על דרך יגאל אלון, מרחק חמש דקות הליכה מקניון עזריאלי בתל אביב נמצא המשרד של אחד מגדולי המקובלים בדורנו: הרב חיים עזרא הכהן פרחיה הידוע יותר בכינויו ''החלבן''. מבחינה חיצונית קל לטעות ביכולותיו הסגוליות של הרב. הוא אינו עטור זקן, לבושו רגיל למדי, לראשו קסקט בד פשוט אך רבים משחרים לפתחו, ברכותיו ועצותיו המבוססות על עשרות שנים בהן למד ולימד את תורת הסוד.
הראיון שניתן לעלון "מעייני הישועה" מתקיים במשרדו שב'מחלבות דשן', כשבמהלך השיחה נכנסים עובדי המחלבה ובפיהם עדכונים על המתקדם מבחינת העבודה. מפעים לראות את השילוב הזה בין חיי עבודה רגילים והתעסקות בעולם הזה כשבמקביל דורש ומסביר הרב על דרכו אל תורת הסוד ועל עניינים עליונים וקבליים.
איך הרב מצליח לשלב בין העולמות?
"תסתכל טוב". מראה לי הרב את הארון במשרד. "תראה את הספרים, יש בחוץ עוד מחסן מלא מדפי ספרים. אני יושב ולומד פה. זכיתי ויש לי את הראייה הזו של "שיוויתי ה' לנגדי תמיד". בזכות זה אפשר לשלב. שנים רבות עבדתי כל היום עטור תפילין עד שכבר הזדקנתי. הכי טוב ללמוד מפרשת השבוע 'ויצא'. יעקב אבינו - איך הוא היה? הוא היה איש עבודה? למדנו ממנו. "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי'' היה יושב ולומד בלילות. 'נדדה שנתי מעלי' - מה אדם עושה כשיש לו נדודי שינה, יעיר את כל הבית? שייקח ספר וילמד. יגיד תיקון חצות".
הרב המקובל יצחק בצרי, בנו של הגאון המקובל הצדיק הרב דוד בצרי שליט"א, שלומד עם הרב 'ה'חלבן' שלוש פעמים בשבוע הצטרף לראיון. כששאלנו את ה'חלבן' על המרדף אחרי הכסף והחומריות ועד כמה צריך להשתדל בהשגת כסף מבקש הרב בצרי את רשותו של החלבן לענות במקומו: "הרב בחיים לא היה בקניון. לפני כשנתיים פתח בן אחיו חנות בקניון גבעתיים ומאוד ביקש מהרב שיבוא לברך את החנות. הרב נבהל כשהוא ראה בפעם הראשונה את המדרגות הנעות ואחר כך אמר לי: 'פעם אחרונה שאני נכנס למקום כזה. אדם שנכנס לקניון לא יכול להישאר קדוש".
ה'חלבן': "לחם לאכול ובגד ללבוש, יש יותר מזה? אני מכיר אנשים שממה שהם מרוויחים לוקחים 10 לעצמם ואת ה-90 מחלקים. אדם צריך ללמוד להסתפק במועט".
סיפורו של ה'חלבן' מעולם לא סופר על ידו. במהלך הראיון מתגלים דרך סיפוריו אותם הוא מתבל בפסוקים רבים מפגשיו עם המקובלים בדורות הקודמים, איך שמר על עצמו ואיך נחשף לעולם הסוד מגיל צעיר מאוד.
איך הרב נכנס לעולם הסוד?
אני מיוחס מדורי דורות רבותי היו מקובלים וזה פתח לי שער לעולם הזה. בגיל 9, מו"ר אבי, רבי עזרא הכהן פתחיה, היה לו הרבה ספרים בבית. התחלתי לקרוא, כנראה שהכל משמיים.
בגיל 9? זה לא מסוכן?
"זה לא היה ברשות ההורים אני עליתי לגג ושמה למדתי. כבר בגיל צעיר הייתי הולך למקוואות שמרתי על טהרת הגוף והתחברתי לרבי שמואל ארווץ ולרב הלל שמחון. באתי אליהם וביקשתי שילמדו אותי אבל באתי מוכן. אמרתי להם תראו, כתוב בספרים שמי שטובל מותר ללמד אותו אז הם לימדו אותי. הרב מללוב בגיל 13 ביקש ממני שאני אבוא להשלים לו מניין. אני הייתי הכהן שלו וממש התחברנו. ושמה אני ראיתי פלאי פלאות דברים שגם אם אני אגיד אותם לא יוכלו להבין את המושגים האלו. רק מי שרואה ויודע יכול להבין את מה שהיה שם".
כבר מגיל צעיר כשהתחיל ה"חלבן'' לעסוק תורת הסוד גילה הרב כוחות מיוחדים לפענח את נפשות האנשים שראה.
