אילו אריאל שרון לא היה מצהיר לפני הבחירות שדין נצרים כדין תל אביב, דיינו. אילו הוא לא היה משנה את טעמו כדי להציל את עצמו, דיינו. אילו כל שונאיו לא היו נהפכים בבת אחת לחסידיו האדוקים, דיינו. אילו במקום להגן עליו כמו על אתרוג יקר ערך היו מתייחסים אליו כמו אל סתם קלמנטינה, דיינו. אילו הוא היה הולך לבחירות חדשות, או לפחות למשאל עם, דיינו. אילו הוא היה מקיים את הבטחתו ומקבל את הכרעת מתפקדי הליכוד, דיינו. אילו אבירי המוסר והצדק היו נאמנים לערכים של עצמם ולא מתגייסים להסביר למה גירוש 10,000 יהודים זה הדבר הכי מוסרי בעולם, דיינו. אילו הם היו מגלים כלפי אחיהם עשירית מהסימפתיה שיש להם למסתננים לא חוקיים, דיינו. אילו המשטרה לא הייתה מבטלת את חופש התנועה ועוצרת אוטובוסים שאולי מתכוונים להגיע להפגנה, דיינו. אילו הפרקליטות לא הייתה זורקת קטינים למעצרים ממושכים בלי להביא אותם בפני שופט, דיינו. אילו השופטים לא היו משתתפים בהפנינג ענק של רמיסת שלטון החוק, דיינו. אילו אהרון ברק היה מקיים את הבטחתו שבית המשפט העליון יגן על החלש ביום סגריר, דיינו. אילו היום הסגריר לא היה הופך לסופה משתוללת, דיינו. אילו צה"ל היה נשאר מחוץ לעסק, דיינו. אילו הרמטכ"ל דן חלוץ היה מראה קצת פחות התלהבות, דיינו. אילו לא היו שוטפים לחיילים את המוח על מתנחלים אלימים שסתם מתבכיינים, דיינו. אילו לא היו מביאים להם פסיכולוגים שילמדו אותם כיצד לאטום את נפשותיהם בפני זעקות העשוקים, דיינו. אילו ראש הממשלה לא היה מכנה את אנשי גוש קטיף "סהרוריים ומשיחיים", דיינו. אילו הוא לא היה אומר באנטישמית מדוברת ש"עד סוף 2005 לא יישאר אף יהודי ברצועת עזה", דיינו. אילו נשיא המדינה קצב לא היה דבק בממלכתיות מזויפת, אותה ממלכתיות שהשליך אחרי גוו ברגע שהאשימו אותו באונס, דיינו. אילו עוד חברי ליכוד היו מעזים לצאת נגד ראש מפלגתם, דיינו. אילו אלה שכן תמכו לא היו חושבים שהציבור מטומטם כשהסבירו ש"ברגע שיירו עלינו ירייה אחת מעזה נחזור לשם מיד", דיינו. אילו קודקודי צה"ל היו מבדילים בין אוהב לאויב, ובמקום לנצח את היהודים היו מנצחים את חיזבאללה שנה אחר כך, דיינו. אילו ראש הממשלה ושר הביטחון לא היו שולחים את צה"ל להטיל מצור על עשרות אלפי אזרחים בכפר מימון, דיינו. אילו תת-ניצב ניסו שחם לא היה מאחל למפגינים המיוסרים שיישרפו, דיינו. אילו היו מעיפים אותו מהמשטרה במקום לקדם אותו לדרגת ניצב, דיינו. אילו מישהו סרקסטי במיוחד לא היה קובע את תאריך הגירוש בדיוק לתשעה באב, דיינו. אילו חיילי צה"ל לא היו נאלצים ללבוש אפודים שחורים שמזכירים תהליכים של ימים אפלים (לתשומת ליבך, אלוף במיל' יאיר גולן), דיינו. אילו שוטרים ערלי לב לא היו מתיישבים אחר כך על הדשא של המגורשים ומריצים דאחקות וטפיחות הדדיות על השכם, דיינו. אילו תושבי קיבוצים בעוטף עזה לא היו מקדמים את פני המגורשים בצהלות שמחה ותנועות מגונות, דיינו. אילו לא היו מחריבים גם את צפון השומרון, דיינו. אילו ערביי עזה לא היו מחריבים בצהלות שמחה את בתי הכנסת של הגוש, דיינו. אילו הם לא היו משלחים עלינו טילים, מנהרות, בלונים, מטענים, פצמ"רים, מסתננים, חטיפות ואיומים, דיינו. אילו קברניטי המדינה היו עושים פרומיל ממה שהבטיחו לעשות "אם רק יירו עלינו ירייה אחת מעזה", דיינו. אילו הם היו מאמינים לעצמם כפי שהם מצפים שנאמין להם, דיינו. דין נצרים כדין תל אביב איזה מזל שאני לא גר בתל אביב. אחרת הייתי צריך לחשוש שגם אותי יזרקו מהבית מתישהו. סלפי אהבת חינם אמר הפוליטיקאי החילוני: תשעה באב הוא תמרור אזהרה חשוב, כדי שנזכור כמה מסוכנת היא שנאת חינם וקנאות דתית, כמו זו שמפיצים הדתיים החשוכים שכל מה שהם רוצים זה להחזיר אותנו לתקופות אפלות מלפני אלפי שנות אור כשבתי קפה היו סגורים בתשעה באב שאין לו שום משמעות בימינו. אמר הפוליטיקאי הדתי: אני בהחלט מסכים שחייבים לזכור מה קרה לנו בגלל שנאת חינם, ולכן אני לא מתכוון להתווכח עם אוכלי נבלות וטרפות להכעיס שכל מה שהם רוצים זה לקעקע את המסורת היהודית ואת ערכי המשפחה, אוי להם מיום הדין ואוי להם מיום התוכחה, המה כרעו ונפלו ואנחנו ביום שני שוב נלך לבריכה. אמר הפוליטיקאי השמאלני: דווקא בימים אלה חייבים לזכור את החורבן שהביאה עלינו קיצוניות מדינית של מנהיגים רעי לב שסכסכו את פלגי העם אלו באלו רק כדי להגן על שלטונם המושחת. אגב, אדם הוא אדם ואין דבר כזה עם, תפסיקו כבר עם ההסתה, פראי אדם שרוקדים על הדם. אה, רגע, לא אמרנו פשיסטים. אמר הפוליטיקאי הימני: תראו מי מטיפים לנו, תבוסתנים אכולי שנאה עצמית, ליברלים דמיקולו, יפי נפש, בריונים חסרי כבוד עצמי במסווה של פעילים חברתיים, חברים של הגרועים שבאויבינו, תסתכלו בראי לפני שאתם מדברים עלינו. בעצם עזבו, יש גבול גם למה שראי מסוגל לסבול. קצת פחות שנאת חינם לא תזיק לכם. בולשביקים כבר אמרנו? אמר הפוליטיקאי השמאלני: לא, כי אתם. אמר הפוליטיקאי הימני: לא, אתם. אמר הפוליטיקאי החילוני: הכול בגללכם. אמר הפוליטיקאי הדתי: אתם בעצמכם. נכנס תשעה באב, ישבו הפוליטיקאים על הארץ וסיפרו כמה חשוב לקדם את הפיוס בעם. לחצו ידיים, התחבקו זה עם זה ועשו סלפי שכולו אהבת חינם. ואז שברו את הצום וחזרו לאכול זה את זה. לתגובות: dvirshrayber@gmail.com
