האריך לחשב בצורה מאד מפורטת ומדוקדקת את המרווחים הקיימים לפי השיטות השונות בספרו. בסוף הפרק העוסק בכך, תחת הכותרת 'המרווחים של הר הבית לפי שיטות הראשונים', סיכם הרב גורן על פני שני עמודים את תוצאות החישובים בלבד, לפי כל השיטות. כל הנתונים בדף הסיכום תואמים במדויק לתוצאות החישובים בגוף הפרק, מלבד המרווח הפנוי לצד מערב, באם כיפת הסלע היא מקום המזבח. בגוף הפרק, תוצאת החשבון המפורטת היא 15.4 ואילו בדף סיכום התוצאות נכתב 54. השמטת הדפוס ברורה.

אין בשום מקום בספר חשבון שמגיע ל-54 אמה שהם 31.30 מטר, משום שחשבון זה פשוט לא קיים, לא נכון ואין לו אחיזה במציאות.

וכי יעלה על הדעת שבפירוט המדוקדק והמפורט של החשבון חישב הרב גורן בדרך מסוימת אותה פירט לפרוטות והסביר על פיה את התוצאה ומספר עמודים אחר כך בסוף הפרק, כאשר סיכם את תוצאות החישובים, לפתע חישב את המרווח המערבי באופן אחר והגיע לתוצאה שונה לחלוטין, מבלי לציין ולפרט אותה בשום מקום?

היעלה על דעת, שבנוגע לכל הנתונים האחרים העתיק הרב גורן את התוצאה המדויקת לפי המסקנות המפורטות בפרק ורק בנוגע לנתון אחד ויחיד, באופן פלאי, כתב הרב גורן תוצאה אחרת משום שהחליט שכל דרך החשבון המפורטת בפרק איננה נכונה?

הרב אלקנה מנסה למצוא כל דרך להגיע ל31.30 מטר (54 אמה) מרווח במערב לפי חשבונו של הרב גורן שלא היה ולא נברא. הרב אלקנה משתמש בחשבון של אביו הגר"ד ליאור שחולק בפירוש על דרכו של הרב גורן המפורטת בפרק, ונאלץ להוסיף את עובי הכותל המערבי למרות שהרב גורן בפירוש מודד את כל המרחקים עד הכותל ללא עובי הכותל, מחסר את מקום החיל למרות שהרב גורן מפרט אותו בחישוב זה ובכל שאר החישובים ואם לא די בכך, אחרי כל זאת ישנה עוד "סטיית תקן" כלשון הרב אלקנה של חצי מטר. בעוד שסך הכל מדובר בהשמטת דפוס של הסיפרה אחד ושל הנקודה העשרונית שמבחין בה כל מי שלמד את הספר.

המפה שבספר עודכנה ככל הנראה אחר כך ע"י המהנדס יוסף אפלבאום לפי השמטת הדפוס שבסיכום הפרק והיא משובשת לחלוטין. במאמרו כותב הרב אלקנה "לנגד עיניו של אאמו"ר היתה המפה ביודעו שזה החשבון הנכון".

בנוגע לגוף חשבון המרחקים על פי הרב גורן, למעשה, החשבון מורכב הרבה יותר ממה שדימה הרב אלקנה, והוא מבוסס על שיטתו של הרב גורן בהעמדת המזבח על הצכרא כמפורט בפרק כ"ה מספרו.

על מנת לנסות ולבסס את מידת "54 האמה" שלא עלתה על לב מעולם, כותב הרב אלקנה שהחשבון המפורט שכתב הרב גורן (בפרק כ') לפיו המרחק הוא 15.4 אמה, בטעות יסודו, כיון שלדעתו מקום הנקב הקיים בצכרא הוא מקום השיתין שבמזבח ומשם יש למדוד על פי מידה ידועה את המרחק מן הכותל המערבי. הרב גורן עצמו סבר אחרת. כמה פרקים אחר כך בספרו (פרק כ"ה) מבאר הרב גורן, על בסיס דבריו של חיים מיכלין שזיהה שמידת הסלע דומה פחות או יותר למידת המזבח, שהצכרא היא למעשה יסוד המזבח כולו.

הרב גורן מאריך לבאר כיצד בפועל העמידו את המזבח על הסלע כאשר הסלע כולו מהווה את יסוד המזבח בעוד מידת הסלע אינה תואמת בדיוק למידת המזבח. באם הצכרא הוא יסוד המזבח כולו כפי שסבר הרב גורן, אי אפשר בשום פנים ואופן לזהות את הנקב שבצכרא הנמצא בצד המזרחי של הסלע כמקום השיתין כפי שטעה לחשוב הרב אלקנה, שהרי הם היו בקרן מערבית דרומית של המזבח.

