(אסון הספארי. צילום: דובר צה"ל) בשעת הצהריים של יום א' ה-10 במרץ 1985, שיירת משאיות ה"ספארי", ובהן חיילי חיל החימוש סדיר ומילואים, נעה לאיטה על פני כביש האספלט הצר והמשובש המוליך מ"שער עגל" שבמטולה לעבר מארג'-עיון. השעה הייתה 13:45 בצהריים. כמה עשרות חיילים נסעו ב-4 משאיות מסוג ספארי, הם שבו מחופשת שבת מבתיהם, ועתה עשו דרכם לעבר סדנת חיל חימוש, אי שם בדרום לבנון. שיירת המשאיות נעה על-פי ההוראות - ג'יפ חמוש אחד בראשה ושני בזנבה. החיילים נסעו עם שכפ"צים וקסדות, כאשר קני הנשקים שלהם מופנים מחוץ לרכב ומוכנים לכל. השיירה חלפה על פני גשר צר העובר מעל עיון. נוסעי הג'יפ המוביל הבחינו עוד לפני שעלו על הגשר בטנדר גדול שבא מולם. "זה היה רכב אדום", נזכר אחד מנוסעי הג'יפ בתארו את הרגעים האחרונים שלפני ההתפוצצות הקטלנית, מזועזע עדיין מעוצמת האסון. "היה זה רכב מסוג שברולט, עם הרבה צבע, תא הנהג שלו היה צבוע באדום. עד כמה שזכור לי היה בו נהג אחד בלבד, בחור צעיר שחייך אלינו בידידות". אף שקשה היה לחשוד בנהג התמים, ואף שבדרך כלל נעים בכביש זה נהגים ידידותיים בשל קרבתו לגבול הישראלי, חשדו נהגי הג'יפ המוביל שמשהו אינו כשורה עם הטנדר האדום. הם סימנו לנהג בתנועת יד לרדת לשוליים הימניים של הכביש. הנהג ציית ועצר את רכבו סמוך לגשרון נחל עיון, מאפשר לג'יפ הראשון ולמשאית הראשונה שבשיירה לעבור. בשעה 13:50 נשמעה לפתע התפוצצות אדירה שזעזעה אפילו בתים במטולה וניפצה זגוגיות. הטנדר האדום התלקח לכדי כדור אש עצום. הדף אדיר עקר את משאית הספארי הכבדה ממקומה אשר הוטלה לשולי הדרך. המשאית החלה להתלקח, ומעוצמת ההדף נזרקו חיילים למרחק 200 ואף 300 מטר. בפיצוץ נפצעו 14 חיילים ו-12 נהרגו. הידיעה על הפיגוע הגיעה למפקדת היחש"מ וכוחותיה הגיעו לאיזור במהירות. בשבועות הבאים התגייסו הכל לביקורים אצל הפצועים ואצל משפחות ההרוגים. תחושת השכול גדשה את משפחת חיל החימוש. ואולם, למרות ההרגשה הכבדה המשיך היחש"מ, בסיוע מתנדבים מכל קצוות הארץ, בפעילותו עד ליום הפינוי האחרון.
