טיול פרטי שקיים לפני מספר חודשים ראש עיריית רמת-גן, צבי בר, באוזבקיסטן, ופגישה מקרית שהזדמנה לו שם, עשויים להביא להצבת פסל ענק-מימדים של חיים נחמן ביאליק בעיר.
במהלך הטיול , בהיותו בעיר טשקנט, הגיע בר לסטודיו של הפסל הנודע, יאשה שפירא, יהודי בן 67 ותושב העיר. את הקשר ביניהם יצרה אשת העסקים שרי צבי, שהובילה את הטיול המאורגן, והינה ידידה קרובה של הפסל.
שפירא הינו פסל ידוע ובעל שם עולמי - בין השאר בארצות-הברית, וגם כמובן במדינות חבר העמים. האיש הוא אוהב ישראל, רואה בה את הארץ הנכספת, ומאז ומתמיד שאף לתרום מעצמו למדינה.
בין בר ושפירא התפתחה שיחה מרתקת, ועד מהרה גילה בר כי שפירא הינו מעריץ של חיים נחמן ביאליק- המשורר הלאומי שלנו, ומכיר מצוין את שירתו, שחלקה אגב, נכתבה בשפה הרוסית. כשהחל שפירא לחקור ולהתעמק בשירת ביאליק, הוא גילה עד מהרה כי ביאליק והוא נולדו באותה עיר, ששמה ז´יטומיר, ברוסיה הלבנה. הוא ביקש משרי צבי לאסוף עבורו בארץ תמונות של ביאליק, ובליבו גמלה ההחלטה - לבנות פסל גדול של המשורר הלאומי, ובבוא היום לתרום אותו למדינת ישראל.
הפסל לא ידע את נפשו מרוב התרגשות, כאשר צבי בר סיפר לו שהוא ראש העיר רמת-גן, בה נהג חיים נחמן ביאליק לשבת על גבעת רח´ שרת- בפיתחו של גן אברהם- ולכתוב את שיריו (חלקם). במקום הזה קיבל ביאליק את ההשראה לחלק ניכר משיריו ועד היום מצוי בו "הספסל של ביאליק", עליו ונהג לשבת משך שעות.
בר סיפר לפסל כי, בנוסף לספסל ההיסטורי, רחובה הראשי של העיר נקרא על שמו של ביאליק, ובו ממוקם בית העירייה ההסטורי.
מכאן ואילך היה ברור כי גמלה החלטה בליבו של שפירא: הפסל ייתרם לעיר רמת-גן.
דגם מוקטן שלו שכבר היה מוכן, הוצג על-ידו בפני ראש העיר, ושבה את ליבו. השניים קבעו כי שפירא יגיע לארץ כדי לבחון אופציות למיקום הפסל, ולקדם את הפרוייקט. בשקט ובהיחבא, הגיע שפירא לרמת-גן שהה בעיר מספר ימים, בהם סייר כשהוא מלווה במנהל המוזיאונים של העירייה, האוצר מאיר אהרונסון, באדריכל העיר, סרג´יו לרמן, ובשרי צבי שגם שימשה כמתורגמנית. 3 פעמים נפגש עם צבי בר, ולאחר סיורים והתלבטויות נקבע המקום בו יוצב הפסל הענק - שיתנשא לגובה של 2.65 מטר - בחצר בית העירייה, סמוך לשעון הפרחים המפורסם.
גדר בית העירייה תיפתח לכיוון רחוב ביאליק, באופן שיאפשר לציבור להגיע עד לפסל ולהצטלם לידו.
את העבודה הוא יעשה כאמור בהתנדבות, ובנוסף הודיע כי יתרום למוזיאון העירוני פסל ברונזה, לזכר סבו המנוח.
העירייה - שתישא במימון הטכני והלוגיסטי (חומרים, איחסון, הובלה וכד´) כבר קבעה כי יוקצה לשפירא אחד ההאנגרים של מינהלת הפארק הלאומי בעיר, ושם יעבוד שפירא בבניית הפסל, אותו הוא מתחייב לסיים בשלושת החודשים הקרובים.
מגמת הקולנוע של תיכון "בליך" כבר קיבלה משימה נלווית - והיא תתעד בוידאו את כל ההליך של בניית הפסל ע"י שפירא, מראשיתו ועד סופו. את הליווי המקצועי הטיל בר על מאיר אהרונסון, האוצר הראשי, ומנהל המוזיאונים של רמת-גן.