בהעמדה נכונה של המזבח, לדעת הרב גורן, מקום הנקב שבצכרא בהכרח לא עמד במכוון למקום השיתין. הבנה יסודית זו כמובן מכריחה לנקוט לחומרא לכל כיוון, משום שהנקב שבצכרא אם כך לא מהווה אינדיקציה למקום השיתין שבמזבח. פתח המערה מן הצד המזרחי של הצכרא זוהה על ידי הרב גורן כלול אליו נכנסו פרחי הכהונה אחת לשבעים שנה. על אף שבגמ' שלנו ר"א ב"ר צדוק אומר שהלול היה למערבו של כבש, הגירסא בתוספתא אותה הביא הרב גורן (שם) היא שהלול היה במזרחו של כבש. לפי זה לחומרא יש למדוד כמובן מפתח הלול המזרחי גם את רוחב הכבש ורק משם, היינו מן הקצה המערבי של הצכרא, יש למדוד לפי מידה ידועה. כך בדיוק עשה הרב גורן במדידת המרווח למערב וחשבונו מדויק ומחוור.

במכתב של הרב זלמן קורן שליט"א שפורסם לא מזמן (תשרי תשע"ח). מתייחס גם הרב קורן בסוף דבריו לדרכו של הגר"ד ליאור שליט"א בנושא זה וכותב שלדעת הרב גורן ההולך במסלול המפורסם ומקיף את כיפת הסלע מתחייב בכרת.

"לפני כמה שנים בתוכנית הרדיו "נקודה יהודית" שהיתה מוגשת ע"י מר אהרן ויזנר, הוקדשה איזו תוכנית לעליה להר הבית בזמן הזה ובתוכנית (שהאזנתי לה ברדיו) אמר הרב ליאור בקולו שבנוגע לקביעת המקומות שאליהם אפשר להכנס להר הבית, הוא מסתמך על מחקריו של הרב גורן. ולשאלת המראיין האם הוא מסתמך על הספר חצרות בית ה', הוא חזר על עמדתו שההסתמכות שלו היא על שיטת הרב גורן.

לגופו של דבר הסתמכות על דברי הרב גורן (כדברי הרב ליאור אז) אינה מאפשרת הגעה לשטח שממערב לרמה ולמעשה מחייבת בחיוב כרת את מי שהולך במסלול שבכרוז הנ"ל שכולל גם הליכה במערב בשטח שמוגדר כשטח העזרה לפי שיטת הרב גורן" עד כאן דברי הרב זלמן קורן שליט"א.

גם על פי חשבונו של הרב אלקנה ליאור בעצמו ההולכים במערב דורכים בחיל אולם אחר בקשת המחילה, האמת צריכה להאמר. השגיאה למעשה היא יסודית הרבה יותר.

אף אם נאמר שכל דברי הרב גורן בטעות יסודם וננקוט כדברי הרב ליאור, שהנקב שבצכרא הוא בקרן המערבית של המזבח – אי אפשר להקיף את כיפת הסלע כיום מבלי להכשל באיסורים חמורים.

הרב אלקנה בחר למדוד את המרחקים כאשר המקדש עומד במקביל לכותל המערבי של הר הבית. אולם בירושלמי בעירובין פ"ה ה"א מבואר שהמקדש עמד לפי רוחות העולם. זו אחת מפינות ההוכחה העיקריות של הרב זלמן קורן שליט"א לכך שאבן השתיה היא תחת כיפת הסלע, על מחקריו מסתמך הגר"ד ליאור שליט"א (כפי שכתב במכתבי תשובה) ורבים אחרים. גם במפת העליה להר הבית המפורסמת על ידי תנועת אל הר המור לעיני כל ישראל, המאושרת על פי הגר"ד ליאור שליט"א, המקדש כמובן ממוקם לפי רוחות השמים ולא במקביל לכותל המערבי או המזרחי. רק כך באמת מתלכד הכותל המזרחי של העזרה עם קיר הרמה המזרחי (מתלכד כמעט, אך זה כבר נושא אחר ואין כאן מקומו).

