קשה לומר שמישהו הופתע מהפוסט שפרסם לוחם חטיבת כפיר אבי פייגלין, ובו נכתב שעד שלא ישתנו הוראות הפתיחה באש הוא יסרב להשתתף בפיזור הפרות סדר. מאז פרשת אלאור אזריה, החשש מפני סרבנות מטעמי הפקרת שלומם של חיילי צה"ל עמד באוויר. הדבר היחיד שאולי מפתיע בסיפור הוא הזמן הרב שעבר עד שהקולות הבוערים מתחת לפני השטח החלו לפרוץ החוצה. בפוסט המדובר מתאר פייגלין, בנו של הח"כ לשעבר ויו"ר תנועת זהות כיום משה פייגלין, שורה של אירועים שבהם הועמדו חיילי צה"ל במצב של סיכון ביטחונם האישי אל מול מפירי סדר ערבים ביו"ש, כאשר הוראות הפתיחה באש מקשות על החיילים לנטרל את האיומים המופנים כלפיהם. בסוף הפוסט כותב פייגלין את הדברים הבאים, שהובילו לסערה הציבורית: "אני חייל בסדיר עדיין, וכל עוד דמי ודם חבריי הפקר בשם התקינות הפוליטית וסולם הערכים העגום/עקום של המטכ"ל והממשלה - בכוונתי לסרב פקודה בכל מקרה שבו אדרש להכיל הפס"ד, עם כל ההשלכות הנלוות, עד שיהיה פה שינוי". הסערה הזאת הגיעה במקביל למחאה אחרת בשורות צה"ל, כאשר שלושה קצינים דרוזים הודיעו על פרישתם מצה"ל בעקבות חוק הלאום, כחלק מהזעם בעדה הדרוזית נגד החוק. הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שחשש מאפקט של כדור שלג, פרסם לאחר פרישת הקצינים הודעה חריגה ובה נאמר: "הותירו את הנושאים הפוליטיים השנויים במחלוקת מחוץ לכותלי הצבא". העובדה המעניינת היא הענישה שהטיל צה"ל בשני המקרים: הקצינים הדרוזים הפורשים הושעו לשבועיים מתפקידם. פייגלין לעומתם קיבל עונש חמור בהרבה - הוא הודח משירותו הקרבי ואת חודשיו האחרונים בצה"ל יעביר בתפקידי מפקדה. בנוסף לכך נגזר עליו עונש מאסר על תנאי אם יקרא שוב לסירוב פקודה. "החברה מאסה בערכים מזויפים" "אני גאה שפרח כזה גדל אצלי בגינה", אומר ח"כ לשעבר משה פייגלין, "אבי לא סיפר לנו לפני כן שהוא עומד לפרסם פוסט כזה, אבל אני שמח מאוד שהוא עשה כך. בתוך מכבש של ערכים רעילים, אני שמח שבני הוא זה שעלה עם קול ברור ונכון שאומר שחיי החיילים חשובים מחיי האויב". אתה חושב שחיילים נוספים ילכו בכיוון של הבן שלך? "אני מקווה מאוד שכן, כי רק כך יהיה אפשר להביא לשינוי במדיניות צה"ל. אם המצב יישאר כפי שהוא היום, עשרות ומאות חיילים ישלמו בחייהם. בינתיים בתגובות שאנחנו מקבלים יש חיבוק גדול מרוב חלקי החברה, שמאסו בערכים מזויפים שמתבטאים נאמנה בדברים שנאמרו על ידי מי שמועמד להיות הרמטכ"ל, כבר לפני 12 שנה. בינתיים הערכים הללו עלו בחייהם של הרבה מאוד חיילים". הדברים שאליהם מכוון פייגלין הם דברי האלוף יאיר גולן שנאמרו בשיחה שנתן במכינה בנוקדים, שם אמר כי "נוכח אוכלוסייה אזרחית אנחנו לוקחים על עצמנו סיכונים בצדק. בלתי מתקבל על הדעת שבשם ההימנעות מסכנה נחליט עכשיו שאנחנו מכסחים בית דירות". צה"ל אכן אימץ את התפיסה הזאת, כאשר ההתבטאות האחרונה בנושא שייכת לרמטכ"ל גדי איזנקוט, שבמהלך דיון בקבינט אמר כי ירי על משגרי