דנה מתלבטת
סרט מעניין שודר השבוע בערוץ 2. הסרט עסק בנשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, אהרון ברק, שלראשונה התראיין מול מצלמה. זאת כיוון שאת הראיון ביצע קרוב משפחתו (כפי שהבימאי עצמו סיפר בתחילת הסרט).
הסרט עסק בדמותו של ברק ותוך כדי כך נגע במספר סוגיות דרמטיות שבהן טיפל בימי כהונתו – הקצר החילוני חרדי, גדר ההפרדה, מינוי שופטים ועוד. הסרט בהחלט מומלץ וחשוב להיכרות עם הדמויות שפעלו ועודן פועלות בציבוריות שלנו. אם פספסתם, חפשו אותו ותנו לו צ'אנס של חמישים וכמה דקות.
כיוון שלא בשופטים אנחנו עוסקים בטור הזה אלא בעיתונאים אני מבקש להפנות את תשומת הלב לעיתונאית חשובה בערוץ 2, דנה וייס. וייס, כידוע, עוסקת בתחומי חברה, בריאות ואפילו בהגשת מהדורות אקטואליה מהאולפן ולכן מאוד חשוב לנו לתת הצצה לעמדותיה. אז הנה לכם מה שהיא אמרה כשסיפרה על תחושותיה מול הפגנת הענק של החרדים מול בית המשפט:
"כולם הסתגרו בחדרים והסתכלו מהחלון אל הים השחור של המפגינים מתחת. זה היה ממש מפחיד. זה היה רגע מפחיד... אתה רואה את כל השחורים האלה, הם רוצים לעלות על בית המשפט. מה עשינו? מה קורה פה? האם הדמוקרטיה בסכנה? האם צריך להתגייס כדי להגן על בית המשפט?".
נראה לי שלא צריך להוסיף הרבה על ההתבטאות הזו, אבל בכל זאת – ככה מתבטאת עיתונאית חשובה? "השחורים האלה"? מילא שהיא מתארת פחד אישי, זכותה. עם תחושות אי אפשר להתווכח. אבל ברור לה לגברת וייס שהפגנת ענק של חרדים היא סכנה לדמוקרטיה. ברור לה גם שהיא שייכת למחנה בית המשפט, היא הרי שואלת "מה עשינו?", ולא "מה עשה בית המשפט". מבחינתה מצב שכזה מצריך מחשבה שאולי ראוי להתגייס להגנת בית המשפט. רגע, רגע, עיתונאית שמספרת על מחשבות להתגייס למען בית המשפט? זה בעצם עיתונות מגוייסת? מעניין. (ולא אתייחס לאפשרות הסבירה שהגברת וייס כבר מגוייסת... זו אפשרות שממש לא מכובד להעלות על דל שפתינו...)
***
ואם כבר בסרט הזה עסקינן אז קחו לכם עוד משפט שאומר הקריין ברקע: "ברק נאלץ לצאת לקרב בלימה מול הניסיון של הכנסת להחדיר לבית המשפט שופטים בעלי זיקה פוליטית".
על משפט כזה אומרים בדרך כלל – קרעת אותי מצחוק... בנימה קריינית אובייקטיבית הופכים לנו כאן את השופט בדימוס ברק לאישיות חסרת זיקה פוליטית הנאבקת בעוז נגד תופעת הפוליטיזציה של בית המשפט. תענוג צרוף.
השמאל תמיד מפגין בגדול
הנה דיווח ב'וואלה' על הפגנת ענק של השמאל הישראלי. כפי שניתן לראות הכותרת מבשרת לנו על מאות פעילי שמאל שהתנקזו לרחובה של עיר כדי לזעוק את מחאתם נגד נתניהו ותקציבו.
לדיווח הוצמד דיווח מצולם מתוך הפגנת ההמונים. שמתי נפשי בכפי והתגברתי על החשש הכבד שמיד ברגע בו יתחיל הסרט לא יצליח מסך המחשב שלי לעמוד בפני גודש השמאלנים שבהפגנה ואלה פשוט ייזלגו מהמחשב לשולחני. לחצתי על הסמן והפעלתי את הסרטון. אנחת רווחה נמלטה מפי. לא המוני שמאלנים ולא הפגנת ענק, לא מאות וגם לא עשרות. סתם כמה עוברי אורח. אני לא בטוח שהיו שם עשרה אבל נגיד עשרה, אתם יודעים מה? נהיה לארג'ים – קחו עשרים...
היה שם איש אחד עם לחם ביד וארבעה נגנים על הבמה ועוד כמה שהלכו לתומם, וספק אם היו קשורים להפגנה, אבל מניין הקשקוש הזה על מאות מפגינים? לא ברור.
ולמי שלא מאמין הנה לכם תמונת המסך עם הכותרת והמפגינים. תתחילו לספור את המאות... בהצלחה
ועכשיו יש לכם מושג איך נולדה אגדת הפגנת הארבע מאות אלף.
