עמית סגל תוקף במילים קשות את מאבק המתנחלים. “מילים משפיעות!“ הוא מטיח, ומשחרר כנגדם כינויי גנאי: "טירוף", “שחצנות”, “בכיינות”, “נוסעים ללה-לה-לנד” “גרועים”. בדבר אחד עמית צודק: אסור היה שראש מועצת בקעת הירדן יכפיש את נשיא ארה”ב טראמפ, ידיד ישראל מובהק. אבל מדוע עמית עצמו חוזר על אותה הטעות, מכפיש בפומבי את הנהגת המתנחלים, סיירת במפעל הציוני כולו? וכעת לטענות של עמית: טענה ראשונה: “המתנחלים מסכנים את הריבונות”. הטענה לא נכונה. אין שום וויכוח בנושא החלת הריבונות, על כל נקודות ההתיישבות. לדעת כולם מדובר ברעיון מצוין. ההגה בידיים של נתניהו - בבקשה! הוויכוח כלל לא על זה. הוויכוח הוא על גורל השטח הריק - ליד נקודות ההתיישבות, ליד 20 הערים הגדולות של מדינת ישראל, וליד נתב”ג. האם לצד המהלך הגלוי (ריבונות), מסתתר מהלך חסוי (נסיגה שקטה מ-70% מיהודה ושומרון)? הרי זה בדיוק מה שתכנית טראמפ אומרת! טענה שנייה: “היום, אין רצף ואין טריטוריה” הטענה לא נכונה. עמית סגל מודה כי ראשי המתנחלים מעלים “חששות מוצדקים” אבל, טוען עמית, הם “שוכחים שכיום כל יישוב הוא מובלעת בלב שטח לא-ישראלי” כי היום, כביכול, “אין רצף ואין טריטוריה”. הטענה אינה נכונה, אולי בגלל שהתחום המדיני אכן אינו תחום הסיקור של עמית סגל. כפי שבכירים רבים בסקטור המדיני-משפטי הזכירו פעמים רבות, סעיף 80 לחוקת האו”ם ומסמכי סן רמו מבטיחים, כי ארץ ישראל המנדטורית לרבות יהודה ושומרון כולה, הם שטח המיועד על פי החוק הבינלאומי להגדרה עצמית לעם היהודי בלבד, ולכן למדינת ישראל, וזאת באופן בלתי חוזר. לכן, הוויתור על 70% מיהודה ושומרון המוצע בתכנית המאה, הוא וויתור שאסור בשום אופן לעבור על פניו בשתיקה, ועל זה בדיוק ראשי המתנחלים מזדעקים. זה גם מה שעמית סגל היה אמור לעשות, ולא עושה, וחבל. טענה שלישית: “יישובי קצה”? עוד טוען עמית, כי המתנחלים חוששים שיוקפאו “כמה יישובי קצה”, ומפקירים כביכול את היישובים - כמו מעלה אדומים, אפרת, וכו’ - שאינם “יישובי קצה”. נחשוב על האנלוגיה הביטחונית. נניח שתקציב ביטחון חדש יבטיח את המשך שגשוגם של כל בסיסי צה”ל הגדולים – הקרייה בתל-אביב, ועיר הבה”דים, וצריפין - כולם כולם יוכלו לשגשג ללא הגבלה. אבל, בד בבד, תקציב הביטחון יקפיא זמנית “רק” 15 יחידות קצה, כדוגמת סיירת מטכ”ל, אגוז, דובדבן, שלדג, שייטת 13, מגלן, 669 ו-8200. האם לא נזדעזע, לא נזדעק?? האם גם אז יגיד עמית סגל שנפסיק לדאוג לקמילתם האיטית של “כמה יחידות קצה” כמו סיירת מטכ”ל -- העיקר שהקריה בתל-אביב ועיר הבה”דים יוכלו לפרוח? וכעת לנמשל: הרי 15 “יישובי הקצה” לא נבחרו במקרה. על 70% מיהודה ושומרון אכן שומרים 15 יישובים בלבד - 20 אלף איש בלבד! כל יתר היישובים, מצטופפים יחד בתוך 30% מהשטח! טענה רביעית: אם רק נפסיק להתנגד לתכנית טראמפ, “היישובים יוכלו להתפתח ללא הגבלה” הטענה לא נכונה. איך אמר כחלון, על הקפאת הבנייה בירושלים הבירה (!), שעליה החלנו ריבונות מזמן? “הלב נחמץ בגלל הקפאת הבנייה (בירושלים). צריך לשנות דיסקט. אנחנו מקפיאים בנייה, והם מסיתים. אנחנו מקפיאים והם רוצחים". כלומר, דווקא תחת שלטון נתניהו, ריבונות לא הייתה ערובה לבנייה. מכאן שהמפתח לבנייה, אינה (רק) ריבונות, אלא, ובעיקר, לחץ פוליטי מימין. לכך דואגים ראשי המתנחלים כעת. מצער וכואב שעמית סגל, במקום להעריך זאת, יורה בתוך הנגמ”ש. טענה חמישית: גוש קטיף לטענת עמית סגל, זמביש לא זוכר, אך האוניברסיטה האיסלאמית שוכנת כיום בבניין אולפנה נווה דקלים “כי לא הייתה לגיטימציה בינלאומית”. מדובר טעות גדולה מאד -- זמביש כן זוכר, ודווקא עמית סגל לא זוכר. יצחק רבין ז”ל ייסד את גוש קטיף, כהתיישבות “קבע”, ותמיד הגן על הקונספט, עד יומו האחרון - חרף היעדר מוחלט ב“לגיטימציה בינלאומית”. אז מה הביא את החמאס לתוככי נווה דקלים? הצעד הפוליטי הנמהר של נתניהו שתמך בהתנתקות - עמית סגל עצמו תיעד זאת במו ידיו. סיכום: האם המתנחלים הם סכנה ל”תכנית הריבונות”? הטענה חצי נכונה: כן, המתנחלים הם הסכנה הגדולה ביותר ל”תכנית” – כלומר, להפקרת 70 האחוזים לטובת הקמת איראן2 (“מדינה פלשתינית”). לא, המתנחלים אינם סכנה ל”ריבונות” – הם ראשוני המריעים והמעודדים. עמית סגל (ונתניהו) חייבים בדחיפות להפריד בין החלק הטוב שבתכנית המאה, לבין החלק האסוני, שהמתנחלים נאבקים בו באומץ ראוי, וכולנו – לרבות עמית סגל – מצווים לחזקם בכל דרך, בחודש הקריטי הזה. אין זו גזירת שמים שכורכים יחד חזון ואסון, באותה התכנית. חייבים לברור מתוך האורז, את החרקים, לפני שאוכלים, וזה מה שעושים המתנחלים. תודה לכם
