במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים נערך טקס חלוקת תארים בסיעוד לבוגרות המסלול המשותף של שערי צדק וקמפוס טל של המרכז האקדמי לב. 43 בוגרות סיימו מסלול אחות מוסמכת אקדמית, המשותף עם שערי צדק, והן מצטרפות למערכת הבריאות המשוועת לכוח אדם בתחום הסיעוד. בטקס השתתפו נשיא המרכז הרפואי שערי צדק פרופ' יונתן הלוי והמנכ"ל פרופ' עופר מרין, נשיא המרכז האקדמי לב פרופ' חיים סוקניק וראשי החוג לסיעוד. "הבינה המלאכותית משתכללת כל הזמן ותופסת חלק משמעותי בעולם הרפואה", אמר פרופ' הלוי. "ישנם רבים שמדברים על כך שזה רק עניין של זמן ורובוטים יוכלו להחליף את הצוות הרפואי, אך אין סיכוי לכך". לדבריו, "מכשור רפואי, משוכלל ככל שיהיה לא יהיה בו את האנושיות המאפיינת בני אדם, בטח לא את זו המאפיינת את האחיות. הסיעוד היה ויישאר עמוד השדרה של כל בית חולים והטכנולוגיה תמשיך להיות גורם מסייע". מנכ"ל המרכז הרפואי שערי צדק, פרופ' עופר מרין, אמר כי "הסיפוק מהעזרה לאנשים הסובלים מכאב וממחלות הוא הסיבה מדוע אנשים בוחרים לעסוק בתחום הבריאות והסיעוד. אנו רואים חשיבות רבה בפיתוח מערך הסיעוד, בפיתוח המקצועי והאישי של האחים והאחיות והכל ברוח החמלה, האהבה והנתינה שהם חלק מהותי ומשמעותי בשערי צדק". נשיא המרכז האקדמי לב, פרופ' חיים סוקניק, בירך את הבוגרות החדשות: "המרכז האקדמי לב נחשב למוסד מוביל בתחום ההכשרה האקדמית בסיעוד וגם לשערי צדק יש רקורד של מצוינות. אחוזי המעבר בקרב הבוגרות שלנו עומד על 100% מזה מספר שנים וזהו המוסד האקדמי היחיד בארץ המפעיל מסלולי הכשרה קליניים לתואר שני לאחות מומחית בסיעוד. מערכת הבריאות הזקוקה לכוח אדם איכותי ואתן קיבלתן את הכלים הדרושים בכדי להיכנס למקצוע האתגרי הזה". "אנו מקנים לסטודנטיות שלנו את יסודות המקצוע במטרה לקדם בריאות בכל מקום בו יש צורך", הדגישה ראש החוג לסיעוד במרכז האקדמי לב ד"ר חיה רז. "בתוך כך, טיפחנו בכן מנהיגות. זהו כלי נדרש לצורך ביצוע עבודתנו נאמנה. אפשר להיות אחות כזו המישירה קו עם הנורמות הקיימות ואף לא לאתגר את המטופל. ומאידך יש מצבים בהם נכון לצאת מהקיבעון המחשבתי ולהוביל שינוי שיקדם את בריאותו של המטופל". דיקנית הפקולטה למדעי החיים והבריאות במרכז האקדמי לב, פרופ' פרידה גנץ, אמרה: "בטקס חלוקת תארים שלי נגשה אלי אמא שלי שגם היא אחות במקצועה ונתנה לי טיפ חשוב לחיים המקצועיים – כשיש לך זמן לשבת, תשבי. העבודה מאוד אינטנסיבית ומתרוצצים ממקום למקום וגם היום, כמה שנים טובות אחרי אני מייעצת לכן בחיוך – כשיש לכן זמן לשבת, שבו".