תשקלו מילים
תנועת שלום עכשיו הגישה בקשה ליועץ המשפטי לממשלה ובה דרישה להעמיד לדין את מקימי המאחזים. במקביל, כמעט באותו יום פנה יו"ר מועצת שומרון לאותו יועץ משפטי בדרישה להעמיד לדין ארגוני שמאל קיצוני בחשד לעברה על החוק כשמסרו מידע על מבצע עופרת יצוקה.
איש השומרון יוסי דגן שלח לי שני קישורים לשתי כתבות באותו אתר ממש, YNET שמו, בטח שמעתם עליו. הוא ביקש שאעשה השוואה בין היקף הסיקור של דרישת שלום עכשיו לעומת הסיקור של הדרישה ההפוכה.
עברתי על הכתבות, ניסיתי לערוך השוואה ונכשלתי. פשוט אי אפשר להשוות. לא הצלחתי למצוא שום קשר, בכמות או בהיקף, בין ארבע וחצי השורות של הדיווח על דרישת ראש מועצת שומרון לבין עשרות השורות של הדיווח המפורט של דרישת 'שלום עכשיו'. לא הצלחתי להשוות בין ההסתפקות של YNET במבזק כשמדובר בדרישה מהשומרון לעומת הכתבה הארוכה והמלומדת של הדרישה מהשמאל.
ואם יש צורך, קחו עוד השוואה של מספר המילים: 45 מילים הוקצו לדיווח על הדרישה מימין לעומת 487 מילים לדיווח המקביל על דרישת השמאל. יותר מפי עשר. עכשיו תגידו לי שהכול נעשה בהגינות ואובייקטיביות עיתונאית. בעברית אומרים – ספרו לסבתא...
אגב, שלא תהיה טעות כלשהי, בכל הכמות הזו של 487 מילים בכתבה על הדרישה מהשמאל לא תמצאו את תגובת ועד מתיישבי השומרון. את התגובה הזו לא ניתן היה למצוא באתר הנכבד לחלוטין.
נזיפה סמויה
מה אתם מבינים מהכותרת הזו שפורסמה באתר NRG של מעריב?
הכותרת בעצם נשמעת כמו 'נו נו נו' לבית המשפט. יש כאן מתנחל שצולם יורה בפלשתיני, ובכל זאת הוא לא יועמד לדין. כמעט ניתן לשמוע את המילה החסרה "בושה" בסוף הכותרת הנוזפת הזו.
ובכן רבותי במערכת 'NRG' כיוון שאנחנו יודעים בדיוק מה היה שם כשזאב בראודה ירה בפלשתיני הכותרת הסבירה וההוגנת שראוי היה להדביק לדיווח היא משהו כמו – 'ירה בתוקפיו ולא יועמד לדין', או משהו כמו 'המתנחל שהציל עצמו מלינץ' לא יועמד לדין', אבל זה כבר יותר מדי בשביל החברים ב-NRG.
המחנכת הגדולה של ראש הממשלה
אתר הסאטירה 'לאטמה', אתר סאטירה ימני שעוקב גם הוא אחרי התקשורת ונפתוליה, תהה השבוע על אופי הדיווח של כתבת 'מעריב' מיה בנגל על דבריו של ראש הממשלה נתניהו בפני שר החוץ הגרמני. בנגל טענה בכתבה שלה שלקבוע ש"יהודה ושומרון לא יהיו יודן ריין" באוזניו של שר חוץ גרמני זה ממש לא מנומס ולא מכובד, כשכולם יודעים על איזה רקע היסטורי כואב הדברים נאמרים.
בנגל קבעה שמדובר ב"בחירת מילים לא מוצלחת במיוחד של ראש הממשלה הישראלי". היא סיפרה בהתנסחות מחנכת שבמהלך מסיבת העיתונאים שקיימו השניים השתמש נתניהו ב"ביטוי לא דיפלומטי ומאוד טעון". בנגל המשיכה באווירה המחנכת הזו וקבעה ש"ניתן היה למצוא ביטויים נוחים יותר ובוודאי מקובלים יותר בעולם הדיפלומטי". היא לא נחה ולא שקטה עד שהגדירה את מילותיו של ראש הממשלה כ"בחירה מפוקפקת", במילים, וקבעה שהדברים הביכו את השר הגרמני, למרות שמי שנכח באירוע ראה על פניו חיוך מנומס וניד ראש מכובד של דיפלומטים.