[יהיה זה מוזר מאד לשמוע ואיני מעלה זאת בדעתי, שהגר"ד ליאור שליט"א חולק על הנחת היסוד של הרב קורן שהמקדש היה מכוון לרוחות השמיים ואפילו לא חושש לדברי הירושלמי לחומרא בהיתר העליה להר. אם כך הם פני הדברים על תלמידיו ועל הציבור כולו כמובן לדעת זאת.]

בהעמדה מציאותית, כאשר המקדש עומד לפי רוחות השמים, לדעת הרב גורן המקיפים את כיפת הסלע עלולים לדרוך במקום העזרה ולהתחייב בכרת. ואפילו אם נשער שהנקב בצכרא הוא בקרן מערבי דרומי של המזבח, כדברי הרב אלקנה, לא נותר מקום ריאלי למעבר בקבוצה מבלי להכשל בכניסה לחיל.

הרב אלקנה כותב לתלמידי הרב ליאור די בכל אתר ואתר שיש 19.58 מטר (!) פנויים במערב ו"יש מקום מרווח ללכת במערב גם במקום בו יש בנין בולט וצריך לעקוף אותו". שלא במתכוון כמובן, הרב אלקנה טועה גם לשיטתו שלו עצמו. למעשה, גם במידת חיל של עשר אמות בדרום ובמערב (שאיננו מציאותי כפי שאבאר לקמן) רוב השביל הוא מקום החיל ונותרו לכל היותר 2 מטר הפנויים להליכה מבלי להכנס לחיל. אין אפשרות לתחום את המקום, ולמעשה כפי שניתן לראות בתצלומים של המקיפים את ההר, ההולכים בקבוצה דורכים במקום החיל גם כך והמכשלה רבה.

כל זה במידת חיל של 10 אמה במערב (ובדרום) כפי שנקט הרב אלקנה ליאור. אולם האמת היא שההנחה שהחיל בדרום ובמערב היה ברוחב עשר אמות כמו החיל במזרח, גם היא שגויה ואיננה מציאותית.

12 המעלות בשטח החיל במזרח (אחרי מקום הסורג) הובילו למפלס נמוך ב5.8 מטרים מהמפלס במערב המקדש (15 מעלות שלפני שער ניקנור ועוד 2.5 אמה לר"א בן יעקב). כיון שרום כל מעלה במקדש היה חצי אמה, חוץ מ12 המעלות המוזכרות במזרח נצרכים עוד 20 מעלות בחיל מצפון מדרום וממערב לעזרות. שלח כל מעלה גם הוא חצי אמה, ממילא רוחב החיל מצפון דרום ומערב העזרה המינימלי הוא 16 אמה, כך שבהכרח התיאור של המשנה לרוחב החיל הוא מן הצד המזרחי בלבד וכבר עמד על כך מהר"ח אלפאנדארי בדרך הקדש קדושה רביעית סי' ד' וראה עוד על כך בספרו של הר"ז קורן 'חצרות בית ה'.

ברוחב חיל מציאותי בדרום ובמערב, גם אם נקבל את השערת הרב אלקנה ונמדוד מנקב הצכרא, אין רווח פנוי כלל בין המבנה הקיים כיום לבין החיל. נמצא שגם על פי הרב ליאור אי אפשר להקיף את כיפת הסלע מבלי לדרוך בחיל האסור לטמאי מתים.

על מנת שהדברים יובנו לכל, אשרטט את התחומים במפה כאשר המקדש מכוון לרוחות השמיים. לפי הפירוט הבא:

אם הנקב שבצכרא הוא מקום הספלים/שיתין בקרן דרומית מערבית של המזבח כדברי הרב אלקנה יש למדוד מהנקב 158 אמה (91.64 מטר) למערב בכדי להגיע לסוף החיל. (3 – קרן סובב יסוד, 22 – בין האולם למזבח, 100 – היכל, 11 – אחורי בית הכפורת, 6 – כותל העזרה, 10 – חיל. 6 – תוספת טופוגרפית מוכרחת לחיל.)

מהנקב לדרום יש למדוד 66.5 אמה (38.57 מטר) עד לסוף החיל בדרום (32 אמה - כבש, 12.5 אמה בין הכבש לכותל העזרה הדרומית, 6 – כותל העזרה, 10 – חיל, 6 – תוספת טופוגרפית מוכרחת לחיל)

לסיכום נאמר, שלפי הרב גורן המקיפים את כיפת הסלע עשויים להתחייב בכרת וגם לפי ההשערה החדשה של הרב אלקנה ליאור, אין אפשרות להקיף את כיפת הסלע מבלי לדרוך בחיל האסור בכניסה לטמא מת.

