היועץ הכלכלי הראשי של בנק הפועלים, פרופ' ליאו ליידרמן, השתתף אתמול (ראשון) בשיחת הועידה "עושים שוק" של הבורסה לניירות ערך והתייחס למצב הכלכלה לנוכח משבר הקורונה. הנתון הראשון עליו הצביע ליידרמן היה התגברות המיתון בישראל, שניתן להסיק לגביה מסקנות לאחר פרסום נתוני הצמיחה בארה"ב ובאירופה. "לא היו הפתעות בנתוני הצמיחה של ארה"ב (ירידה של כמעט 33% בתוצר ברבעון השני מול הראשון) ובאירופה שפורסמו בשבוע שעבר. הנתונים הללו משקפים חדשות לא טובות עבור המשק הישראלי, שלמעשה אנו כבר חווים אותן במגזר העסקי. ישראל היא מקרה מאוד דומה של ממוצע משוקלל בין ארה"ב לאירופה, ואנחנו נמצאים בשנה של מיתון בעולם, שמשתקף גם במיתון בישראל", מסביר ליידרמן. לדבריו, "המיתון מובל בראש ובראשונה על ידי הירידה בצריכה הפרטית, הצריכה הפרטית בישראל היא מנוע הצמיחה המרכזי, גם ההשקעות הריאליות ירדו, גם הייצוא ירד, ואנחנו יכולים לצפות לנתוני צמיחה 'לא סימפטיים' של הרבעון השני, אך כן ניתן לקוות שייתכן והרבעון השני הוא נקודת התחתית מבחינת רמת הפעילות במשק, ומאותה נקודה אולי תהיה התייצבות והכנה להתאוששות בעתיד – אולם הדבר תלוי במגמות בעולם ובאופן התפשטות הקורונה". ליידרמן אינו חושש, לפי שעה, מבעיות בדירוג האשראי של ישראל שנמצא בשיא בשנים האחרונות. "קיימת אופציה שחלק מחברות הדירוג יפחיתו את התחזית, לא בדירוג עצמו אלא את התחזית. בסוף השבוע, למשל, פיץ' הורידה את התחזית לארה"ב, למרות שהיא לא שינתה את הציון שלה והשאירה אותו כ-AAA" . "ישראל היא לא תורכיה, לא ברזיל ולא ארגנטינה וטוב שכך. אין משקיע רציני אחד בעולם שחושב שיש סיכוי אמיתי לזה שממשלת ישראל לא תוכל לפרוע את ההתחייבויות שלה. כידוע, דירוג האשראי קשור להסתברות של המשק לחדלות פירעון על החוב. במובן הזה, הרקורד של ישראל הוא טוב מאוד, וברגע שתהיה התאוששות בעולם סביר להניח שהמשק הישראלי יתאושש בצורה די נאה, לפחות כמו ארה"ב ואירופה. צריך לזכור גם שהריביות כעת הן מאוד נמוכות – וזה אחד מהדברים שהביאו לגידול בגירעונות התקציביים בעולם: תשואה לפדיון של אג"ח ל-10 שנים של ממשלת ישראל עומדת על 0.5%-0.6% לשנה וזה אפילו יותר נמוך מהאינפלציה בישראל", מוסיף ליידרמן. לדעתו, "ברור שהמצב כיום מהווה סוג של חידה לכלכלנים – איך יכול להיות שהגירעון בארה"ב, באירופה ובישראל כל כך גדול, ובעבר היינו רואים שתשואות האג"ח היו גבוהות מאוד כתוצאה מהגירעונות הללו, כעת אנחנו לא רואים את זה – וזה ככל הנראה חלק מהמציאות החדשה של המשבר". לגבי התנהלות הממשלה במשבר הקורונה אומר ליידרמן כי "ההתנהלות התקציבית היא מדאיגה ואי הוודאות הפוליטית מגבירה את אי הוודאות הכלכלית, אך מוזיקת הרקע בעולם של מקבלי ההחלטות, גם