אז למען אנשי אתר 'לאטמה' (שמומלץ להיכנס אליו מדי פעם) ולמען מי שתהה כיצד זה מרשה לעצמה כתבת עיתון להטיף ולחנך את ראש הממשלה במקום לדווח על דבריו ולעזוב אותנו לנפשנו, למענכם אזכיר עובדה שכבר הזכרתי כאן לפני כמה שבועות: הגברת בנגל היא לא עוד כתבת, היא לא עוד סתם עיתונאית. יש לבחורה רזומה פוליטי עשיר שאיתו אי אפשר לצפות להתנהלות אחרת. הבחורה הייתה דוברת של מפלגת העבודה ועוזרת פרלמנטארית של זהבה גלאון. עכשיו אתם מבינים את מה שעומד מאחורי הנוסח המשתלח, ומן הסתם נתניהו עצמו יכול לברך על כך שהכתבה הסתיימה במילים הללו ולא באיזו תביעה של בנגל נגדו בבית הדין בהאג.
הארץ בחוץ לארץ
תרשו לי להיות קטנוני. הנה כותרת ראשית השבוע ב'הארץ':
אתם חשים בבעיה כלשהי? לא? אני דווקא כן. מה זה 'הנשיא אובמה'? של מי הוא נשיא? הוא הנשיא, ב-ה' הידיעה? לא. הוא הנשיא האמריקאי. הוא נשיא ארצות הברית. הוא ממש לא הנשיא. הנשיא מבחינת אזרחי מדינת ישראל כעת הוא שמעון פרס. אבל ב'הארץ' כל כך רוצים להיות בחוץ לארץ שאצלם זה בא טבעי. אובמה הוא הנשיא.
תנו לי להתקטנן עוד קצת
ועוד התקטננות קטנה, והפעם מול 'דה מרקר' שדיווח לפני כמה ימים על פרס ראשון שקיבל מיזם הייטקיסטי כלשהו שפותח במרכז האוניברסיטאי באריאל.
אז ראשית – כל הכבוד לחברים מהמרכז האוניברסיטאי, או כמו שהיינו אומרים פעם – תיסלם. אבל לא הצלחתי להבין למה בדיווח העיתונאי מוגדר המרכז האוניברסיטאי באריאל כמכללה? הרי חלפו כבר שנים מאז המקום לא מוגדר כמכללה? טעות של עיתונאי? שגגה של עיתון? לא יודע... אני מעדיף לחשוד. הם קנו את החשד הזה בעמל רב של שנים...
נמאס לו
עיטור האומץ והאתגר מוענק השבוע לחיים אתגר שהעז, שימו לב, להתבטא בגלוי נגד הוד רוממותו ברק אובמה. הוא תימצת את הדברים בתכנית הבוקר של ערוץ 10 באופן פשוט חד וחלק: "נמאס לי ממנו. הוא מציק לנו, הוא נודניק, הוא מצטלם כל הזמן. מתי הוא עובד?".
לא כל יום שומעים דברים כאלה. אז אולי כדאי שבכל זאת ערוץ 10 יקבל צ'אנס נוסף?
ההעלמה לא עזרה
בשבוע שעבר הבלטנו כאן את מה שרצו ב'הארץ' להסתיר. סקופון זעיר שהיה להם אבל העדיפו לדחוק שם לפינה נידחת של מדור הטורים האישיים. סקופון שעסק בעובדה שראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט לא משלם (בינתיים) על שירותי עריכת הדין שמספק לו עורך הדין אלי זוהר. קיים ביניהם סיכום בנוסח חנות מכולת – בינתיים רושמים, אחר כך משלמים. הסיכום הזה בעייתי כפי שאמרנו, מבחינה משפטית כי לאיש ציבור אסור לקבל שירות ללא תשלום, אבל ב'הארץ' זה עניין שולי, זניח, לא צריך להבליט אותו בכותרות ענק.
ובכן, לא סתם אני מזכיר את מה שנכתב בשבוע שעבר. מסתבר שלמרות ניסיונות ההבלעה וההסתרה של הידיעה הדיווח לא נעלם מעיניה של התנועה לאיכות השלטון וזו פנתה למבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה בדרישה לחקור את הקשרים הבעייתיים בין עורך הדין לראש הממשלה הקודם.
נחכה לתגובת לינדנשטראוס ומזוז.
ולסיום
מכיוון שאני מעריך את עיתונאינו כאנשי אמת, צדק ויושר, אני מבקש להודיע להם הודעה קצרה:
אם במקרה יתברר שהאם החרדית מירושלים לא הרעיבה את הילד שלה אלא שהוא באמת חולה במחלה כלשהי, ובסיטואציה שעדיין לא חשבו עליה היא דווקא טיפלה בו כמיטב הבנתה, אם במקרה יתבררו העניינים כך צפויה בעיה לעיתונאים שדאגו לכנות אותה כ"האם המרעיבה" ולא כ"האם החשודה בהרעבה". הם יצטרכו ככל הנראה לקבוע תור מראש כדי להתנצל. פשוט לא יהיה אצלה מקום בבית לכולם.
הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il
לגליונות האחרונים: