לפני כשנה התייחסתי בקצרה לאיש רע וחצוף שפרסם ספר בשם 'דת הציונות', שבו יצא לטעון שהעוסקים במצוות יישוב הארץ המציאו מצווה חדשה, והוציא דיבה רעה על מרן הרב קוק זצ"ל ותלמידיו ועל רבים מגדולי ישראל מכל החוגים. שמו כפי הנראה אברהם חזן, ואולי יואל אלחנן.
וכתבתי כי על פי היחס לספר זה אפשר להבחין בין צדיקים לרשעים, שכל המסכים לספר הזה - סימן שבחר ברשע, ואין לכבדו וקל וחומר שאין ללמוד ממנו.
ועתה סיפרו לי שישנה התייחסות רחבה לאיש ולספרו באתר 'הלכה יומית', שבו כותב הרב יעקב ששון שליט"א, נכדו של הראשל"צ הרב הגאון עובדיה יוסף שליט"א, הלכות והשקפות על פי דרכו של סבו הגדול. והנני מעתיק את דבריו בשלמות:
על מעמדו של מי שמבזה את מרן הרב קוק זצ"להאם הרב הגאון שמע על הספר 'דת הציונות', ואם כן מה הוא חושב עליו?
תשובה: ספר 'דת הציונות' נתחבר על ידי אדם אשר אין בו דעת. כי כל הטענות שכתב נגד הראי"ה קוק אינן נכונות כלל, והוא משער השערות לפי קוצר דעתו ודעת רבותיו בכדי לבזות את הרב קוק. וטוב היה לו לאותו מחבר אילו נתהפכה שלייתו על פניו, ונוח לו שלא היה חוזר בתשובה כלל, והיה נשאר בקלקולו שלא ייערך עדי עד לעומת הקלקול שהביא עתה לעולם על ידי ספרו. וכל המבזה את החכמים אין רפואה למכתו. וכבר הודיעונו רבותינו (סנהדרין צ.) כי אין לו חלק לעולם הבא. ואין ספק בדבר שהקדוש ברוך הוא, שחס על כבודו של צורבא מרבנן, לא יחריש על כבודו של הרב קוק, שהיה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל גדולי התורה העריכוהו עד מאוד. ואף הגרי"ש אלישיב מכבדו עד מאוד. והגרש"ז אוירבך היה תלמידו. וגם מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א מגדלו ומעריכו עד אין קץ, כי כל אלה הכירוהו וידעו גדולתו, גם אם באיזה ענייני הנהגה לא הכול הסכימו עמו. וידוע לשון הגאון 'חזון איש' במכתבו אליו, אשר כתב לו "הוד כבוד מרן שליט"א".
ומחבר 'דת הציונות' היטה דבריו לדרך זרה, חורש רעה בכל עת מדנים ישלח. והאמת כי זה המחבר קשה עלינו כספחת, אפרוח אשר לא נפקחו עיניו, אשר למד תורה והשקפה מפי מבזה תלמידי חכמים המתלוצץ מן החכמים בדרשותיו, וממנו למד וכן עשה, עד שנתגדל יותר ונעשה תלמיד המחכים את רבותיו בדברי ליצנות כנגד רבן של ישראל הראי"ה קוק, אשר הוא מרבה דברים כנגדו בדברי שקר שאין להם שחר. עדי יאנף ה' במשנאיו ושב יעקב ושקט ושאנן ישראל.
ועוד הרבה יש להאריך בדברים אלה, אך תקצר היריעה והזמן גם הוא. קנצי למילין (סוף הדברים), שאסור לקרות בספר הנזכר כי דינו כשאר ספרי מינות".