מבחינת בנקים מרכזיים וממשלות בעולם, זה ' לעשות כל מה שניתן לעשות' כדי למנוע קריסה או אפקט דומינו שילך ויתגבר מהענפים שהכי נפגעו ליתר הענפים שפחות נפגעו, על מנת למנוע מיתון ארוך שנים, כולל הגדלת הגירעון. מצד שני, בישראל עדיין לא גובשה תוכנית סיוע בהיקפים הדומים להיקפי התוכנית באירופה וזו שמתגבשת בארה"ב, כך שבהחלט יש לאן לשאוף מהבחינה הזו". "השחקן הראשי הוא משרד האוצר והממשלה, שמופקדים על הטיפול באבטלה, התמיכה לאוכלוסיות במצוקה ולענפים שנפגעו מאוד מהקורונה, ההשקעות בתשתיות, וגם האופק קדימה, יצירת הוודאות לגבי תקציב מדינה לשנה או לשנתיים קדימה. להערכתנו, אין כרגע צורך בשום תוכנית של הרחבה כמותית במשק. יש אשראי זמין במערכת, שם לא נמצאת הבעיה העיקרית. הבעיה המרכזית כרגע היא פתירת הנושא הפיסקלי וגיבוש תקציב מדינה ומדיניות כלכלית ברורה ולנסות ולראות כיצד מעודדים תעסוקה וכיצד מנסים לסייע לבעיית האבטלה של קרוב למיליון ישראלים – מצב שיש לו השלכות חברתיות וכלכליות רבות", הוא מוסיף. ומה לגבי סוגיית תקציב המדינה לשנה או לשנתיים? לדברי פרופ' ליידרמן הויכוח קצת מיותר. " הזמן רץ ואנחנו מתקרבים לסוף השנה. אם השאלה הזו היתה נשאלת ברבעון הראשון של 2020 אז היה טעם להבדיל בין אופן הטיפול במשבר ב-2020 לבין אופן הטיפול במשבר ב-2021, אבל אני חושב שכפי שידוע לנו, כלכלנים מקצועיים רבים, מבלי לערב שיקולים אחרים, תומכים ברעיון של גיבוש תקציב גם לשנת 2021". "זה נראה מאוד טבעי כעת ללכת לתקציב של 15 חודש. הזמן רץ וקשה להימנע מדיון היום לגבי תקציב לשנה הבאה, אך חשוב בכל מקרה להשאיר סעיפי הגמישות ואת כל אפשרויות ההתאמה של התקציב תוך כדי תנועה. צריך לבדוק כל רבעון את ביצועי התקציב והכנסות המדינה ממיסים ולעשות התאמות בדרך", אומר ליידרמן. הוא מצביע על שתי בעיות מרכזיות שמביא משבר הקורונה. " מבחינת הנזקים של משבר הקורונה כ-5 וחצי חודשים מאז שהתחיל, הדבר המשמעותי ביותר הוא הפגיעה הקשה בענפים מסומים שנפגעו מאוד מהמשבר. הנגיף הביא לסגר, הסגר הביא לשיתוק של הפעילות הכלכלית, והשיתוק הביא לפגיעה דיפרנציאלית בענפים השונים: למשל, תרבות ומופעים, תיירות ונסיעות לחו"ל, בתי מלון – כל אלו נפגעו במידה הגבוהה ביותר". "הנושא השני הוא שוק העבודה: להערכתנו זה אחד מעקבי האכילס של המשבר הנוכחי. הסגר הביא לחל"תים, והחל"תים יצרו אי וודאות לגבי איזה אחוז מהעובדים יצליח לחזור לעבודה אם וכאשר המצב יחזור לנורמליות. יש הערכות יותר אופטימיות ויש פחות, אך אי אפשר להתעלם משיעור האבטלה הגבוה. הדבר מביא לפגיעה בצריכה הפרטית ולפגיעה בהשקעות הריאליות – משקיעים שחשבו למשל להשקיע ולבנות עוד בתי מלון יעדיפו כעת להמתין להתפתחויות ולא לקבל החלטות".
