"השפעת הורים ומורים על זהות דתית גבוהה מהשפעת החברים ולכן אחריותם גבוהה והכשרתם נצרכת". כך מסכם ד"ר שרגא פישרמן את מחקרו, אותו הציג היום, ביום עיון לרמי"ם בישיבות ולמחנכות באולפנות של מרכז ישיבות בני עקיבא בנושא: "עולם של משמעות לתלמיד ולמחנך".
ביום העיון שהתקיים בישיבה התיכונית בני עקיבא בקרית הרצוג והשתתפו בו למעלה מ-200 מחנכים מחנכות וראשי ישיבות ואולפנות, הציג ד"ר פישרמן את מחקרו שהכנתו הושלמה במהלך השנה האחרונה שנקרא: "האם אנחנו רלוונטיים?" שעסק בשאלת ההשפעה של מרכיבי החברה על הנער והנערה המתבגרים במישור האמוני ובמישור קיום המצוות. על פי ממצאי המחקר, גילה ד"ר פישרמן כי ההורים הם המשפיעים ביותר על הנערים והנערות בגילאי ז'-יב' ולכן האחריות הגדולה ביותר היא עליהם.
ד"ר פישרמן אומר כי "המחקר, אותו עשיתי יחד עם סטודנטים לתואר שני במכללת אורות ישראל, קובע כי בגיל ההתבגרות ישנה ירידה בהשפעתם של ההורים והמורים על זהותו האמונית של הנער אך לאחר מכן השפעתם עולה ולכן חשוב לא להתייאש ולהמשיך ולתת את הדעת על חינוך לזהות דתית גם בשלהי גיל ההתבגרות".
על פי הנתונים ניתן לראות כי אצל הבנים בכיתה י"א חלה ירידה קיצונית במידה הקרבה וההשפעה של ההורים והמורים על האמונה וקיום המצוות. בגיל זה מתגלה אצל הנערים התנגדות לכל מה שגדלו עליו ולאט לאט עם התבגרותם הם שבים ומבררים את אישיותם ורצונותיהם לגבי עתידם הדתי. בטווח שהוצב בשאלון נקבעה מידת ההשפעה הגבוה ביותר בספרה 4 והנמוכה ביותר ב-1.5.
מידת ההשפעה של ההורים על בנים בכיתה ז' עומד על 3.75 ובכיתה י"א יורדת עד ל-2. בגיל 20 מתייצבת מידת ההשפעה על 3.5.
נתון נוסף הוא ההבדלים בין הבנים והבנות. ד"ר פישרמן מסביר כי "הבנות מטבען הן הרבה יותר קונפורמיות וקשורות למשפחה. ניתן לראות בבירור על פי השאלונים כי גם התנודות במידת ההשפעה עליהם הרבה יותר מתונות וכן שמידת ההשפעה של ההורים הרבה יותר גבוה ומשפיע ממידת החברים וההורים. מכיתה ט' עד יד' ניתן לראות שמידת ההשפעה של ההורים נעה בטווח שבין 3-3.5 לאורך השנים."
המחקר נערך על בסיס שאלונים בקרב 462 בנים ובנות מגילאי כיתות ז-יד. על פי המחקר בגילאי 18-19 שבים ההורים להשפיע בצורה משמעותית על זהותם האמונית והמעשית.
ד"ר פישרמן הסביר כי הקושי של הורים ומורים לשוחח עם הנערים והנערות המתבגרים על נושאי אמונה וקיום מצוות נובע מחוסר היכולת לנתק את השיפוטיות שלנו כלפי מעשיהם בזמן השיחה.
פישרמן מציין כי "להורים ולמורים יש בעיה להיות אי שיפוטיים ולהכיל את ההתלבטויות של הנער ומתוך כך גם נוצרת חוסר הקשבה הדדית. הורים צריכים לשים לב לכך כשהם באים לחנך ולדון בנושאים הללו. ברגע שההורים והמורים ירצו להקשיב, ילמדו להקשיב וישכילו לצמצם את עצמם והאני שלהם, הנער ירגיש שיש לו אוזן קשבת אמיתית ושפעתם תגדל בצורה משמעותית".