ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם ההיסטוריון הצבאי אריה יצחקי על קרב עלום שהתרחש בדיוק בתאריך זה לפני שבעים שנה, יום ב' בסיוון תש"ח, כחלק מהמערכה על שחרור לטרון. "המערכה על לטרון בתש"ח הייתה הבור השחור של מלחמת העצמאות", אומר יצחקי וקובע כי מדובר בכישלון הגדול של המערכה כאשר מול לוחמי המדינה הצעירה עמד מתחם ענק של חיילי הליגיון הערבי. מתחם זה הותקף חמש פעמים ולא נכבש. "זה גרם לכך ששנים רבות טייחו את הנושא והסתירו אותו. מי שהיה אחראי, בן גוריון והמפקדים בשטח עשו הרבה מאמץ כדי שלא יתברר מה קרה", הוא אומר ומספר על המחקר אותו ביצע בסוף שנות השישים אודות הקרבות ההם ואודות הניסיונות להעלמתו והשכחתו. "כתבתי מחקר גדול תחת השם 'לטרון, המערכה על ירושלים' ושם פורטו כל ההתקפות לפרטי פרטים ונכתבה כל האמת לראשונה. כשניסיתי לפרסם זאת בספר לציבור הרחב נתקלתי בקשיים, עתרתי פעמיים לבג"ץ עד שהתקבל ההיתר לאחר מערכה משפטית כבדה והספר ראה אור". על 'מבצע יורם', הניסיון השלישי לכבוש את מתחם הליגיון בלטרון, הוא מציין כי מדובר במבצע שכונה 'המבצע העלום', "לא כתבו עליו כמעט שום דבר גם במחקרים הפנימיים וניסו להעלים אותו. בניגוד לשני המבצעים הראשונים 'בן נון א'' ו-'בן נון ב'' שנכשלו כישלון חרוץ עם אבידות כבדות ביותר, שבהם מי שתקף לא ביצע את המשימה, לעומת זאת ב'מבצע יורם' המשימה כמעט הצליחה, אבל בסופו של דבר לא בוצעה". ממשיך יצחקי ומגולל את פרטי הקרב העלום ההוא: "אחרי שני הכישלונות של חטיבה 7 עם כוחות לא מנוסים הוחלט שלטרון תותקף עם כוח פלמ"ח והורידו לגזרת לטרון את חטיבת יפתח שהיו בה שני גדודים מאומנים, הראשון והשלישי, כשהמח"ט הוא מולא כהן. הם הגיעו לגזרה, התאקלמו בה והחלו בהכנות לכיבוש לטרון. מפקד הקרב אמור היה להיות מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, שהיה הטוב במפקדים הקרביים במלחמת העצמאות בכמה דרגות. הוא הגיע למקום עם הכוח שלו ודרש לקבל אפשרות להתכונן למערכה כי היה מדובר במתחם מבוצר ביותר של הצבא הערבי החזק ביותר של אותה תקופה, אבל לחצו עליו לפעול מיידית כי ההפוגה שנכפתה על ידי האו"ם עמדה להיכנס ב-11 ביוני". "בגלל המהירות לא בוצעו הרבה תיאומים", אומר יצחקי ומציין כי "הרעיון של אלון היה מבריק, לתקוף מהעורף, ממזרח ולא ממערב כמו שתי ההתקפות הקודמות, אבל זה היה לחוץ, לא בוצעו ההכנות הנדרשות, וחמור מכך, לא נשלחו כוחות סיור ליליים ולציר התנועה לא הוכן ניווט לילה. לא עשו אפילו תיאום מוקדם בין שני הגדודים ולא הסדירו את הקשר בין הגדודים" מציין יצחקי את הפרטים שהובילו לכשל ומוסיף: "מפקדת המבצע לא הוצבה בקרוב למערכה אלא במרחק של חמישה קילומטרים, כלומר ההכנות למבצע היו לקויות מלכתחילה". " היו שם שני משלטים ירדנים, האחד העיקרי במקום שנקרא קבר השייח' במה שהיום הוא פארק קנדה. במשלט זה היה כוח גדול של חי"ר, מסייעת, קציני תצפית ושריוניות ועוד, וממזרח היה משלט קטן עם שלושים חיילי מחלקה אחת. הכוח יצא לקרב בסביבות תשע בערב, קצת מאוחר, והרעיון