הישוב יקיר חנך השבוע מצפה חדש באזור העתיקות הנמצאות בצפון הישוב. מהמצפה נשקף נוף של נחל קנה ונקרא "מצפה עודד" ע"ש עודד פייניק ז"ל שנפטר בדמי ימיו ומשפחתו מעוניינת להנציח אותו בדרך זו. עודד פייניק ז"ל נפטר לפני כשנה בגיל 30 ממחלה קשה. עודד היה מהנדס במקצועו, אך אהבתו העיקרית הייתה ארץ ישראל, נופיה ומורשתה. המצפה הוקם בצפון הישוב שם נמצאים שרידים ארכיאולוגיים עתיקים הכוללים מבנה "שומרה", מבנה מרובע עתיק, ואבן ריחיים שנשמרה בשלמותה על פי מחקר של החוקר דוד עיטם מאוניברסיטת חיפה, השרידים מעידים על "ריחיים של גרוסות" , מתקן ייחודי ונדיר ביותר מבתי הבד הנפוצים באזורינו העתיקות נמצאות על צלע ההר המשקיף אל הנוף המדהים של "גב ההר" וניתן לראות ממנו בבירור את הר גריזים, הר עיבל, והישובים הר ברכה ויצהר. מזכירות הישוב יקיר החליטה לפתח פינת חמד זו על מנת לאפשר לתושבים ולאורחים הרבים הפוקדים את המקום ליהנות מישיבה נוחה והסברים מעניינים על המקום. לצורך כך גוייס גם נוער יקיר השותף לפרויקט שיקום העתיקות, ניקיון השטח, חשיפת השרידים, וכן הקמת "מרפסת נוף" מקורה עם שילוט מתאים על הגיאוגרפיה של האזור והסברים על המתקנים החקלאיים התנ"כיים במקום. בטקס נאמרו דברים לזכרו של עודד, "עודד, בן לגניה ופנחס יבדל"א, נולד והתחנך ברמת גן, למד בחטיבת הביניים בכפר סבא ובסוף כתה ט' קיבל פרס הצטיינות על לימודים והליכות. את שנות התיכון עשה במדרשית נועם בפרדס חנה וכפי שהעידו מוריו, הוא היה אחד מעמודי התווך של המחזור. לאחר מכן הלך ללמוד בישיבת ההסדר בחיספין ושירת בגיבעתי. לקראת סיום השרות והלימודים בישיבה התלבט בין הרצון להישאר וללמוד בישיבה ובין הליכה למסלול אקדמי. הוא בחר במסלול האקדמי והלך ללמוד הנדסת חשמל מבלי לנתק את הקשר עם הישיבה. בזמן לימודיו חנך נער במסירות, חום ואהבה, לא מתוך הכרח אלא מתוך רצון אמיתי. הוא הביא אותו לביתו, לקח אותו לטיולים ברחבי הארץ ואף יצר קשר טוב עם משפחתו". על הקשר שלו עם האדמה נאמר, "עודד התחיל לעבוד בהיי-טק אך עד מהרה הבין שלא כאן טמון האושר. הוא אהב את הארץ ונופיה והחליט לפרוש וללכת לקורס מדריכי טיולים. הוא שאף לתרום לבני הנוער פן חינוכי של הכרת הארץ וערכיה. הדריך תלמידים ב"מסע ישראלי" ואהב כל רגע. הוריו אמרו כי ראו את האור בפניו והחיוך בעיניו והבינו כמה מאושר היה. לחבריו אמר שהטיולים הם האושר וה-הי, ואילו ההי-טק הוא כורח המציאות. לאחר מותו, מצאה אמו בחדרו מכתבי תודה רבים ששלחו לו התלמידים אותם הדריך. כמדריך מוסמך, התקבצו סביבו בני נוער מהארץ ומחו"ל, מ "תגלית" וממסגרות אחרות, איתם שהה וטייל בכל פינה בארץ. כיבוש הארץ דרך ההליכה בה. לאחר הניתוח שעבר עם גילוי המחלה הוא חזר לעצמו ולחיוניותו וחזר ללימודים בבר אילן לתואר שני בהנדסת חשמל. הוא עשה חייל בלימודים ושובץ למשרת הוראה עד שלפתע חזרה המחלה". עוד נאמר כי "חביבים על עודד במיוחד, היו משעולי יהודה ושומרון ומורשת אבותינו ולכן חברו הוריו לישוב יקיר, להקמת התצפית שממנה רואים את הנוף הנפלא שהוא אהב והוא מורשתנו, ומחבר אותנו לעברה של הארץ ולעתיקותיה". ראש מועצת שומרון, גרשון מסיקה אמר, "ישוב יקיר, הוא ישוב רב-גוני, הוא מצליח לחבר בין סוגים שונים של אוכלוסיה ולאחד אותם למען רעיון משותף, ישוב שבו תושבים נפלאים שחדורים באהבת הארץ ואהבת האדם לחבירו. נחלות אפריים ומנשה פרוסות כאן לפנינו בצורה מדהימה. גם מצפה זה מחבר בין עתיק לחדש, בין אויר לאדמה ובין טבע להתיישבות. ביקיר יש את כל גווני הארכלוסיה וכולם מרגישים טוב, כנראה זאת הייתה רוחו של עודד שכיוונה לישוב זה". הסופר חיים באר אמר בטקס, "שנה חלפה מאותו יום שישי, החיסרון של עודד הולך וגדל, אין אירוע משפחתי ואין אירוע בכלל שלא מרגישים בחלל שנוצר. החלל הוא בלב, במשפחה ובחדר בכלל. דיברו כאן על אהבת הארץ ואהבת הטבע של עודד- כשהוא היה מדבר ליד שולחן השבת מבטו היה מאיר עיניים כשסיפר על ארץ ישראל. אפשר לראות את רוחו של עודד מרחפת כאן במצפה, יש תחושה שזה המקום שבו עודד היה רוצה לנוח. עודד למד בבית המדרש על אהבת התורה ואהבת הארץ, אבל הייתה לו גם אהבת אדם, בקלות אפשר היהי להגיע איתי למחלוקת אבל הוא תמיד מיתן ופישר ומצא את הדברים המשותפים ביננו ולא את השוני. אני רוצה לזכור את עודד את אהבת התורה אהבת הארץ ואהבת האדם שלו".
