בפסק דין שניתן היום החליט בית המשפט העליון לקבל עתירות שהוגשו על ידי תושבי שכונת רמות בירושלים והחברה להגנת הטבע ולהורות על ביטולה של תכנית המתאר המחוזית שנועדה להביא להקמתה של שכונת מגורים בת כ-2000 יחידות דיור באזור גבעת מצפה נפתוח שבסמוך לשכונת רמות. פסק דינה של הנשיאה דורית בייניש התבסס על שני נימוקים עיקריים. הנימוק הראשון נוגע לכך שהתכנית להקמת השכונה מנוגדת להוראות תכנית המתאר הארצית ליער ולייעור, שמייעדת חלק ניכר משטח גבעת מצפה נפתוח, עליו אמורה לקום שכונת המגורים החדשה, לייעוד של יער טבעי לשימור. שינוי מהותי זה באופיו של השטח נעשה שלא כדין, משום שלא ננקטו ההליכים הקבועים לצורך שינוי ייעוד של שטחי יער. הנימוק המרכזי השני לקבלת העתירה נוגע לפגמים מהותיים שאירעו בהליך לאישור התכנית שהתקיים בפני הוועדה לנושאים תכנונים עקרוניים (הולנת"ע) שהיא הגוף התכנוני שאישר את התכנית להקמת השכונה. בפסק דינה של הנשיאה בייניש נקבע כי בהחלטת הולנת"ע נפל פגם של ניגוד עניינים מוסדי (ולא אישי) בין שני התפקידים שמילאה מתכננת מחוז ירושלים במשרד הפנים בתהליך קבלת ההחלטה. שכן מחד היא נתנה ייעוץ מקצועי לולנת"ע שנדרשה להכריע בהתנגדויות לתכנית, ומאידך היא פעלה לקידום התכנית בתוקף תפקידה כחברה בוועדה המחוזית לתכנון ולבניה. בהקשר זה הוסיפה הנשיאה בייניש וקבעה כי ככלל יש לאסור על השתתפותם של מתכנני מחוז בדיונים הפנימיים בהתנגדויות המתקיימים במועצה הארצית לתכנון ולבניה או בועדת משנה שלה, ואם השתתף מתכנן המחוז בדיון מעין זה יוטל על הטוען לחיוניות ההשתתפות ולצורך בה הנטל להוכיח את הנטען על ידו. פגם מהותי נוסף שאירע בהליך שהתקיים בפני הולנת"ע הוא שמתכננת המחוז השמיעה את עמדתה בנוגע לתכנית בדיון הפנימי שנערך בולנת"ע, שבו הוחלט על אישור התכנית ודחיית ההתנגדויות, ואילו למתנגדים לאישור התכנית לא ניתנה הזדמנות דומה להשמיע את עמדתם. לעניין זה קבעה הנשיאה בייניש כי כאשר רשות מנהלית, הנדרשת להכריע בסוגיה שלגביה יש מחלוקת בין שני צדדים, מאפשרת לאחד הצדדים להשמיע את טיעוניו בפניה, עליה ליתן הזדמנות דומה אף לצד האחר; שכן אלמלא כן מפרה הרשות את חובת השמיעה ההוגנת המוטלת עליה.
