חטאי בית המשפט בפרשה
שני חטאים חטא בית המשפט: האחד, שפגע בעקרון המקודש שההורים הם שאחראים על חינוך ילדיהם. כמו שזכותו של כל אזרח להחליט היכן יגור, איזה רהיטים יקנה, עם מי יתחתן, הוא גם יכול להחליט איזה חינוך להעניק לילדיו. לשום ערבי לא היה מעיז בית משפט זה להורות כיצד לחנך את ילדיו.
החטא השני, שאסור לבית המשפט לכפות יהודי שלא להיות נאמן לאמונתו. ואם בית המשפט שואל, למי ההורים מחויבים: לתורה או לבית המשפט, אז התשובה של כל יהודי צריכה להיות ברורה - לתורה. על חירות האמונה והמצפון מסרו ישראל את נפשם, והטובים שבאומות העולם למדו זאת מאיתנו. ודווקא שופטים יהודים העיזו לקעקע את הרעיון הבסיסי הזה. ולכן גם אם יש חילוקי דעות על שיטת החינוך, הואיל וההורים ורבניהם סבורים שכך הם צריכים לעשות על פי התורה, אסור לכפות עליהם לפעול בניגוד לאמונתם. הרי הם לא הסיתו את ילדיהם לתמוך באויב ולהכין פצצות.
כל הכבוד להורים הצדיקים
ומשקם בית המשפט לקבוע להורים כיצד ובאיזה בית ספר יחנכו את ילדיהם, טוב עשו ההורים בהדרכת האדמו"ר מסלונים שהתקוממו. וכשקם בית המשפט לאיים עליהם בעונש מאסר, טוב עשו שהלכו לכלא בראש זקוף ולא נכנעו לעריצותו. וגם אם טעו בהתייחסותם לחלק מהילדות בעמנואל, בזה שהיו מוכנים לעמוד נגד עריצות בית המשפט, ולהעמיד את התורה והאמונה מעל כל שלטון חילוני - נמחל עוונם וזכו לקדש שם שמים.
וגם אילו מלך ישראל שנמשח על ידי נביא והתמנה בהסכמת הסנהדרין הגדולה היה נותן הוראה שמנוגדת לתורה, לא היה צריך לשמוע בקולו. ואם היה מתעקש להעמיד את האנשים בפני הבחירה, למי יהיו נאמנים, לו או לה', היו האנשים צריכים לקדש את השם
ולהיות נאמנים לתורה.
וכאן המקום להזכיר את עמדת מרן הרב קוק זצ"ל שביסס את היתר המכירה בשמיטה, ועם זאת, הודיע לפקידי הברון, שאם יכפו את המחמירים לסמוך על ההיתר, יהיה הוא עצמו מחויב למחות על כך ולעמוד לצידם של אלה שאינם מקבלים את ההיתר שלו, מפני שזו
תהיה כפיה על דת.
יישר כוחו של הציבור החרדי ומנהיגיו, ועמהם מקצת מבני הציבור הדתי, שליוו את ההורים בדרכם לבית הכלא.