עפיפונים לא עומד בסולם הערכים שלו. התוצאות של התפיסה הזאת חורזות שורה של אירועים: החל מפרשת אלאור אזריה, המשך בנפילתו של לוחם דובדבן רונן לוברסקי, שנהרג לאחר שמחבל השליך עליו פלטת שיש ברמאללה, נפילתו של החייל אביב לוי לפני כשבועיים על גבול הרצועה, ומן הצד השני פרשת המתפרעת הערבית עהד תמימי, שתקפה חייל צה"ל והפכה לסמל בינלאומי. בכל המקרים הללו החיילים הועמדו בסכנה כדי לא לפגוע באוכלוסייה אזרחית, ובסופו של דבר הם אלה ששילמו את המחיר על כך, לעיתים גם בחייהם ממש. הצעירים חוששים להתגייס "הידיעה שהחיילים לא יקבלו גיבוי ללא תנאי במקרה שבו הם יטעו, מכרסמת את צה"ל", אומר רן כרמי-בוזגלו, מי שהיה מראשי המאבק לשחרור אלאור אזריה. כרמי-בוזגלו, סרן במילואים, קיבל את עיטור אלוף פיקוד צפון על חילוץ של קצין שנלכד במסוק שהתרסק. "היום מפקדים לא מוכנים לקחת אחריות. התחושה שמפעפעת מתחת לפני השטח כל השנים האחרונות היא שהחייל הפשוט, הש"ג, נותר לבד במערכה". מה הוביל לגישה הזאת? "אני שם את האצבע על מלחמת לבנון השנייה. שם כל הקצונה הבכירה ניהלה את המלחמה דרך המסכים והותירה את החיילים והקצונה הזוטרה להתמודד לבד בשטח. מפקד צריך להוביל את חייליו ולא לעשות שיקולים פוליטיים. היום האלופים פועלים מתוך מחשבה מה ישרת אותם בעתיד ומה יכול לקדם אותם הלאה, וזה מחלחל לכל אורך שדרת הפיקוד. חייל צריך לדעת שהמפקד שלו יעשה הכול בשביל להחזיר אותו בשלום מהמשימה, או לכל הפחות יעשה הכול בשביל להחזיר אותו. הדבר הכי קשה לכל מפקד זה להגיע למשפחה ולבשר לה בשורת איוב. אבל המשפחות ידעו בעבר שהמפקד שהגיע לביתם עשה הכול כדי שבנם יחזור, היום זה לא כך". הטענה היא שהוראות הפתיחה באש מגיעות לא רק מתוך הרצון הערכי שלא לפגוע בחפים מפשע, אלא גם מתוך ראייה מדינית כוללת ורצון להימנע מלחץ בינלאומי. "וזה עוזר? הרי בכל פעם שמחבל פותח במסע הרג ומחסלים אותו, אתרי העולם יוצאים בכותרות ענק שפלשתיני נהרג על ידי חיילי צה"ל, ורק לאחר מחאות חוזרות ונשנות של גורמים ישראליים משנים את הכותרות. בסופו של יום, אנחנו ממשיכים לקבל לחץ בינלאומי, והחיילים שלנו נפגעים ומשלמים בחייהם על כך". כרמי-בוזגלו מכיר את העובדות מהשטח. כיום הוא פעיל בעמותה שמסייעת לחיילים שצה"ל החליט להעמיד לדין בעקבות פעילות מבצעית. בחודשים האחרונים פעלה העמותה למנוע העמדה לדין, בין היתר, של חייל שחיסל מחבל בהיתקלות ביריחו וצוות שחיסל משליכי אבנים בכביש 443. העמותה מטפלת במקרה נוסף שנמצא תחת צו איסור פרסום. בנוסף לכך, העמותה מגייסת כספים לסיוע לחיילים המועמדים לדין בנסיבות אלו. כרמי-בוזגלו מעיד שבשנים האחרונות פונים אליו שוב ושוב מועמדים לגיוס וחיילים בסדיר ובמילואים, שמתייעצים איתו האם להתגייס או לא בשל ההתנהלות הצה"לית שלא שומרת עליהם במקרי סכנה. "מדובר במאות אנשים שדיברו איתי בשנים האחרונות. לכולם אני אומר את אותה תשובה, שאין כזה דבר לא להתגייס, וזה