פורסמו שני השמות האחרונים של הרוגי הפיגוע באוטובוס בחיפה אמש: מרים עטר, בת 27, ואליזבטה קצמן, בת 16 - שתיהן מחיפה. קמר אבו חמאד, בת 12.5 מדלית אל כרמל יובל מנדלביץ', בן 13.5 מחיפה אביגיל לייטל, בת 14.5 מחיפה, אזרחית אמריקנית. תום הרשקו, בן 16 ואביו מרדכי בן 40 מחיפה דניאל הרוש, בן 16.5 מצפת סמדר פירסטטר, בת 17 מחיפה. אסף צור, בן 17 מחיפה טל קרמן, בת 17.5 מחיפה מיטל כתב, בת 20 מחיפה סמ"ר בארי עובד, בן 21, מראש פינה. הלווייתו תיערך בשעה 16:00 בחלקה הצבאית בבית העלמין בראש פינה. סמ"ר אליהו לחם, בן 22, מחיפה. הלווייתו תיערך בשעה 21:00 בבית העלמין הצבאי בעירו. מרק תקש, בן 54 מחיפה. חמישה עשר בני אדם נרצחו ו-67 נפצעו בפיגוע תופת שבוצע באוטובוס אגד בקו 37, בשדרות מוריה בחיפה. מרדכי שהתגרש מאימו של תום לקח את בנו ליום כייף בנתניה. רות הרשקו אימו של תום סיפרה כי כמה דקות לפני הפגוע היא עוד הספיקה לשוחח בפעם האחרונה עם בנה, בטלפון הסלולארי. זאת, הם בדיוק סיימו את יום הבילוי המשותף והיו בדרך לדירת האב "הוא התקשר אלי מהאוטובוס והוא אמר שהוא בקו 37. הוא אמור היה להיות בבית הספר אך הם נסעו. הוא אמר שיש לו משהו חשוב להגיד לי. 'אני אגיד לך אחרי שאני אחזור מאבא', זאת היתה שיחתנו האחרונה מיד ששמעתי את הפיצוץ, ידעתי שהם לא בחיים" סיפרה. תום נשמע לה באותה שיחה הכי מאושר שבעולם. שכן, לדבריה, הוא מאוד אהב להיות עם אביו. "באותו יום גם שוחחתי עם אביו כשהם היו באוטובוס. מוטי היה בחור מקסים, אבא מקסים. הוא ותום היו החברים הכי טובים שאפשר לתאר. אני מאחלת לכל הורה להיות החבר הכי טוב של הבן שלו. אני שמחה עד כמה שזה כואב שהם הלכו יחד כי שמה הוא בטח שומר עליו". למוטי היתה מגדניה בשכונת הדר הכרמל. האם השכולה סיפרה כי בנה השתתף בחוג קראטה יחד עם אביו פעמיים בשבוע ואף הגיע לדרגת חגורה חומה וכי השניים מאוד נהנו מכך". זה היה דבר אדיר שהם התחילו לעשות ותום כמעט הגיע לחגורה שחורה עד שהוא נפצע באצבע ולא ניגש למבחן של החגורה השחורה". האם סיפרה שבנה תום אהב גרפיקה ולמד זאת בבית ספר אורט. "הוא אהב לצייר ולמעשה הוא אהב הכל. הוא היה ילד עדין". האם סיפרה, כי גם היא רצתה להפתיע את בנה, אשר ביקש ממנה להתחבר לאינטרנט על ידי חיבור מהיר. אתמול חיברתי אותו באמצעות אינטרנט מהיר דרך הכבלים וזאת היתה אמורה להיות ההפתעה שלי", אמרה בעצב. האם סיפרה עוד כי לבנה היו עוד שלושה חברים קרובים, אשר אחד, צחי, מת לפני שנתיים. תום כתב שיר לזכרו - "היינו ארבעה ונשארנו שלושה", עכשיו הם נשארו שניים. דניאל הרוש למד בכיתה יא' בבית הספר הריאלי בחיפה שם שירת בפנימיה צבאית. הוא גדל והתחנך בצפת והחליט ללמוד בפנימיה הצבאית בעקבות חלום ילדות לפתח קריירה צבאית. תוכניתו היתה לצאת לקורס טיס בתום לימודיו בבית הספר הריאלי ורק השבוע חתמו הוריו על טפסים המאפשרים לו שירות של 3 שנים קבע. דניאל יצא אתמול מהפנימיה כדי לקחת טפסים למבחני התיאוריה לקראת לימודי הנהיגה שלו. בדרכו חזרה לפנימיה, באוטובוס אגד. קו 37 נהרג בפגוע. משלא השיב לטלפון הסלולארי שלו התחילו הוריו ציפי ומוני לדאוג והחלו לחפש ברשימות הפצועים בבתי החולים עד אשר קיבלו הודעה על כך שבנם בין ההרוגים בפגוע. הם יצאו למכון הרפואה משפטי באבו כביר, שם זיהו את גופת בנם. "הוא חלם על קרירה צבאית וכולם חשבו שיגיע לכך בקלות הוא הצטיין בכל, מאז היה ילד קטן. החלום שלו היה להיות טייס" סיפרה אחותו רונית סופר. דניאל בן זקונים להוריו . הוא נולד אחרי שלוש בנות. סמ"ר בארי עובד שנרצח בפגוע הדמים, עמד להשתחרר בעוד מספר חודשים מצה"ל לאחר שירות ארוך ביחידה מובחרת. הוא יצא לאחרונה לחופשה רגילה והיה בדרכו לבקר את סבו וסבתו המתגוררים בבית אבות בחיפה. במהלך הנסיעה באוטובוס קו 37, נקלע לפגוע ונהרג. שעות רבות חיפשו אותו הוריו ברשימת הפצועים בכל בתי החולים בחיפה עד אשר נקראו לזהות את גופתו בבית החולים רמב"ם בחיפה. סמ"ר בארי עובד למד בראש פינה והתחנך בבית הספר התיכון בחצור. הוא שירת בתותחנים שם הדריך טירונים. הוא היה בן זקונים להוריו שולה, מורה לחינוך מיוחד וזמיר, קבלן לעבודות חשמל. "הוא עמד פעמים רבות מול מחבלים והיה יכול עליהם עכשיו הכניע אותו הטרור", אמר חברו מראש פינה. "היתה לו נפש טהורה ילד עם לב רחב, ביישן, שהיה קשור מאוד למשפחתו" אמרה אחותו לימור. בארי עובד הותיר אחריו אח ואחות הגדולים ממנו והורים. מיטל כתב (20) מחיפה השתחררה לפני למעלה מחודש וחצי משירותה הצבאית בבסיס בירנית שעל גבול הלבנון והחלה לעבוד כמתדלקת במרכז הכרמל, במסגרת עבודה נדרשת למשוחררי צה"ל. דודה, כרמי כתב, סיפר כי "היא היתה ילדה מתוקה, חייכנית, כשהיו נכנסים הביתה ומדברים איתה הכל היה תמיד שמח. אתמול, סמוך לשעה 2 בצהרים היא התקשרה לאחותה ורד, שוחחה עימה ואמרה לה שהיא יוצאת הביתה מהעבודה, בשעה שתיים ושמונה דקות. היא עלתה לאוטובוס ואז הופסקה השיחה. עד השעה 12 בלילה חיפשנו אותה, עד שהגענו למכון לרפואה משפטית באבו כביר שם היא זוהתה. זה כל כך כואב. כשמיטל היתה בחתונת בני היא אמרה שגם היא רוצה מאוד לשמוח באירוע כזה. זהו גורל מר לה ולכל המשפחה. מיטל כתב הניחה הורים" אליהו, מנהל בית הסטודנט בטכניון, אם, הדסה, עקרת בית, אח ועוד שלוש אחיות. מיטל היתה הצעירה מבין הבנות. מיטל תובא למנוחות אחר הצהרים בשעה 3 בבית העלמין בכפר סמיר בשער הברוש סמ"ר אלי לחם (22) אמור היה להשתחרר מצה"ל בעוד כחודש וכבר תכנן לטוס לתאילנד. הוריו חששו שיקרה לו משהו. דודו אלי דינור סיפר לכתב עתי"ם: "אלי ביקש מאביו לאשר לו לנסוע לתאילנד ואביו אמר לו אתה רוצה שאני אקבל התקף לב. הוא אמר לאמא שלו אני יכול יותר להפגע ליד הבית הוא לא ידע כמה הוא צדק וזה בדיוק מה שקרה לו". אליהו לחם שירת ביחידה מיוחדת של המשטרה הצבאית בכלא מגידו, המתערבת באירועי התפרעויות בכלא. בסוף החודש הוא אמור היה להשתחרר. דודו אלי דינור סיפר שהוא היה "גאות המשפחה" הוא מילא כמעט את כל השאיפות של אביו. הוא היה משחק כדורגל ואביו היה הולך איתו לכל המשחקים הוא היה בקבוצת נוער טרם גיוסו. הוא התגייס ליחידה קרבית והוצב ביחידה המיוחדת של המשטרה הצבאית. הוא היה "הפייטר" במשפחה. הוא היה ילד מעולה. לא נהג לשתות משקאות חריפים ולא עשה דברים שצעירים אחרים נוהגים לעשות". עוד סיפר לכתב עתי"ם, בנסיעה האחרונה הוא היה בדרכו לבקר את סבא שלו, המאושפז בבית החולים כרמל. הוא אמר לאמו שהוא חייב לבקר את סבו, עלה על האוטובוס ונהרג בפגוע. אליהו לחם הניח הורים, מוטי, בעל דוכן בשוק ואמא, נאוה, עובדת בחברת בטוח. יש לו עוד אח אורן אף הוא חייל בצה"ל ואחות, רחל, בת 12. סמ"ר אליהו לחם יובא למנוחות בשעה 9 בערב בבית העלמין הצבאי בחיפה.