במהלך הטיול , בהיותו בעיר טשקנט, הגיע בר לסטודיו של הפסל הנודע, יאשה שפירא, יהודי בן 67 ותושב העיר. את הקשר ביניהם יצרה אשת העסקים שרי צבי, שהובילה את הטיול המאורגן, והינה ידידה קרובה של הפסל.
שפירא הינו פסל ידוע ובעל שם עולמי - בין השאר בארצות-הברית, וגם כמובן במדינות חבר העמים. האיש הוא אוהב ישראל, רואה בה את הארץ הנכספת, ומאז ומתמיד שאף לתרום מעצמו למדינה.
בין בר ושפירא התפתחה שיחה מרתקת, ועד מהרה גילה בר כי שפירא הינו מעריץ של חיים נחמן ביאליק- המשורר הלאומי שלנו, ומכיר מצוין את שירתו, שחלקה אגב, נכתבה בשפה הרוסית. כשהחל שפירא לחקור ולהתעמק בשירת ביאליק, הוא גילה עד מהרה כי ביאליק והוא נולדו באותה עיר, ששמה ז´יטומיר, ברוסיה הלבנה. הוא ביקש משרי צבי לאסוף עבורו בארץ תמונות של ביאליק, ובליבו גמלה ההחלטה - לבנות פסל גדול של המשורר הלאומי, ובבוא היום לתרום אותו למדינת ישראל.
הפסל לא ידע את נפשו מרוב התרגשות, כאשר צבי בר סיפר לו שהוא ראש העיר רמת-גן, בה נהג חיים נחמן ביאליק לשבת על גבעת רח´ שרת- בפיתחו של גן אברהם- ולכתוב את שיריו (חלקם). במקום הזה קיבל ביאליק את ההשראה לחלק ניכר משיריו ועד היום מצוי בו "הספסל של ביאליק", עליו ונהג לשבת משך שעות.
בר סיפר לפסל כי, בנוסף לספסל ההיסטורי, רחובה הראשי של העיר נקרא על שמו של ביאליק, ובו ממוקם בית העירייה ההסטורי.
מכאן ואילך היה ברור כי גמלה החלטה בליבו של שפירא: הפסל ייתרם לעיר רמת-גן.
דגם מוקטן שלו שכבר היה מוכן, הוצג על-ידו בפני ראש העיר, ושבה את ליבו. השניים קבעו כי שפירא יגיע לארץ כדי לבחון אופציות למיקום הפסל, ולקדם את הפרוייקט. בשקט ובהיחבא, הגיע שפירא לרמת-גן שהה בעיר מספר ימים, בהם סייר כשהוא מלווה במנהל המוזיאונים של העירייה, האוצר מאיר אהרונסון, באדריכל העיר, סרג´יו לרמן, ובשרי צבי שגם שימשה כמתורגמנית. 3 פעמים נפגש עם צבי בר, ולאחר סיורים והתלבטויות נקבע המקום בו יוצב הפסל הענק - שיתנשא לגובה של 2.65 מטר - בחצר בית העירייה, סמוך לשעון הפרחים המפורסם.
גדר בית העירייה תיפתח לכיוון רחוב ביאליק, באופן שיאפשר לציבור להגיע עד לפסל ולהצטלם לידו.
את העבודה הוא יעשה כאמור בהתנדבות, ובנוסף הודיע כי יתרום למוזיאון העירוני פסל ברונזה, לזכר סבו המנוח.
העירייה - שתישא במימון הטכני והלוגיסטי (חומרים, איחסון, הובלה וכד´) כבר קבעה כי יוקצה לשפירא אחד ההאנגרים של מינהלת הפארק הלאומי בעיר, ושם יעבוד שפירא בבניית הפסל, אותו הוא מתחייב לסיים בשלושת החודשים הקרובים.
מגמת הקולנוע של תיכון "בליך" כבר קיבלה משימה נלווית - והיא תתעד בוידאו את כל ההליך של בניית הפסל ע"י שפירא, מראשיתו ועד סופו. את הליווי המקצועי הטיל בר על מאיר אהרונסון, האוצר הראשי, ומנהל המוזיאונים של רמת-גן.