קושיא כללית על דרכו של הגר"ד ליאור שליט"א

בהמשך הדברים כותב הרב אלקנה ש"טעיתי טעות למדנית" ולא הבנתי את דבריו של אביו הגאון שליט"א. דומני שהרב אלקנה לא ירד לסוף דעתי בעניין זה. הבנתי כרבים אחרים את דבריו של הגר"ד ליאור שליט"א ודווקא משום כך אני הקטן (ולא רק אני) הקשיתי וקושייתי נותרה בעינה.

אי אפשר לאחוז את החבל בשני קצותיו. אי אפשר מחד לומר שישנה מסורת מוחלטת לגבי הצכרא כמקום אבן השתיה על פיה אפשר להקריב קרבנות ולפשוט ספקות כרת ומאידך לחשוש לשיטת הרב גורן שמא הצכרא היא מקום המזבח.

הגר"ד ליאור הסביר שיש לכה"פ מסורת באופן כללי על מקום המקדש באזור הרמה, בין אם סלע הצכרא הוא אבן השתיה ובין אם הוא מקום המזבח והרב אלקנה הוסיף שניתן ליישב את זיהוי הצכרא כמקום המזבח עם מסורת הרדב"ז.

לא זכיתי להבין דבר זה

גם אם נניח שישנה מסורת על מקום קה"ק בצכרא (שגדולי הפוסקים ערערו עליה), אין שום מסורת ומעולם לא היתה מסורת האומרת שהצכרא היא מקום המזבח. להניח שעל אף שהמסורת בדבר מקום קה"ק איננה מוכרחת ומעורערת, סוף סוף מסורת כללית בדבר מקום המקדש באזור הרמה מאז ומעולם הייתה קיימת, זוהי לכל היותר השערה שאין לה בהכרח אחיזה במציאות, לא יותר מכך. הרב גורן דחה את זיהוי הצכרא כמקום קה"ק מכח קושיות עצומות שלא מצא להן פתרון.

אם "מסורת" זו לא נכונה הלכתית ושגויה בעליל מכח קושיות כפי שסבר הרב גורן, מניין לנו שעדיין קיימת מסורת על המקום הכללי של המקדש באזור הרמה? באותה מידה ניתן לומר שמתברר מכח אי ההיתכנות המציאותית, שמעולם לא היתה מסורת הלכתית על מקום קה"ק ומדובר לכל היותר בדעה רווחת שאין בה ממש והמקדש היה במקום אחר בהר.

לשער ש"המסורת טעתה" ו"לא דייקה" ולהניח שהיתה מסורת כללית על מקום המקדש ברמה ועל סמך ההשערה של מסורת חדשה זו, להכריע באיסורי כרת, זה דבר מתמיה ולא מובן. הרב אלקנה קובע מסמרות שלהזיז את המקדש ממזרח למערב זה אפשרי ואין זה פוגם במסורת הרדב"ז, אולם לצפון ולדרום זה בלתי אפשרי וזה כנראה כבר פוגע במסורת. לא זכיתי להבין את ההבדל.

הרב אלקנה כותב שהגר"ד ליאור למד לקיים מסורת כללית חדשה זו מדברי בעל השמועה עצמו היינו הרב גורן. אולם האמת היא שבעל השמועה (הרב גורן) מעולם לא השתמש בהשערה חדשה זו של מסורת כללית על מקום המקדש להלכה על מנת להכריע בספקות כרת. וזאת למודעי, שהרב גורן מעולם לא התיר להקיף את כיפת הסלע. יתירה מזו, רק לאחר שנקט לחומרא שמא המקדש נמצא בדרום ולאו דווקא באזור הרמה ניסה למצוא בכל זאת דרך בה אפשר לעלות להר לכו"ע והגיע למסקנה שאפשר להכנס באזור הדרומי בלבד. הגר"ד ליאור שליט"א, למעשה, התיר הרבה מעבר למה שהרב גורן התיר ובניגוד לדעתו להלכה.

הדיונים ההלכתיים החשובים סביב העליה להר הבית שנתעוררו לאחרונה טומנים בחובם בירור ועיון בנוגע למקומו הנכון והמכוון של בית מקדשנו ותפארתנו שיבנה במהרה בימינו. אני תפילה שלא לחינם מונחים הדברים לפתחנו בעת הזאת ונזכה לראות עין בעין בשוב ה' ציון עת יבוא אל היכלו האדון אשר אנו מבקשים.