"בגיל 10 הלכתי ברחוב עם אחי ולידינו עבר אדם וראיתי עליו שהוא גנב. אמרתי לאחי בוא תראה הוא הולך לגנוב. היה שם איזה קיוסק הוא הושיט את היד ולקח את הצרור עם כל הכסף. רציתי לצעוק 'גנב' אבל אח שלי סתם לי את הפה עם היד כי הוא פחד שהגנב יכה אותנו. אבל אחרי שהגנב המשיך ללכת צעקנו לבעל הקיוסק "אייזיק, אייזיק גנבו לך את הכסף'' והוא רדף אחריו והוציא ממנו את הכסף. כבר בגיל קטן יכולתי לראות את המעשים של כל אדם".
הרב הכהן הוא האחרון מקבוצת ארבעת המקובלים שהוכרו בשם עבודתם שלמדו יחד בשנות ה-60: "הסנדלר" - הרב משה יעקב רביקוב; "הצייר" - הרב יהודה פטילאון; ו"מנקה הרחובות" ('מעלה הניצוצות') - הרב יוסף וולטוך.
איך התגבשה החבורה?
שלחו אותנו להיות ביחד מהשמיים. כשבא יהודה פתילאון מחו"ל, הוא היה צייר ומהשמיים הפגישו אותנו. אני ראיתי שאפשר לעשות ממנו גדול מאוד. התחלתי ללמוד איתו ודיברנו, נתתי לו מורים וגם ב"ה חיתנו אותו עד שראינו שיש לו ממש צדיקות גדולה. את השאר אני צירפתי. ישבנו ברחוב רוקח בתל אביב ביחד, ושמה למדנו. ישבו איתנו גם רבי יהודה סגל, רבי מאיר סבתו, הרב יהושע שהרבני, רבי אברהם הכהן.
כשהצטרף אלינו רבי יוסף וולטוך התחברנו טוב מאוד. היה שלב שאמרתי לו 'אתה אחד מל"ו הצדיקים' והוא צעק עלי 'מה אתה מדבר, אתה מבלבל את המוח, מה פתאום' עניתי לו: 'רבי, את זה אתה יכול לספר לכל אחד ואחד אבל עלי אתה לא יכול לעבוד...".
הרב יודע מיהם ל"ו הצדיקים בדור שלנו?
"אני יודע אבל אין לי רשות להגיד. אני רק יכול להגיד לך, על אחד מהם, יהודי זקן מאוד שבורח מכל האנשים, רבי אהרון הכהן בן בתיה. הוא ירושלמי, הוא לא רוצה שיכירו אותו וכל פעם הוא גר במקום אחר".
עד לפני כ-15 שנה היו הרב ויכולותיו ידועים למתי מעט. למה ומה גרם לרב להחליט לצאת לציבור?
"אני לא רציתי שיכירו אותי. בגיל 12 אנשים היו באים אלי שאברך אותם ולא ידעתי אפילו אם הברכות התקבלו ושהם מצליחים, הם לא היו חוזרים אלי. יום אחד מו"ר אבי ראה אותי ושאל אותי מה אני עושה.
אמרתי לו אנשים מבקשים שאברך. אז הוא אמר לי תיזהר שלא יהיה לך עין הרע. תפסיק עם זה. ואז ידעתי שהברכות עושות רושם.
אני לא רציתי להתגלות. אבל ראיתי שעם ישראל בדוחק גדול בתקופת מלחמת המפרץ, ראיתי שאם אנחנו לא נתחיל להתפלל ולאסוף את האנשים המצב לא יהיה טוב. כל החכמים באותו הדור כבר נפטרו. כמו חכם מנחם מנשה שהיה עושה תיקונים, היו עוד רבנים שהיו עושים תיקונים וראיתי שכל אלה הלכו אחרי מאה ועשרים והדור הולך ומתמעט. ואז אני התחלתי להגיד בואו נאסוף את כולם ומהשמיים זימנו אלינו את הרב דוד בצרי שהיה בא עוד אל מו"ר אבי. ביחד איתו הקמנו את ישיבת 'נהר שלום' של הרב שרעבי זיע"א.
מגיל11 -21 הלכתי יחד עם רבי אברהם הכהן בכל בית כנסת כדי לאסוף תרומה שיהיה ללומדים מה לאכול ומה לשתות. והכול לשם שמיים בלי שום שכר. שמה ראיתי ניסים ונפלאות. היינו הולכים מרחוב השוק לנחלת יצחק והייתה לנו ממש קפיצת הדרך. פלא נוסף היה, שאיפה שהיינו נכנסים, בכל בית כנסת, הגענו בדיוק כשהיו גומרים שחרית לפני פתיחת ההיכל לקריאת ספר תורה. חמישה בתי כנסיות ככה זה היה. הכל מעל הטבע.
למדתי הרבה עם הרב יהושע שהרבני שהיה זוכה לגילוי אליהו הנביא. פעם אחת הוא אמר לי שהוא לומד כל שבת ביחד עם הבן איש חי. הוא הזמין אותי לבוא אליו אבל לא זכיתי. אבל כשהיינו הולכים ביחד לבריתות היינו רואים דברים שאי אפשר להסביר".