היה שהמוביל, הגדוד החמישי של חטיבת הראל, יגיע למשלט הקטן ממזרח, יכבוש אותו במהירות ולאחר הצלחת הכיבוש יגיע הכוח השני דרכו יכבוש את המשלט הגדול ולאחר הכיבוש שני הגדודים ירדו מערבה אל משטרת לטרון. זה היה רעיון מבריק אבל הבעיה הייתה ניווט. הגדוד המוביל הגיע קרוב מאוד ליעד, אבל הסייר שהוביל טעה טעות קריטית, ובמקום לעלות למשלט הקטן הוא המשיך קילומטר נוסף מערבה והגיע למשלט הגדול, וכך במקום להיתקל בשלושים חיילים נתקלו בחמש מאות חיילים והחל קרב תעלות קשה ואכזרי במשך שעה וחצי". "אחרי שהם כמעט כבשו ביקשו מהמפקדה לשלוח את הגדוד השני שיצא והתקרב ליעדו, לא טעה בדרך, אבל כשהוא התחיל לטפס לעבר המשלט הקטן הוא נתקל באש שנורה עליו מאותם שלושים חיילים ירדנים וחששו שזה אש כוחותינו על כוחותינו וניסו לתאם אבל לא היה קשר ישיר בין הגדודים, אלא רק דרך המפקדה". "במשך קרוב לשעה ניסו לתאם ומחשש של פגיעת כוחותינו על כוחותינו הגדוד נסוג מבלי לבצע את המשימה. הכוח מהגדוד החמישי נשאר על הגבעה, לחם בגבורה בלתי רגילה כשהירדנים מביאים עתודות מכל האזור ותוקפים שלוש התקפות נגד. התקפות בשעת לילה היו דבר נדיר ביותר אצל הערבים ב-48'. למרות זאת נכבש המשלט כשהכוח מצפה לתגבורת שלא הגיעה. בינתיים עלה השחר וגם הכוח הזה קיבל פקודת הנסיגה. בשלב זה הנסיגה הייתה מסובכת כי היו כבר במגע קרוב עם האויב והיו להם קרוב לשישים פצועים ו-18 הרוגים". בשלב זה מפקד הפלוגה המובילה, עמוס בן אריה, "לקח שבעה מתנדבים, תקף את המקום האחרון שהיה בידי הירדנים, השתלט עליו כדי לאפשר נסיגה ותוך כדי כך נפצע קשה. שאלו אותו מה לעשות והוא אמר שאין טעם לנסות לחלץ אותו ושישאירו אותו בשטח. הם נסוגו והשאירו לו רימון יד שנועד לפיצוץ עצמי כי הוא ידע שהירדנים נוהגים להתעלל בפצועים ולהתעלל בהם באכזריות, וכשירדו למטה הם שמעו פיצוץ. זה היה רימון היד שהוא פוצץ על עצמו כדי לא ליפול בידם". יצחקי ממשיך בסיפור האירועים ומציין כי כיום ידוע שהירדנים כבר קיבלו הוראה לעזוב את המקום והחלה התארגנות על גב משאיות ושריוניות, "אבל להפתעתם הם ראו שכוחותינו נסוגים עם שחר ואז הם חזרו. אפשר לומר שזה היה קרב גבורה בלתי רגיל עם בעיה של שליטה ופיקוד. אם היו מבצעים תיאום בין הגדודים והכנות של ניווט לילה סיורים מוקדמים זה היה מסתיים אחרת". "אחרי שהכול הסתיים עשו הכול כדי לטשטש בעיקר כדי להעלים את כישלונות הפיקוד", אומר יצחקי ומוסיף כי בין הסיבות להעלמת סיפור הקרב ניתן לשער שהיה גם הרצון שלא לפגוע במורל העם בתקופה קשה שכזו. "בן גוריון ואנשיו במערכת הביטחון עשו הכול כדי שהאמת לא תיוודע. בקשר ללטרון. בן גוריון הפעיל את היועץ ההיסטורי שלו שהתברר לימים שהיה מרגל רוסי שהגיע לדרגת סגן אלוף, ישראל בר, שעיוות את נתוני קרבות לטרון כדי שייראו כאילו הפיקוד העליון היה בסדר ורק הכוחות בשטח כשלו, ההיפך לגמרי מהמציאות". לקראת תום הדברים מספר יצחקי כי גופות חללי הקרב על המשלט העיקרי נאספו על ידי הרב גורן בשנת 49' והובאו לקבורה עם שאר החללים של קרבות לטרון שנשארו בשטח.