שצה"ל לא שם את ביטחונם בראש מעייניו זאת בעיה קשה, אבל היא לא נותנת אישור לא להתגייס. מה שאותי מטריד בכל הסיפור הזה, זה שמדובר בתופעה הולכת וגדלה. אם צה"ל לא ישנה את דרכו, אנחנו נראה חיילים רבים שלא ירצו להתגייס או יסרבו פקודה. הבעיה מתחילה, כמו שאמרתי, במפקדים, שלא משמשים כמודל לחיילים ולא מגבים אותם. הצבא נתן לחיילים הללו נשק בטירונות לא בשביל להזניק מירוצים, אלא בשביל לירות ולחסל מחבלים, והוא צריך לתת לחיילים את כל הגיבוי שיש בשביל שהם יבצעו את המשימה שלהם". "לדון עם המפקד, לא לסרב" "יש לחלק בין העובדה שצה"ל חייב לגבות את חייליו ולשמור על חייהם, ובין זה שלחייל אסור לסרב פקודה", אומר ח"כ אל"מ (מיל') מוטי יוגב, חבר ועדת חוץ וביטחון. "חשוב שחייל יביע את דעתו וביקורתו האישית, אבל ברגע שהוא כותב בפומבי שהוא יסרב פקודה, זה נותן לגיטימציה לסירוב רחב הרבה יותר. את האמבטיה מספיק אחד שיקרר". אבי פייגלין מביע טענה שמשותפת לחיילים רבים, שהוא לא מוכן לצאת לפעולה בלי שיש לו את הכלים לבצע אותה ולשמור על עצמו. זו לא טענה לגיטימית? "היא לגיטימית, אבל ההסתכלות של הצבא היא רחבה הרבה יותר. זאת בדיוק הסיבה שיש הוראות פתיחה באש, שנועדו להגן על חיילי צה"ל מחד ולמנוע הסלמות מיותרות מאידך. צריך להבין שאם שומרים על השטח רגוע, זה בסופו של יום מונע פגיעה בחיילים ובאזרחי ישראל. זאת גם הסיבה שלעיתים ישראל מותחת את חבל ההבלגה". אבל זה לא עובד בשטח. מדיניות ההכלה לא באמת מייצרת שקט ובינתיים חיילים נפגעים. "אני מסכים שלא תמיד מדיניות ההכלה היא צעד נכון. אין ספק שהמציאות שמתרחשת היום בעזה היא חיסרון גדול שפוגע בהרתעה שלנו. הבלגה היא טובה לשקט לטווח מסוים, כאשר יש רצון לשמור על זירה אחת שקטה בזמן שיש לפעול במקומות נוספים. יו"ש הוא מקום שבו לא פעם הבלגה משרתת את המטרה". אבל בסופו של יום החיילים בשטח מרגישים שצה"ל לא שומר עליהם. "וזאת אכן בעיה. אני לא טומן את הראש בחול. כבר בפרשת אלאור אזריה אמרתי שההתנהלות בפרשה תפגע בצה"ל ובחיילים. חייל צריך לקבל את כל התמיכה האפשרית באירוע מבצעי". היכן עובר הגבול בין מחאה לגיטימית למחאה לא לגיטימית של חייל? "סירוב פקודה. כל עוד החייל דן בדברים עם מפקדיו ופועל בצורה נורמטיבית, זה לגיטימי. ברגע שהוא מפר פקודה או מייצר מחאות פוליטיות, זה חוצה את הגבול". כרמי-בוזגלו דוחה את הפתרון שמציע יוגב ומכנה אותו נאיבי: "לומר שהחיילים יפנו למפקדים שלהם וידברו על החששות שלהם זה מאוד נאיבי. הם לא יכולים כי האווירה שמשתקפת בהתבטאויות של כל הבכירים, כולל הרמטכ"ל איזנקוט ודובר צה"ל רונן מנליס, לא מאפשרת להם זאת. היום המפקדים מתמודדים עם הטענות הללו בצורה הכי פשוטה שיש להם - הם מעמידים חיילים לדין על הפרת פקודה. אבל אם הגעת למצב שבו אתה מעמיד חייל שלך לדין על סירוב פקודה - סימן שנכשלת כמפקד. זה אומר שהחייל שלך לא סומך עליך, ואין דבר מסוכן מזה לצה"ל".