השמירה עצמית על ההלכה והטהרה הייתה חשובה לו מאוד כבר מגיל צעיר. בגיל 12, נפטר אחיו מטיפוס ובעקבות כך סירבו לקבלו בבתי ספר רבים באזור מגוריו כיוון שהיה חשש שאולי יעבירו את המחלה לילדים אחרים: "לא רצו לקבל אותנו בתחכמוני, לא בת"ת, לא ב'יבנה' ולא ב'ביאליק' ואף אחד לא רצה לקבל אותנו. כשהסתובבנו חודש וחצי חסרי מקום לימוד, מו"ר אבי ראה שאין ברירה אז הוא הכניס אותנו בבית ספר 'כל ישראל חברים' שזה היה של רשת אליאנס. אבי סמך על החינוך של הבית. וכך היה. בבית ספר הזה היינו צריכים להוריד את הכובע בזמן הלימודים ואני לא הסכמתי ולמרות כל צעקות והגערות לא שמעתי להם. חוץ מהלימודים האלה הייתי מקפיד ללכת אחרי ביה"ס ללמוד עם רבי פטילאון ועוד חברים.
בכיתה ח' כשסיימנו את הלימודים בא הכומר בשביל לבחון אותנו. באתי להיבחן אצלו והוא אמר לי תוריד את הכובע. אמרתי לו: 'אני לא הורדתי כל השנים וגם עכשיו אני לא רוצה להפסיד את כל מה שהרווחתי. באת לבחון אותי אז תבחן'. וכבר אז הוא שם עלי עין. הוא אמר לי תפתח את הספר, רצה לראות איך אני קורא ואיך אני מסביר. פתחתי והוא ראה שאני יודע טוב לקרוא ולהסביר. הוא התעצבן ואמר לי תסגור, אתה עשית סימן בספר. תפתח את הספר עוד פעם. פתחתי את הספר - יצא שוב באותו מקום. אז הוא עוד יותר התעצבן. אמרתי לו אתה יודע מה? אני אתן לך את הספר ותפתח אתה, אבל מה שייצא אתה לא תגיד שום דבר. אז הוא פתח ויצא שוב פעם באותו עמוד. כשהוא ראה את זה הוא דיבר עם אחד המורים שלי שאמר לו: 'הוא דתי ולא התקלקל'. אני שמעתי את זה באוזן אחת והוצאתי מהאוזן השנייה כדי לא להתפאר ולא לבוא לידי גאווה".
במהלך הראיון מקבל 'החלבן' שיחת טלפון בה הוא מודיע למתקשר כי אין לו שום בעיה לוותר על הסנדקאות בשביל אחד מבני המשפחה ובשמחה יקבל את הזוג והילד אם יבואו למחלבה כדי לקבל ברכה. כשהוא מסיים את השיחה הוא אומר: "הזוג הזה לא נפקד ארבע וחצי שנים. זה עוד קצר. יש זוגות שגם שמונה ועשר שנים לא נפקדו. הרב בצרי יכול לספר לכם הרבה. "אתם יודעים מה זה אתרוג?" הוא שואל, " ראשי תיבות - אל תבואני רגל גאווה. בגלל זה אני לא אוהב לספר הפעמים היחידות שאני מספר זה רק כדי לעורר את הציבור כדי לחזק את האנשים שיידעו שלא אלמן ישראל.
"פעם אחת באו אלי אנשים מאמריקה אמרו שהתינוק שלהם בן שמונה חודשים, והוא חולה מאוד. אני מסתכל על השמות ואומר להם: 'הוא לא בן שמונה חודשים הוא בן שמונה ימים!' לא עשו לו ברית. הם התעקשו שהוא מהול ואני אומר שלא. זרקתי אותם מפה. אמרתי להם אם אתם משקרים למה באתם? חזרו הביתה ובדקו, והסתבר שהמוהל לא חתך כמו שצריך, מלו אותו והילד נעשה בריא".
צפיית הנסתר והעתיד היא אחת מהתכונות שגילו ומאפיינות את הרב ה'חלבן'. כששאלנו אותו האם גילוי העתיד הוא חיובי ולא פוגע בניסיון שעם ישראל צריך לעבור השיב:
"בוודאי שזה טוב. לפעמים אני רואה דברים בחלום שזה אחד משישים של נבואה וזה מונע צרות רבות לעם ישראל. אני למשל עכשיו ראיתי שאנחנו צריכים לחשוש מאיראן. זה לא פשוט ואני מעודד את האחרים להתפלל. בזמן מלחמת המפרץ אני אספתי 2000 איש עם לולבים ליד קברו של רבי יוחנן הסנדלר לפני מלחמת המפרץ. ושמה התפללתי על סדאם חוסיין שיילך מן העולם שלא יפגעו כאן טילים ושהקב"ה ייתן בראש של בוש שיילך וילחם ואנחנו נשב ונסתכל. כבר קרה שנתתי מידע מודיעיני מדויק שהוביל אח"כ לפעולה בשטח. אני מיוזמתי קראתי לבכיר במערכת הביטחון ונתתי לו פרטים וכשהוא העלה את זה למעלה אנשים היו בהלם. כי הם ידעו על הדברים עדיין ברמת הבדיקה ואני בעצם אישרתי להם את זה".